השמועות היו שהלילה נכנסים כולם להסגר מלא בבתים, הדברים לא היו ברורים כולם המתינו להוראה מלמעלה, אנשים הסתודדו אלו עם אלו מחליפים דבר סוד כל אחד ומקורו שלו, גל השמועות והחדשות לאור ההתרחשויות לאחרונה ובשנה הכללית בכלל אפף את כולם במסתורין ואי ידיעה מוחלטת, כביכול המצב לא בשליטה.
שמועה עקשנית עברה בין גדולי בעלי החדשות (נעייסנים בלע"ז) כי ישנם מספר לא מבוטל של מתים חלקם מאנ"ש שמתו רק לאחרונה ובחשיכה הובאו לקבורה מהירה, אך ההנהגה מעדיפה לשמור את זה בשקט ורחוק מעין האומה מסיבות שונות ואולי מתוך חשש לזריעת פאניקה מיותרת.
מצד אחד הידיעה שאנו יהודים בני האבות עם הבטחת הגאולה, ומצד שני שנים רבות של גלות וסבל מחלות לצד פוגרומים ומעשי זוועה, מחשבות מרצדות אלו לצד אלו לאן פנינו מועדות, מה ההמשך? נשרוד את האביב הזה שבפתחנו? או שמא רק אחרי הקיץ נראה את הסוף? ואולי גם אז לא חלילה, קבוצות קבוצות התגודדו וניסו לתחקר את המצב אלו בכה ואלו בכה.
חוסר הוודאות מול המשבר הפוליטי עם קבוצות קטנות שהתנגדו לממשל הוא אשר יצר צורך לאמירה ברורה מצד ההנהגה העליונה, אמירה חדה וברורה שתיתן הוראה יהיה אשר תהיה אך הוראה שתוציא את כולם מחוסר וודאות כמאמרם אין שמחה כמו התרת הספקות.
וההוראה לא איחרה לבוא "הלילה הסגר מלא, איש לא יוצא מפתח הבית, בכל פתח בית יוצבו שומרים לאבטחה, מי שייצא ישלם מחיר כבד"
הם ישבו בתוך הבית הקטן משפחה גדולה סביב שולחן לאחר ארוחת הלילה הדשנה, שקט, דממה, לא נשמעו עוד קולות, ההוראה הייתה ברורה "סגר מוחלט" איש לא יוצא לשום צורך מחוץ לבית, זה פיקוח נפש ממש! בהוראת גדול הדור שר התורה וההוראה כולם נשארים בבית!
הקטן שבאחים שמלאו לו זה עתה שלושה חורפים ישב מצונף בפינת החדר, הביט באחיו ואחיותיו הגדולים שישבו בשקט ליד הצלחות הריקות מביטים אלו באלו בחוסר ודאות, המגש המרכזי עם הבשר נגמר כולו בהוראת אבא, הקטן הזה למוד סבל על אף גילו הצעיר, מיד אחרי לידתו הוא עבר טביעה שהייתה טרגדיה עבורו שבנס ממש ניצל ממנה, ועוד דברים שונים ומשונים שנראה היה שרצו בדווקא את מותו, אך המציאות היא חסדי ה' הנה הוא בבית עם המשפחה אומנם לא מבין לגמרי את המתרחש אך הוא פה חי וקיים.
לפתע נעמד אב המשפחה הכה קלות על השולחן והחל לשאת משא כביכול עמד הוא לפני רבבות, משא מרגש מלווה באמרות אמונה טהורות וחיזוקים, ובמיוחד הוא התמקד וסקר את היסטוריית המשפחה עוד מהדורות הקודמים, ניסיונות השמדה פרטיים להם, ולהשמיד את העם היהודי בכללי,
הוא תיאר בקול נשנק מבכי את הירצחו בדם קר כיונק את התאום של אביו שנרצח על ידי ארורים ומקום קבורתו לא נודע, איך סבתא שתחי' שרדה תופת אחרי תופת, ועל זה תיאר והוסיף את התאכזרות השלטונות לכל מי שנחשד ביהדותו, סיפר בבכי וכאב על דם שנשפך כמים ברחובות, ועם כל זה ילדים יקרים לא אבדנו את האמונה, אנחנו יודעים בוודאות שבורא עולם לא יעזוב אותנו בשום מצב, ועכשיו ילדים יקרים עלינו לשמוח בהיותנו יהודים, ולהתחזק באמונה כי רק על ידי אמונה תמימה נצילח לשרוד את הגלות המרה הזו, הסבתא שישבה עד עכשיו עם מבט קפוא כמהה מחתה דמעות של אושר וכאב יחד, לבד מהקטנצ'יק ששקע בשינה עמוקה בפינת החדר על הרצפה....
המשפחה חילקה את פרקי התהילים לכל אחד ואחד מהם, רגעי שיא היה שם באותו לילה כביכול סיכום היה שבכל זמן שאחד מבני הבית החל לזמר ניגון מוכר מפסוקי פרקי התהילים שלו, הצטרפו אליו כל בני הבית בשירה של אמונה הלל והודאה לבורא עולם על כל הטוב שנתן ובתפילה לטוב שעוד יבוא, כך עבר לו תחילתו של הלילה, זעקות הטירוף שנשמעו מבחוץ העיד על לא פחות ממלאך המוות שמרקד לו ברחובות העיר, אך שירי ופסוקי האמונה הרגיעו את נפשם של בני המשפחה, שככל שרבו הזעקות בחוץ רבו קולות שירי האמונה בפנים.
למחרת בצהרי היום עת עמדו כולם בשערי הארץ אך מצידו השני של גדר המערכת, עם בצק שלא נאפה דיו, עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ,עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַים עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַים וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם" (שמות יב לט)
או אז ידעו כולם לומר: "ישועת ה' כהרף עין" וכדברי הנביא "כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת" (ישעיהו נ"ו, א) ספורנו בראשית פרק מ"א פסוק יד: "ויריצוהו מן הבור" (בראשית מ"א, יד) - "כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע כאמרו: "כי קרובה ישועתי לבא" (ישעיהו נ"ו, א) וכאמרו: "לו עמי שומע לי... כמעט אויביהם אכניע" (תהלים פ"א, יד-טו). וכך היה ענין מצרים, כאמרו: "כי גורשו ממצרים" (שמות י"ב, לט) כאמרם זה לשונם: "שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם". וכן אמר לעשות לעתיד, כאמרו: "ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג', א).
יהודים יקרים הבה נתחזק באמונה, נדבר אמונה, נלמד אמונה, נחיה אמונה, לקראת חג האמונה, ובזכות האמונה בבורא עולם בלבדו ממש, נזכה בקרוב לחגוג את חג האמונה בירושלים הבנויה.
הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי - חיספין