חג השבועות נקרא בתורה במספר שמות נוספים - 'חג הביכורים', 'חג הקציר' ו'חג מתן תורה'. חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים (החגים) שבו עלו בני ישראל לבית המקדש, בכדי לחגוג שם את החג בקדושה ובטהרה.
החגים קשורים בשלושת תקופות השנה: פסח באביב, שבועות בתחילת הקיץ, וסוכות בסתיו המבשר את החורף. חז"ל אומרים ששמו של החג 'שבועות' הוא מלשון שבועה.
שכן ביום זה נתן לנו אלוקים את התורה והפך אותנו לעם, כך שבמעמד הזה כביכול נשבעו ישראל אמונים לתורה ואלוקים התחייב בכך לעם ישראל כעם סגולה.
מדוע נקרא חג השבועות בשם 'זמן מתן תורתנו' ולא 'זמן קבלת תורתנו'?
היות ומתן תורתנו היה אכן אירוע היסטורי חד פעמי שהתרחש בשישה בסיון לפני למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, ואילו קבלת התורה לא פסקה מעולם ואנו מקבלים אותה מידי יום.
שאלה נוספת שנשאלת היא: מדוע לא ניתנה התורה בארץ ישראל, אלא דווקא במדבר על הר סיני?
אומרים על כך המפרשים - שזאת בכדי שלא תהיה מחלוקת בין השבטים.
שכן אילו ניתנה התורה בארץ ישראל, היא היתה ניתנת בנחלתו של אחד השבטים, וכל שבט היה טוען שיש לו קשר מיוחד לתורה שאין לאחרים, וכך היתה נוצרת מריבה בחלקו של מי תינתן התורה.
לכן התורה ניתנה דווקא במדבר - בשטח הפקר, ללמדנו שכל הרוצה ללמוד – ילמד. בחג השבועות גם נולד ונפטר דוד המלך, מי שחיבר את מזמורי התהלים.
לכן קוראים בחג את 'מגילת רות' שמגוללת את פרשת היוחסין של המלך דוד, שהיה נין ונכד של בועז ורות.
אחד מקווי האופי הבולטים ביותר של 'מגילת רות' והסיבה לקריאתה בחג השבועות, נעוצה בעובדה, שכאשר רות המואביה ראתה את המנהגים הטובים היפים בעם ישראל כמו אהבה ונתינה לזולת, זה רק חיזק את אמונתה של רות, להפוך ולהיות גרת-צדק אמיתית הדבקה בעם ישראל ובתורתו.