בימים אלו אנו נוהגים לערוך ספירת העומר לאחר תפילת ערבית. אך מדוע אין אנו מסיימים אותה יחד? כלומר, מדוע אחד מסיים את הספירה (לדוגמא) היום שבעה ימים לעומר וחברו מסיים היום שבעה ימים בעומר.
ובכן, בשולחן ערוך וגם ברמ"א (סי' תפט א) אנו מוצאים שהנוסח הנכון הוא ''בעומר'' אולם המשנה ברורה (שם) מעיר שלרוב הפוסקים הנוסח הוא ''לעומר''.
להלכה, הנוהג כך או כך יצא ידי חובתו ויש לו על מי לסמוך.
טעמים רבים נאמרו במחלוקת זו, אך בפשטות נראה כי 'בעומר' משמע שעכשיו זמן העומר והרי העומר זמנו בט"ז ניסן לכן יש לומר 'לעומר'. מאידך 'לעומר' הוא לשון עבר והרי הברכה היא על היום שעתיד לבוא כי הלילה נמשך אחר היום ויותר מתאים לומר 'בעומר'.
יש שתלו את המחלוקת בטעם הספירה, האם היא נתקנה על זמני ניסן בהם העם מרבים לבקש על תבואה (אבודרהם) ואז מתאים לומר 'לעומר' לשון עבר או שעיקר הספירה היא הצפייה והכמיהה לחג מתן תורה ואז מתאים לשון 'בעומר' לשון הווה.
ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א
דרושי רשימות הרבו להזכיר שכולא עלמא מודים שביום ה-33 לספירה נהגו לכנותו 'ל"ג בעומר' כי זהו גם יום פטירתו של מרן הרמ"א זיע"א שפסק שיש לומר 'בעומר' ולא 'לעומר' ומחמת כבודו שגור בפי עם ישראל לכנותו 'ל''ג בעומר' כשיטת הרמ"א, זכותו תגן עלינו.
ונהרא נהרא ופשטיה