- גוט וואך! את התיעוד של היירוט בעכו בשבת, ראית?
ברור, חכה לזה. שולח לך סרטון 'משבת בבוקר' של טיל בורקאן פוגע במחנה גיבור בקריית שמונה.
- קיבלתי, מטווווורף!!!
רגע, זה בכלל מותר???
כיום מצוי שמיד במוצאי שבת הרשת מוצפת בסרטים ותיעודים שצילמו בשבת קודש. הדבר ניכר שבעתיים בשעת מלחמה שהמצב הביטחוני מתוח ועם נצנוץ שלושה כוכבים מצעד הפושים מתחיל: תיעוד מהנעשה בעזה, חילופי אש בצפון, מחבלים מנוטרלים, יירוטים, נפילות, הפגנות ועוד.
אך כמו בכל נושא גם להלכה יש דעה בעניין. וכאן נידרש לעורר את 'איסור הנאה ממעשה שבת' מראש נציין שהנושא מורכב וזו סוגייה שבהחלט ראוי לדון בה במלוא הרצינות. אך כאן כדרכינו נעלה את יסודות המחלוקת ומעט מדברי האחרונים בנושא, ותן לחכם וכו'...
יסודות המחלוקת
בגמרא במסכת חולין (טו, א) נחלקו בהנאה ממעשה שבת . לדעת ר' מאיר, המבשל בשבת בשוגג – רשאי לאכול את התבשיל בשבת, במזיד – רשאי לאכול במוצ"ש.
אולם ר' יהודה מעלה את הדין בדרגה: המבשל בשבת בין בשוגג בין במזיד, בשבת אסור לכולם לאכול מן התבשיל. ובמוצ"ש לאחרים בכל אופן מותר, ולעצמו, אם בישל בשוגג – מותר, ואם בישל במזיד – אסור לעולם.
וכיוון שכלל נקוט בידינו, שבמחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, פסקו רוב הראשונים שאסור ליהנות בשבת גם ממלאכה שנעשתה בשוגג.
וכך רמב"ם, וכן נפסק בשו"ע (שיח, א) ועוד...
יהודי שרגיל לעשות מלאכות בשבת
מכאן אנו רואים שגם עשיית מעשה שבת במזיד מותרת לישראל במוצאי שבת.
אך אין הדברים פשוטים כ"כ. כי במקרה שהיהודי רגיל לחלל את השבת הדין הוא: שאסור ליהנות ממלאכתו לעולם, כי בכך שיהודים משתמשים ונהנים ממלאכתו הרי שהם מעודדים אותו להמשיך לחלל את השבת (כדוגמת סחורה של יום א' בשוק במידה וידוע שאותן פירות וירקות נקטפו בשבת הרי שהם אסורים בהנאה - שמא ירבה בשבילו)
וכן כתב בכתב סופר (או"ח נ) שההלכה המתירה הנאה במוצ"ש ממלאכה שנעשתה במזיד דין זה הוא על אדם דתי אבל מומר שרגיל בעשיית מלאכה בשבת אסור יהיה ליהנות ממנה לעולם שמא יחזיק ביד עוברי עברה.
וכן כתב הרב וואזנר (שבט הלוי ג נד ב) שהדין שבישראל אומרים 'אין אדם חוטא ולא לו' זה אינו שייך בזמנינו בעו"ה דהמומרים לחלל שבתות קא עבדי בשביל ישראל ויש חשש להינות. ולפעמים יש עוד חיוב מחאה יותר, וחילול ה' יותר.
ויש שכתבו להקל לאחרים כל זמן שחילול השבת לא נעשה לרצונם (עיין שו"ת הר צבי או"ח קפ)
הנאה ממראה וקול
במסכת כריתות (ו.) נאמר שאין איסור מעילה ב"קול מראה וריח". ורש"י במקום מבאר: קול – הנהנה מקול הכינורות ונבלים של כלי שרת. ומראה – הנהנה ממראה יפה של היכל. וריח – הקטרת.
אך מה הדין לנושא שלנו? האם הצפייה בסרטים שצולמו בשבת במזיד הנאתם שווה לשאר מלאכות האסורות בשבת?
רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק בשו"ת שלו (הר צבי או"ח קפג) דן בהנאה משמיעת רדיו שהודלק בשבת.
וכתב שהנאה ממלאכה שיהודי עשה בשבת חמורה מהנאה ממלאכת גוי בשבת. כי בעשיית היהודי יש איסור מצד העושה (היהודי עצמו = איסור גברא) וכן יש איסור מצד המלאכה עצמה (= איסור חפצא) לאור זאת, כתב שבישראל מומר, שייכים שני הדברים, גם איסור החפצא, וגם איסור הגברא.
ולכן, אף שאין לאסור הנאה ממראה וקול (חפצא) הרי שמצד הגברא, החשש עדיין קיים ובפרט שיש מקום לחשוש שמא יאמרו לו לעשות עוד בשבילם, יש איסור גם במראה וקול.
וכן דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יביע אומר או"ח לד) שאף שאין מעילה בקול ובמראה, אך איסור יש בהם.
היות שהלכות אלו מצויות מאוד וכהררים התלויים בשערה - יר"ש ישאל בעצת חכם.
"ויותר ממה ששמרו ישראל את השבת, השבת שמרה על ישראל" (א"ה)