את פרשת 'ניצבים - וילך' קוראים תמיד לפני ראש השנה, שכן היא מהווה הכנה לראש השנה, והתנאי החשוב ביותר הנדרש מאיתנו, בבואנו להתייצב לפני אלוקים בראש השנה, היא האחדות בתוכנו, כפי שכתוב 'אתם ניצבים היום כולכם', הכוונה באחדות אמיתית.
אחדות של קומה אחת שלימה, כאחדותם של איברי גופו של האדם. בפרשתנו כורת משה רבנו ברית של ערבות בין עם ישראל, - 'כל ישראל ערבי זה לזה'. ולא ברור כיצד כולם מסוגלים להיות ערבים לכולם? הרי לדוגמה: בערבות רגילה של כסף, מקובל וגם הגיוני, שהערב צריך להיות בעל אמצעים יותר מהלווה, ולא יעלה עכל הדעת, שהעני יהיה ערב עבור אדם עשיר.
ואיך ייתכן שכל אדם ערב לשני? הפשוט ביותר לגדול ביותר? אלא שעם ישראל ללא הבדלים דתיים ולא דתיים, הם בבחינת 'קומה אחת שלימה', כגוף אחד, למרות שהראש חשוב מן הרגל, הראש זקוק לרגל, כל איבר חיוני, ויש בו מעלה שאין באברים אחרים. ולכל אדם מעלות המיוחדות לו, וכל אחד יכול לתרום לזולת ולהיות ערב לו.
וכאשר ניצבים כולם כאיש אחד בלב אחד וכגוף אחד ממש, אפשר לזכות בדין בראש השנה, ונכתבים ונחתמים לשנה טובה ומתוקה.