שאלו את הצדיק רבי שלמה מראדומסק זצ"ל, מדוע לא תיקנו ברכה על הצדקה? השיב הצדיק רבי שלמה: ברכה יש לעשות בשמחה, ועשיר הנותן צדקה, לפי הרוב אינו נותן בשמחה.
הנה בפרשת השבוע 'בהר', ישנה מצווה חשובה לעזור לעני, לזולת, שנמצא במצוקה, כפי שכתוב: "וכי ימוך אחיך, ומטה ידו עמך, והחזקת בו". התורה נוקטת בדרך כלל בלשון רבים, אולם כשהיא באה להורות על מתן עזרה ותמיכה לעניים, היא פונה אל האדם דווקא בלשון יחיד: "כי ימוך אחיך".
דוד המלך אומר בספר התהילים: "אשרי משכיל אל דל (עני) ביום רעה ימלטהו השם". כידוע, בראש השנה קוצבים לאדם את מזונותיו למשך כל ימות השנה. אך אם האדם "הוא משכיל אל דל" - כלומר משכיל לתמוך בעניים ובדלים, הרי 'ביום רעה ימלטהו השם" - אם נגזר עליו 'יום רעה' - לסבול הפסדים שונים, הרי שבזכות מצוות הצדקה מצילו האלוקים מיום רעה.
חכמינו זיכרונם לברכה אומרים: "יותר מה שהעשיר עושה עם העני, העני עושה עם העשיר". הצדקה היא מצווה יסודית בתורת ישראל, שכן היא מעידה שאנו חיים באמונה, כי הקב"ה זן ומפרנס את כל העולם כולו. עוד אומרים חז"ל: כי מטרת הפערים הסוציו אקונומיים בחברה שלנו היא, בכדי שנוכל לגמול חסד האחד עם השני.
חד וחלק: צדקה מביאה עשירות.