מה הם 'הלכות עצרת בעצרת'? | דברי השל"ה התמוהים - האם הקריבו על המזבח חמץ?

"משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג"

וכבר הקשו המפרשים על הגמרא, ניחא הלכות פסח והלכות סוכה שהמה תלי תילים של הלכות ונאמרו בהם אינספור דינים. אך אילו הלכות ניתן לדרוש בעצרת? כלום יעסקו בטעמי אכילת מאכלי החלב ומנהגי קישוט בית הכנסת בעלים ציצים ופרחים? גם העיסוק בהלכות ברכות התורה לנעור כל הלילה או דברי אגדה והלכה במגילת רות מסתבר שאין הם בכלל הלכות עצרת בעצרת אלא הלכות מנהגים שבעצרת. כפי שכתב בשער הציון סימין (תכט) 'דהלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הרי שהעולם מקילים בדבר, משום שסומכים על קריאת התורה בעינינו של יום וכו' הלכות ממש קאמר מה שאסור ומה שמותר.

הבית יוסף אכן כתב שביו"ט עצמו דורשים בהלכות יו"ט כמו בעצרת שאין בו אלא הלכות יו"ט. והב"ח כתב כי בעצרת יש הלכות כמו שתי לחם וקרבנותיו (הגם שיש להעיר שגם הם אינם נוהגים בזמן הזה) הרי לנו שיש לעסוק בעניין קריאת התורה שהם מצוות ספציפיות לזה החג.

שתי הלחם

בתורה נאמר (ויקרא כג) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה'. וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן.

'מנחה' - הוא תמיד קורבן מן הצומח הבא משלושה מינים חיטה שעורה או לבנוה, והיא קודש קודשים ונאכלת בעזרה ע"י הכוהנים. המנחה בדרך כלל היא מצה להוציא שתי הלחם ועשרה לחמי תודה שהם חמץ.

לחם תנופה שתים – מנחה זו מתירה להביא מעתה מנחות מן התבואה החדשה (אכילת התבואה החדשה הותרה ע"י הקרבת קורבן העומר)

חמץ תאפינה -  מבאים שלוש סאים של חיטים ושפים (שפשוף החיטים בכף היד) ובועטים בהם (נחלקו או בגב היד או ברגל) ומנפים אותם בשתים עשרה נפות עד שנותרים שני עשרונים סולת. הלישה נעשית מחוץ למקדש והאפייה בתוך שטח העזרה כמו לחם הפנים.

למעשה מנחה זו אינה מוקרבת על המזבח, שאין מקריבים חמץ על גבי המזבח שנאמר: כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'.

השל"ה - שתי הלחם קרבים על גבי המזבח

דבר פלא כתב בשל"ה הקדוש  (ריש מס' שבועות ד"ה חייב אדם לשמוח) בשם הספר תולעת יעקב וזה לשונו: בא הקורבן ביום זה שבועות חמץ ומצה חמץ כנגד הגוף ומצה כנגד הנפש והחמץ והמצה קריבים יחד על גבי המזבח גם הנפש והגוף יתענגו יחד בעידון העולם ההוא שאחר התחיה שהוא זיו השכינה כמו שמצינו למשה ואליהו עכ"ל

ותמהו כולם הרי זה נגד איסור מפורש מן התורה האוסרת להקריב על המזבח חמץ?

ויש שציינו שכן הוא בזוהר הקודש פרשת תצווה (ח"ג קפ"ג ב) וכל שכן דביומא דשבועות אזדמן נהמא עילאה דאיהי אסוותא בכולא, ועל דא מקריבין חמץ לאתוקדא על מדבחא'

גם מרן חיד"א כתב (ניצוצי אורות אות א) זה ימים שתמהתי על הרב של"ה... שכתב כן דהרי שתי הלחם חמץ... ועתה רואה אני שהם דברי הזוהר הקדוש. ובספר אור-חמה הביא מכ"י של מהרח"ו שכוונת הזוהר על פי סוד ולא כפשט הדברים.

ומי יעמוד בסוד קדושים