"הלם העתיד", כך מתארים מביני דבר את התקופה בה אנו חיים, ומשווים אותה גם להליכה במדבר חדש.
הם לא מדברים על אופי השלטון, על פסקת ההתגברות ואפילו לא על החרם על אנג'ל, אלא על מהפכה יסודית יותר, חובקת עולם. מהפכה שמשנה סדרי עולם ובמהירות שיא.
לפני מספר חודשים, כאשר נסעתי עם חבר, הוא הראה לי סרטון שהוא עשה באמצעות הבינה המלאכותית. "איך עדיין לא כתבת על זה?" הוא שאל, "זה הדבר הבא"...
אני הייתי קצת יותר סקפטי. הבהרתי לו שאני לא מצפה ששום בינה מלאכותית תחליף בקרוב את ה'נשמה האנושית' ושקשה לרובוט לייצר חשיבה עצמאית ותוצרים מתחום האומנות, היצירה וכל מה שזיק של נשמה תלוי בו.
אז אם למדנו שיעור ראשון בתקופה העתידנית בה אנו נמצאים זה- לא "לנבא" יותר שום דבר.
כמה שבועות לאחר מכן נוצרו כלים ויזואליים חדשים של הAI המדוברת שהצליחו לייצר ללא התערבות יד אנושית אין ספור תוצרים אומנותיים ברמה גבוהה, משירים, תסריטים, כתיבת קודים ותמונות אומנות.
עד כדי שבתחרות עולמית זכתה במקום הראשון תמונה שחוללה בינה מלאכותית ויצרה דיון אתי מרתק האם זו אומנות או שמאחר והתמונה מתבססת על אומנות קיימת ברשת מדובר בעצם בהפרת זכויות יוצרים.
מה שבוודאי אומר דרשני זו העובדה שלמרות המקור של התמונה הזו כנראה היתה לה "נשמה" של אמן, אם גם שופטים מנוסים, שתפקידם להבחין בתוצר, הצליחו לטעות בה עד כדי כך.
ריקוד המכונות
קצב ההתפתחות ומהירות ההתרחשות המואץ של הבינה המלאכותית הוא כבר עניין יום יומי. הדבר העדכני והעמוק ביותר ככל הנראה הוא ייצור טקסטים אנושיים המחקים שפת אנוש בצורה מותאמת ועצמאית.
שפה היא הדרך שלנו להביע מחשבה- "רוח ממללא". ההיסק הזה גורם להרהור כי אם יש למכונה לסמלץ שפה יתכן והיא תוכל גם לחשוב עצמאית. ואולי להשלכות אלו אין כלל מגבלות. ימים יגידו...
על פי "מבחן טיורינג", מבחן שהציע אלן טיורינג במאמר משנת 1950 כמדד אפשרי לזהות כמה אינטליגנציה יש למכונה כלשהי, אנו נמצאים קרובים או על הסף של הרף הגבוה ביותר. המבחן נעשה באמצעות חוקר שמקיים דיאלוג בשפה טבעית עם שני גורמים סמויים מעיניו, האחד אדם והשני מכונה. אם החוקר אינו מסוגל לקבוע בביטחון מיהו האדם ומיהו המכונה, אז המכונה עברה בהצלחה את המבחן. כיום המצב הוא כבר שהבינה יודעת גם "לחקות" ולהעמיד פנים שהיא מישהו אחר מבלי שיש לנו את היכולת לגלות באמת שהמכונה 'מבלפת'.
מנעד הרגשות שהתופעה החדשה והמואצת הזו גורמת לנו הינה גדולה מאוד, ברצף נוכל למצוא חשש,פחד ואימה שאופפים נוכח העתיד לא מעט אנשים חוזי שחורות, מטכנופוביים ועד לצופי סרטי אפוקליפסה. תרמו לכך בין השאר איילון מאסק שהצהיר כי הדבר מסוכן מאוד וגם ולדימיר פוטין ששיתף בדעתו כי מי שישלוט בעולם בקרוב לא יהיה זה שיש לו את הגרעין, אלא מי שתהיה לו הAI הכי טובה. גם הציבור האמוני השמרני מוצא עצמו בחשש מחודש מול ההתפתחות הטכנולוגית והשלכותיו. יש שכבר הכריזו עליו אף כ"כח הטומאה" החדש והמקבילה ל"אורים ותומים" לשלילה.
בקצה הרצף השני זה מייצר גם סקרנות וציפייה של חובבי טכנולוגיה ומדע בדיוני שזוכים בחייהם לראות את הבדיוני הופך למציאות ורואים בו מרחב פורה להזדמנויות אפשריות בכל תחום שהוא כמו למשל הזדמנויות קוליות והנגשה לאנשים עם מגבלות כקשיי למידה ואנלפבתיים, התגברות על פערי שפה (באמצעות יכולת תרגום מיידי לכ80 שפות) ופלטפורמות שירות נוחות, זמינות ומיידיות יותר.
דור הילידים הדיגיטליים
בעולם מדברים כיום הרבה על הפרקטיקה.
כלים רבים וחדשים המתווספים בכל יום. הכלים עצמם נחלקים לכמה משפחות: זיהוי קולי (סירי, אלכסה), לבינה מלאכותית (GPT ומידג'רני) ומציאות משופרת (שכוללת גם כמה סוגים: מציאות מדומה, רבודה ואינטראקטיבית).
ה'דיפולט' המשותף לכל הכלים ברשת כיום הוא שאין פרטיות. כל מוצר כזה מותיר קעקוע דיגיטלי בעולם, ובמידה ואתה רוצה במוצר המיושן הזה ששמו פרטיות- אתה צריך לעשות את זה באופן יזום.
הרגולטורים לכלים הללו הינם חברות פרטיות, מה שגם מעלה חשש ומשפיע הם על היכולות הטכנולוגיות, הן על ההשפעה האתית והפוליטית, מסוכנים יותר כאשר הם למטרות רווח וכאשר המנהלים יכולים להיות עם כוונות טובות אולי, אך ללא רקע, אחריות והבנה להשלכות המשמעותיות עד הרות גורל של מעשיהם.
קצב השינוי המואץ תופס אותנו לא באמת ערוכים לסכנות, וזו הסיבה שעלינו להיות עירניים, ללמוד ולהיות מודעים לסכנות ולהזדמנויות שבחובה ולפעול נכון.
כולם מדברים גם הרבה על "מהפכה חברתית" ועל ההשלכות המעשיות על "שוק העבודה" המהוות אתגר כלכלי. על החשש מהתעשרות התאגידים לצד איבוד עבודה אזרחי והתוצאה של השסע ההולך ונוצר בעקבות כך.
התחזיות מדברות על מאות אלפי עבודות שייעלמו מחיינו בעקבות הבינה המלאכותית. במפתיע ובשונה מהמושכל הראשון, לא מדובר רק בעבודות כפיים, אלא המקצועות המאוימים הם דווקא מקצועות 'הצוואר הלבן' עם יכולות גבוהות, כמו למשל: עורכי דין, מתכנתים, רואי חשבון, אדריכלים ומעצבים גרפים.
לצד זאת, עם העתיד נלמד בוודאי להכיר מקצועות חדשים למדי שכבר נרכשים היום כמו: מהנדסי פרומטים, מעצבי אישיות מחשבים, מעצבי מציאות וירטואלית, טייסי רחפניים מסחריים, מנהלי פרופילים ברשתות חברתיות ועוד. (באוסטרליה למשל כבר קיימים רחפנים שמביאים לך את ההזמנה של כוס הקפה עד לבית בעודה רותחת, והצפי הקרוב הוא לרחפנים שיישאו את עגלת הסופר המלאה בעד 25 קילו לפתח הבית)...
פחות מדברים על עדשת הרוח, ועל השלכות נוספות כמו מה זה אומר על חינוך ילדינו?
בשונה מאיתנו, דור ה"מהגרים הדיגיטליים", הדור שילדנו נחשבים כבר כ"ילידים דיגיטליים" וההשפעה הטכנולוגית על חייהם, להם הם חשופים מלידתם, נמצאת כאן כדי להישאר ועלולה רק להתקדם יותר. האם ניתן להילחם בזה ולהמשיך להתבצר או שהקידמה כבר כאן, פורצת מכל סדק וצריך ללמוד להסתדר איתה?
ומה זה עושה להבנת האדם וערכו בעולם?
אדם ומכונה
ישנן מספר הגדרות פילוסופיות אוניברסליות ל'מהו אדם'.
כאלו המגדירות את האדם כ"יצור חושב" למשל. מה זה אומר שכרגע יש משהו, שאנחנו יצרנו, שמסוגל לחשוב טוב יותר ומהר יותר (וגם לנצח בשח מט) ולייעץ לנו כיצד לעשות דברים טובים יותר בתחומים רבים?
מה תעשה לאדם העובדה שכיום ניתן לעשות 'מיקור חוץ' למחשבות שלנו ולהפקיר את הפעולה הזו ומה המשמעות לדור הצעיר שמחפש ומקבל כיום את הדרך הקלה ביותר לגדול לתוך תוצאה ממוקסמת, עם אפס תהליך?
ההתמודדות הפילוסופית של אלו שמגדירים את האדם כיצור חושב נעה כיום בין המגמה האחת שמגדירה את האדם מחדש כ"חיה חושבת" ומדגישה את האבחנה המבדלת שבינו לבין המכונה כחלק ה"חייתי" והאינטואיטיבי שבו. מה שבמידה רבה לוקח את האדם אחורה בהתחברות שלו בחזרה למקום מוצאו ומאבד את החלק הגבוה שבו.
המגמה השניה טוענת כי אכן המחשבה היא נעלה, אבל תפקידו של האדם היה להביא לתוצאה שישנם יצורים שהם רק חושבים, ולא חיים, כדי לייצר שלב מתקדם בחיים שבו המכונות ישתלבו בחיינו.
גם את ההגדרה הפילוסופית לאדם כ"יצור יוצר" שבונה את עולמו וסביבתו, או את ההגדרה של 'יצור חד פעמי שיוצר את עצמו' מאתגרת הAI כאשר מעבר לכך שהיא יכולה ליצור אומנויות טוב יותר ומהר יותר, היא גם מסוגלת לייצר לעצמה גם אישיות ייחודית.
אפילו להגדרת האדם כ"יצור פוליטי" קם כבר הנרי קיסינג'ר בגיל 99 והכריז כי העולם יצא משיווי משקל וכי בקרוב הAI יוכל לקחת החלטות מושכלות יותר, ומי אנו שנקבל החלטות כאשר הלוגיקה של הבינה גם יודעת לקבל החלטות טובות יותר, שלא מבוססים גם על אגו ושיקולים רגשיים ואימפולסיביים נוספים?...
עושה רושם שהסכנות הפוליטיות, כלכליות והחברתיות הן קרובות ומיידיות.
נראה שאחד הדברים הדבר המשמעותיים ביותר הוא אובדן התהליך וההתייחסות לדרך כאל אמצעי להשגת המטרה.
דווקא כאן יתכן ויש תקווה מעודדת שמזכירה לנו את ההבדל בין האדם למכונה:
המכונה אמנם יכולה ליצור, לחנך, לדבר בשפה אנושית. אך אצלנו זוהי רק הדרך ולא המטרה עצמה שבפעולה. מבחינת האדם האנושי היצירה, החינוך והשפה למשל הינם רק כלים לייצר השפעה ושינוי על נפש האדם. משהו גבוה יותר שקשה עדיין לדמיין שהמכונה יכולה להדביק ללא יד אלוקים שברא את האדם בצלמו.
חזון אחרית הימים(?)
לי באופן אישי, גרמה דווקא התנסות אחת מיוחדת ומפחידה במשקפי מציאות מדומה, (כזו שגרמה לי ללכת על קורה בראש מגדל כשאני מביט למטה וחווה פחד גבהים אימתני, דפיקות לב מואצות ומזיע בכל גופי, רגע לפני שאני קופץ כל הדרך למטה...) לנסות להרגיע את עצמי דקות ארוכות לאחר מכן, לנתח את הפער והמלחמה שמתרחשת בין השכל- שיודע שאתה מוגן על הרצפה- לגוף הפיזי שלך- שמתריע לך שאתה במצב הישרדותי) וגם להבין אולי מעט טוב יותר את דברי הנפש החיים בשער ג', העוסק במציאות הקב"ה בעולם:
"שהוא ית' מקומו של העולם ואין העולם מקומו, היינו שאף כל המקומות שמורגשים לחוש, במציאות אין המקומות מקומות עצמים, אלא הוא ית"ש הוא המקום של כל המקומות, שמצדו ית' נחשבים כולם כאלו אינם במציאות כלל גם עתה כקודם הבריאה".
יתכן בהחלט ויש בכך קריאת כיוון עבור כל העולם לגלות את מקומו של הקב"ה בעולמנו.
כאשר התקווה האופטימית היא כי יתכן ואנו קרובים ל'אחרית הימים', ואולי המגמה הזו מובילה לכך שהאדם יוכל לקחת אחריות ולנצל את זמנו להתבוננות וחזרה למקור האלוקי שבו, לממש את עצמו ותפקידו הרוחני בעולם, לחוות, לאהוב, להתחבר לערכיו ולאמונתו, תוך שהוא משאיר לAI לבצע את שאר הדברים ש'שותים' את השמנת של חייו ומונעים ממנו לחוות אותם עד תום.
הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה
להארות וליצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com