"אל תביאני לידי ניסיון..." והרי החיים שלנו רצופים ניסיונות. אנחנו מחשיבים את עצמנו לפי ההצלחות שלנו מנסים לדלג מעל הניסיונות.
עשרה ניסיונות התנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם להודיע את חיבתו. אז מה יוצא לנו מהניסיונות? ואיך מתמודדים עם הניסיונות? אפשר לחיות חיים שלמים עם הידיעה שיש בורא לעולם, אבל בלי להבין איך חיים את הגילוי הזה.
לחשוב מחשבות של אמונה, סוג של "אמונה בתאוריה", אבל אין מה לעשות, כשהמחשבות של האמונה פוגשות במציאות שלנו, בחיים היומיומיים, כולנו מנסים להתמודד בדיוק מאותו מקום. הכוונה לברוח מההתמודדות, להתרחק מהניסיון! מדחיקים, משליכים, מחפשים אשמים, מאשימים את עצמנו.
העיקר, לא לקבל אחריות על הכישלון. למה זה קורה לי? מה אני אשמה? איך אני "בורחת" מהסיטואציה הזו? זה מכניס אותנו להמון מתח ולחץ. איך חיים את האמונה, את הגילוי שיש בורא לעולם? איך מקיימים כאן- "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"?
הרבנית חדוה לוריא פסיכותרפיסטית, שדרנית ומגישת תכנית 'התחברות שבועית' ברדיו קול ברמה
רוצות לשמור על קשר עם הרבנית לוריא? לשליחת משוב, הערות והארות: mhithabrut@gmail.com