ימי ספירת העומר הם ימי הכנה לקראת קבלת התורה בחג השבועות. המשנה באבות מבארת שכדי לזכות לכתר תורה עלינו לעבור מסע של עבודה עצמית ולזכות בקניינים של ממש לקראת קבלת התורה.
בספרי חסידות וכן בבית מדרשם של בעלי המוסר הרבו לדבר על כך שימי הספירה וקניני התורה הם בבחינת 'זה לעומת זה' ובכל יום יש את הקניין המיוחד לו אותו המקדם אותו בעוד צעד לקראת מעמד הר סיני הבעל"ט.
אתמול ספרנו בספירת העומר: ששה ושלושים יום. הקניין השלושים וששה הוא:
"וּמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד"
מעשה אבות - הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל
בריחתו מן הכבוד של רבי אריה לוין היא מן המפורסמות כמו כן הסיפורים אודות מידותיו התרומיות עליהם כולנו גדלנו. אך נדמה שיותר מכל, ניתן לעמוד על מידת הענווה שלו ממה שכתב בעצמו:
אבקש בכל לשון של בקשה שלא להספידני כלל כי בשעה שמוליכין אותו לקבר מכריזין לפניו וי לפלוני דמריד במלכא... ואוי ואבוי לאותה בושה וחרפה כשמספרים בשבחו שאין בו, בפרט אותי שאין בי לא תורה, שאינני בקי אפילו בפרק במשניות כראוי (רבי אריה לוין זצ"ל בצואתו)
קרתא דשופריא
כידוע בשנים ההם הוצע לרבי אריה לוין זצ"ל לקבל את 'אות יקיר ירושלים' וסירב, וכאשר הציעו לרב צבי יהודה קוק זצ"ל גם הוא סירב לקבל. כאשר ההצעה הופנתה לרב שלום נתן רענן זצ"ל הסכים לקבל.
והרב רענן הסביר, שלו יכל גם הוא היה מסרב לקבל - אך חושש הוא שיחשבו אותו בדרגת הענווה של רבי אריה לוין, וכי הוא עדיין רחוק מכך.
עשה למען תינוקות של בית רבן
בהקדשה לסידור שהעניק כשי לרב מפורסם בהיותו ילד, הוסיף רבי אריה לוין ליד חתימתו: "המסתופף בחברתם של תינוקות של בית רבן"
זכותו תגן עלינו.