כל חגי ישראל הם ימי שמחה, אך השמחה הגדולה ביותר היא בחג הסוכות המכונה גם בשם – זמן שמחתנו. הציווי לשמוח בסוכות אותו אנו חוגגים במשך שבעה ימים מופיע שלוש פעמים בתורה.
חז"ל אמרו: שבסוכה העוטפת אותנו בקדושה מיוחדת, מתבטאת האחדות של עם ישראל, בהיותה "סוכת שלום", המכילה ומאחדת את כל שדרות העם תחת הסכך. כאשר אדם יוצא מביתו המרווח ויושב בסוכתו, שם מוזמנים כולם ללא מחיצות, בכך הוא מצהיר שהוא איננו שייך לפילוג ולשיסוי, כי אם לחיבור ולאחדות. לכן בחג זה אנו מזמינים אורחים – אושפיזין.
מצוות החג הן - ישיבה בסוכה וברכה על 'ארבעת המינים'. גם ארבעת המינים: האתרוג הלולב, ההדס והערבה המאוגדים יחד, מסמלים את אחדות עם ישראל על סוגיו. הסוכה מבטאת אחדות כללית, אך ארבעת המינים מדגישים בפרטנות את הנקודה המשותפת של כולם.
מוסבר בתורת החסידות ש'האתרוג' שהוא פרי רב עונתי הגדל בכל העונות ולא נפגע משינויי העונות, מסמל את סוגי האנשים היציבים שלא חלים בהם שינויים ותמורות. ה'לולב' מבטא את רעיון האחדות, בכך שהעלים של ה'לולב' צמודים ומחוברים יחד לשדרה אחת זקופה. גם ה'הדס' שהעלים המשולשים היוצאים ממנו צומחים מנקודה משותפת אחת, שהם ימין, שמאל ואמצע. ואפילו ב'ערבה' אנו מוצאים את האחדות, שהיא גדלה בטבע, באחווה עם ערבות אחרות.
חג הסוכות אם כן, מלמד כי בכדי להתאחד אנו לא זקוקים לטשטש את ההבדלים, אלא אדרבה, שאנחנו יכולים ומוכרחים להתאחד עם ולמרות ההבדלים, ולמצוא היופי שבכל עדה וזרם המשלימים את הפסיפס של עם ישראל לשבטיו ולגווניו.