בצוק העיתים אנו שומעים בכל יום ויום על צרות המלחמה המתמשכת ומצפים לגאולה השלימה. אך בד בבד אנו גם שומעים על סיפורי השגחה פרטית וניסים גדולים וקטנים שקורים דבר יום ביומו. כיהודים מאמינים, אנו יודעים שהכל מאיתו יתברך ושעינו פחוקה עלינו. אך דווקא לעניין ברכת הנס אנו נדרשים לבחון היטב מה נחשב לנס וראוי לברך עליו ומה נחשב לדבר שבדרך הטבע.
בשולחן ערוך כתב: הרואה מקום שנעשה נס (ליחיד אינו מברך אבל הוא עצמו) מברך שעשה לי נס במקום הזה. נוסח הברכה המלא הוא:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה".
מה הוא נס?
בספרי ההלכה רבים נשאו ונתנו בשאלה - מה נחשב לנס?
ובפשטות כתבו שאדם הניצול מסכנת חיים ממשית כמו נפילה או תאונת דרכים או שניצול ממחבלים הרי שהוא חייב לברך. ולדעת המאירי אפילו במקרה שתקפהו גנבים וניצל מהם יש לברך הגם שרוב מניין ובניין ניצלים מסכנה זו.
מנגד יש האומרים שסיבת ההצלה היא הגורמת לברכה. דהיינו דווקא שניצל באפון ניסי שלא בגדר הטבע.
וכך גם העיר הגר"א: וכי לדבריהם כל החולים ויולדות יצטרכו להודות על הנס?
להלכה נפסק שספק ברכות להקל ורק במקרה שנעשה לו הצלה ממיתה מוחשית ושלא כדרך העולם יברך בשם ומלכות. ובמקרים של ספק יברך בלא שם ומלכות. עוד כתבו בספרי האחרונים שהיות שאדם קרוב אצל עצמו, בל יחליט לבדו אם אכן הייתה זו שעת סכנה מוחשית אלא ישאל שאלת חכם.
הברכה נעשית במקום בו היא התרחשה כל שרואה את המקום בפעם הראשונה גם אם עדיין לא עברו שלושים יום. ובפעמים האחרות רק עם עבור 30 יום מהפעם הקודמת ששהה במקום.
הברכה לדרות הבאים
ההלכה של ברכת הנס שונה היא בכך שאינה חלה רק באדם שניצול, אלא גם צאצאיו של בעל הנס יברכו את הברכה, ולעולם, כשהזדמן להם לבוא לאותו המקום יברכו: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נס לאבי/סבי במקום הזה".
בדור הנינים של הסב הניצול יש צורך לבדוק האם אביהם נולד אחר תקרית הנס וממלא לולא הנס לא היו באים לעולם אזי יברכו וגם זאת רק במידה והם חשים קשר רגשי עם מקום הנס.
עניין הרגש מן הנס מוזכר גם לגבי ראיית בעל הנס עצמו שיש שכתבו שיברכו עליו כאשר הם רואים אותו גם שלא במקום הנס. אולם להלכה נפסק שאין לברך על בעל הנס אלא רק על מקום הנס כי אין את אותה התרגשות כמו במקום עצמו.
המעניין הוא שהברכה על הנס נמשכת לא רק יוצאי חלציו אלא גם במקרה שהניצול הוא רב או מנהיג תלמידים הרי שתלמידיו המובהקים צריכים לברך כמותו.
הברכה על נפילת טיל וכדומה
רבים מאחרוני זמנינו הצביעו על דברי המהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב העבודה, יג) שקובע שמי שהסכנה חלפה לידו ולא פגעה בו אינו מברך הגומל, כי לא היה במקום שבו הייתה הסכנה רק במידה והיה במקום שבו הסכנה התרגשה ולא ניזוק, כגון שעמד תחת האבן שיכלה להורגו ולא נהרג, אז יברך. ולכן במידה והטיל לא נפל על ידו במרחק שבדרך כלל מסכן חיים לא יברך.
הוא יתברך עושה ניסים לכל הבוטחים בו.