אם תרצו (אין) זו אגדה | נהר הסמבטיון במקורותינו 

את הסמבטיון אותו נהר שוצף קוצף וזועף כך על פי הסיפור, חצה רבי מאיר ש"ץ (ע"ש תפקידו שליח ציבור) בעיצומו של יום השבת להציל את אחיו שמעבר לנהר. נהר הסמבטיון אפוף מסתורין השפיע רבות על 'אגדת האקדמות' אשר גם לגביה מסתבר, אין תמימות דעים.

הסיפור שלא סופר

סיפורו של בעל האקדמות מסופר בנוסחאות רבות זה מעלה וזה מוריד זה אומר בכה וזה בכה. אך גם אם הסיפור שנוי במחלוקת יש לציין שאחד מגדולי הפוסקים סמך עליו לגבי פסק הלכה.

אחת המחלוקות הנודעות היו בדבר מיקומו של פיוט האקדמות האם לומר אותו בין ברכת התורה לקריאה או שמא יש להקדים אותו לברכה מחמת הפסק בין הברכה לקריאה.

אחד הפוסקים שהצדיק בזמנו את השארת המנהג על מתכונתו הישנה דהיינו שיש לומר אקדמות אחר ברכת הכהן וקריאת הפסוק הראשון הוא האליה רבה (באו"ח סי' תצד) ובדבריו נמצא טעם חדש למנהג זה וז"ל:

בט"ז הקשה בזה ודעתו לומר אקדמות קודם שיתחיל לברכת התורה וכבר תירץ הכל בתשובת שער אפרים סימן י' ומקיים המנהג גם נמצא נדפס בלשון אשכנז ישן נושן מעשה באריכות דעל מה תיקנו אקדמות (וסיים) שכיון שהמעשה היה במדבר לכן תיקנו לאמר אחר במדבר סיני זכר לנס .

רבים מציינים שאחד המקורות לפקפוק בסיפור כבר מופיע במחזורים עם כוונת הפייטן (ראה מחזור באופנבאך שנת תקד) שכתבו טרם פיוט האקדמות:

אנו מפסיקים בו בקריאת התורה וקלא דלא פסיק כי רב מעשהו שבא המחבר לכך אם קבלה היא נקבל אמנם אין ראיה ומופת על זה ואין משגיחין בבת קול אמרתי איני יודע והנחתיו.

וכן מופיע בסיפורי הרמ"ח (עמ' רפג אות צ"א):

"שמעתי מזקנים ומר"ש העינך ז"ל שהמדפיסים מסלאוויטא רצו להדפיס את המעשה הזה במחזורים, אך מכיוון שלא ידעו אותו בבירור לא הדפיסהו"

האקדמות שלא נאמרו

מענין לציין שבוורמייזא עצמה מקום מגוריו של רבי מאיר ביטלו המנהג לומר אקדמות' כמו שנאמר במנהגי ר' יוזפא השמש של וורמייזא (כת"י וורמיישא עמ' 30) ובמנהגים של רבי יודא ליווא קירכהיים הובא:

טעם הדבר כי פעם אחת היה פה ק"ק גרמויזא חזן אחד ואמר אקדמות בקול נעים וכוונה גדולה לאחר שסיים לקח אותו אלוקים ועל כן אין אומרים אותו.

נ.צ.?

בגמרא סנהדרין אנו מוצאים וויכוח בין טורונסופוס הרשע ורבי עקיבא לגבי יום השבת : שאל טורנוסרופוס את ר"ע, מי יימר דהאידנא (שהיום) שבתא אמר לו רבי עקיבא נהר סמבטיון יוכיח.

אך בשאילתות דרבי אחאי גאון (בראשית א) אנו מוצאים שטענתו של רבי עקיבא לא מספיק שכנעה את הקיסר: : ”אמר לו ממאי נילף (=ממה נלמד). מנהר סמבטיון שהוא רץ כל הימים ובשבת הוא עומד. אמר ליה אף בנהר הזה איני מאמינך שאיני יודע את מקומו”

רבנו הרמב"ן בפירוש לתורה כן מציין את מוקמו של נהר הסמבטיון ומבאר ששמו הנפוץ הוא בלשון ערבי, וכך הוא כותב :

והנה ירמוז לגלות עשרת השבטים שגלו 'לנהר גוזן' (מלכים ב יז ו) הוא שהחכמים קורין סמבטיון כי נקרא גוזן מלשון ויגז שלוים (במדבר יא לא) אתה גוזי (תהלים עא ו) כי העומדים אחריו מוסרים מבני אדם וקורין אותו סמבטיון מפני שביתתו בשבת כי יום השבת בלשון ההוא סבט כאשר הוא בערבי ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון" אזוביון חוריון מוליון וכן הרבה.

מכתב מעשרת השבטים

אגרת מופלאה הייתה גנוזה בידי גדולי הרבנים בירושלים, את גילויה חושף מרן החיד"א בספרו מדבר קדמות שם הוא מספר על פנייתו של המקובל רבי נתן שפירא [1] זצ"ל שליח מטעם חכמי ירושלים לאשכנז ואיטליה שם עמל לגייס כספים לחיזוק וביסוס לעם היושב בציון-ירושלים, אותו מקובל ביקש מחכמי ירושלים להעתיק לו את האיגרת המסתורית שבידיהם אשר התקבלה בשעתו מבני משה ועשרת השבטים לפי בקשת נדיבי עם באיטליה שחפצו לראות את האיגרת המופלאה. האיגרת הזדנמה באורח פלא לידיהם של חכמי ירושלים בואתם השנים, היה זה כאשר שליח אחר שנשלח לפרס בשם 'החכם השלם הדיין המצויין כמהר"ר ברוך גד. אותו ברוך גד 'השליח' טעה בדרכו ופגש בו בפרש שאיים עליו להורגו אך משצעק 'שמע ישראל’ הפרש המסתורי העניק לו את אותה איגרת שכתבו עשרת השבטים שמעברו השני של נהר סמבטיון.

ביום ט"ו מנחם אב תי"ז שיגרו חכמי ירושלים לשולחם המקובל נתן שפירא העתק של האיגרת עליה מתנוסס שמו של רבי יעקב צמח כראש רבני ירושלים.

בספר מסעותיו של החיד"א מעגל טוב (עמ' 29) הוא מספר שוב:

כי בהיותי בריגיו ראיתי כתב שכתבו רבני ירושלים הרב מהר"י צמח ומהר"י ן' גאמיל ומהר"א חנניה ודעמייהו על ענין בני משה ושלחוה על ידי הרב הנשי"א ראשי תיבות נתן שפירא ירושלמי אשכנזי שליח מעיה"ק ונפטר שם הרב הנשיא בריגיו שבאיטליה א' אייר תכ"ו ואני הכרתי רוב החתימות החתומים בכתב והעתקתיו

לא רק אבנים וחול - גם אש

לגבי התיאור של נהר סמבטיון נכתב באותה איגרת:

והסב להם את הנהר שגולל אבנים וחול במקום שלא היה שם נהר מעולם, והנהר ההוא עדיין גולל אבנים וחול בלי מים ברעש גדול וקול גדול שאלמלא היה פוגע בהר של ברזל היה מנפצו.... ואש תלהט סביבות הנהר מערב שבת עד מוצאי שבת...וכשבאים אחינו שבטי ישורון ארבעה שבטים לדבר עמנו, עומדים על שפת הנהר מעבר אחד ואנחנו מעבר אחד ומדברים.

טיטוס בסמבטיון

תיאורים נוספים יודעים על אותו נהר מופיעים במלחמות היהודים של יוספוס פלאביוס (פרק חמישי) כתב:

במסע זה ראה טיטוס דבר פלא בממלכת הטבע הלא הוא נהר איתן ההולך בין ארקיא אשר בארץ ממשלת אגריפוס ובין ראפאנאיא. הנהר ההוא מלא מים רבים על גדותיו וגליו מתגלגלים במרוצה  ובקול המולה. אך ששת ימים רצופים יבוש מקורו ויחרב מעיינו ועקבות מים לא נודעו בתוכו. רק ביום השביעי ימלא מים וישטוף ועבור בהמון קול גליו כה משפט הנהר כל הימים.

ענן בנהר

והנהר גולל כל ששת ימי השובע אבנים וחול בלי שום טיפת מים, ובשבת נח. ובשעה שיעריב יום השישי בין השמשות תרד עליו ענן, ואין אדם יכול ליגש אליו עד מוצאי שבת (אוצר המדרשים)

אין מים אלא תורה

ונסיים עם מעשייה מפורסמת משמו של רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל.

היה זה ביומא דפגרא בלונדון עת רצו התלמידים לצאת בראשות רבם לחלץ עצמות ולשאוף אוויר צח. פנו אל רבי יחזקאל, שמא בבדיחות שמא ברצינות, ואמרו לו - אולי רבנו יבוא עמנו לראות את מימיו הגועשים של מפלי ניאגרה אשר על גבול קנדה-ארה"ב וכך נזכה יחד לחזות 'לכתחילה שבלכתחילה' בגדלות ה' יתברך כמאמר הכתוב: מקולות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'.

רבי יחזקאל חייך לעומתם ואמר: אני סובר כמו סוף הפסוק 'עדותך נאמנו מאוד' שעדות ה' היא התורה, נאמנה יותר מכל מימות שבעולם להוכיח שאדיר במרום ה'.

[1]  ובזמירות לשבת  "יום שבת קודש הוא" שנכתב בידי יהונתן איש שפיירא: האקרוסטיכון המופיע בראשי הבתים של הפיוט, הוא "יהונתן", זהותו של מחבר הזמר אינה ידועה אך אולי בית אחד מהשיר מרמז גם על אותו מקובל נושא העתק האגרת: זֶּה הָאוֹת אֲשֶׁר שָׂם אֵ-ל בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (וּ)בַשְּׁבִיעִי אֲשֶׁר הוֹאֵל: סַמְבַּטְיוֹן הַנָּהָר שֶׁבְּכָל יוֹם רָץ וְנִמְהָר יוֹכִיחַ בּוֹ מָנוֹחַ - תָּשִׁיב לְמִין אֲשֶׁר שׁוֹאֵל.