עומדים אנו כעת לקראת סיום ימי ספירת העומר ושבועות כבר נראה באופק. מהו חג השבועות, כיצד ניתן להתכונן לקראתו.
כמה וכמה שמות נתכנה החג רובם שמות ידועים. כל אחד מהשמות חולק פן נפרד של החג. חג השבועות, חג הביכורים, חג הקציר, עצרת, זמן מתן תורתינו. אך החג גם קרוי ראש השנה:
נאמר במגילה לא קובעת הגמרא כי שבועות נחשבת כראש השנה החל בתשרי. והיא תוהה: " אטו עצרת ראש השנה היא? - אין, עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן: ובעצרת על פירות האילן". (האם עצרת ראש השנה הוא? כן למדנו שבעצרת נידונים על פירות האילן").
מהו פשרו של העניין? כיצד ניתן כלל להקיש את זה שבחג נידונים על פירות האילן, לראש השנה של האדם, של כל היקום והבריאה וכיום הרת העולם של ראש השנה?
אם נעיין בתורה ונחפש היכן רמוז בו כי שבועות הוא חג מתן תורתינו. התורה עצמה רק מציינת כי הוא חג קציר, חג הביכורים וחג המונים אותו מיום הקרבת העומר שלאחר הפסח, שבעה שבועות. אלא שחז"ל מצאו כי לפי החישוב חל באותו יום יום מתן תורה. יצויין שאין הדבר כך לכל הדעות ישנם שיטות בחז"ל לפיהם אין יום מתן תורה וחג השבועות חופפים. אך בכל אופן חז"ל קבעו כיום מתן תורה משום שבמהותו של יום, מה שבא לידי ביטוי בטבע כחג קציר וביכורים, הינו ברוחניות חג מתן תורה.
חג הפסח הוא חג האביב, החג שהינו חג תחילת הפריחה ועל כן הינו גם מבחינה רוחנית חג תחילת פריחת עם ישראל. בחג הקציר והביכורים קוצרים את פירות השדה וממלאים את ייעודה של אותה פריחה. כך גם באופן רוחני חג השבועות הינו היעד בעצם של יציאת מצריים וחג הפסח.
זהו עומק החיבור שבין הפסח לשבועות ובין חג חירותינו לזמן מתן תורתינו.
היקש זה, והשוואה זו בין הקורה בעולם הטבע למה שקורהבעולם הרוח, מסביר באופן פשוט את הגמרא שציינו בתחילת הדברים.
אם מבחינת טבעו של עולם, חג השבועות הינו יום הדין לפרי האילן, אין זאת אלא שגם מבחינה רוחנית הדבר בא לידי ביטוי כיום דין רוחני לדרגתו של האדם ואופן קבלתו את התורה.
אין פלא שכדברי גדולי המחשבה והחסידות, שבועות נחשב כ"יום הדין" להצלחה בתורה ומכאן החשיבות של העיסוק בתורה ביום הזה.
מכאן גם המנהג הקדום להתפלל על הצלחת הבנים בתורה דווקא בער"ח סיוון. לשם כך חיבר השל"ה הקדוש את תפילתו הידועה הנאמרת ביום זה.
ממש כשם שערב הימים של ראש השנה ראוי לאדם להרבות בתפילה להצלחתו ביום הדין, כך גם, זה הזמן בימי הספירה בכלל ובהתקרב ניסן בפרט, להרבות בתפילה להצלחה הרוחנית שלנו ושל צאצאינו.
שנהיה אנחנו וצאצאינו אוהבי תורתך ולומדי תורתך לשמה. אמן.