This browser does not support the video element.
הפייטן והזמר ליאור אלמליח, מתארח בתכנית 'המבקר' של נתנאל לייפר, החוגגת שנה מאז תחילתה. אלמליח אחד מבכירי הפייטנים בזמר האנדלוסי ומפיק בעל שם מספר על תחילת דרכו המפתיעה אל עולם הפיוט ועל הדרך בה הוא בוחר מצד אחד לשמור על האותנטיות מחד ולהפתיע כל הזמן מהצד השני.
"אני קודם כל פייטן ורק אחרי זה דברים אחרים", אומר אלמליח שהקליט בעבר גם אלבומים של מוזיקה שאינה פיוטים.
"גם אני התחלתי בבית הכנסת, אבל אצלי זה היה בצורה מעניינת ושונה", מספר אלמליח שחושף כי עד גיל 11 הוא לא נחשף דוווקא לפיוטים ודומיהם. "שמענו בבית את כל סוגי המוזיקה, מוזיקה מזרחית, אך גם ישראלית לצד פיוטים וסגנונות נוספים".
"שהביא אותי בסופו של דבר אל הפיוט היה בר המצווה של אחי הגדול. אני התלוויתי אליו לשיעורי טעמי המקרא וההפטרה ונמשכתי לזה והתמדתי אצל המורה שלמה סולטן. בבר מצווה, הפייטן ניסים שושן שהוזמן על ידי אבי לבית הכנסת הזמין את אחי לעלות לתורה אך הוא קיבל רגליים קרות ואני שהייתי לאורך כל השיעורים קראתי את המפטיר וההפטרה",
"זו הייתה הפעם הראשונה בחיי ששרתי משהו מחוץ לבית ואומרים שכשקראתי לא זז זבוב בבית הכנסת", הוא אומר בחיוך.
אלמליח מופיע באופן סדיר בקונצרטים אנדלוסים ופיוטיים שונים אך גם עובד על פרויקטים שלוקחים את הפיוטים לעולם המודרני דוגמת אלבומו האחרון עם הזמר והיוצר הישראלי המצליח, קובי אוז, שיצר עבור אלמליח אלבום רוק-פיוט סוער.
"יש אצלי שני מסלולים, יש את המסלול הראשון בו אני מחזק את האותנטי כל הזמן, כמו פסטיבל הפיוט שיהיה עוד מעט בהפקתי בים המלח, שהוא הכי אותנטי בלי החידושים. הכל שם הכי אותנטי שיש. במקביל יש לי את הערוץ הנוסף, של הפיוט המתחדש ופיוט ישראלי שהוא מותאם יותר לקהל הרחב החוצה כשהמטרה היא להגיע לקהלים שבאופן טבעי לא נחשפים לפיוטים", מסביר אלמליח.
הוא משיב גם למבקרים על בחירת הסגנון שלו, "אני מאד מחובר לאותנטי והרבה פעמים אני מקבל ביקורת על זה שהקלטתי עם קובי אוז אלבום, איך אדם שהוא כל כך מחובר לשורשים מוציא אלבום חדשני מוזיקלית ואני מסביר להם שזה לא סותר, יש את זה ויש את זה".
אלמליח גאה במיוחד בפרויקט "פיוט ישראלי" במסגרתו יצא הפיוט "יפה ותמה" והפך ללהיט של ממש, "יפה ותמה, מתוך שירת הבקשות המרוקאית, שנים כולם שרים את זה בבקשות. איפה השיר הזה היה עד היום? למה הוא לא פרץ? בסופו של דבר הכל זה עניין של עיתוי, לכל שיר יש את הזמן שלו. היום הקהל השתנה, הקהל האותנטי של פעם זה לא בהכרח הקהל של היום וצריך להתייחס אליו ולתת לו מענה".
"אני חושב שהעובדה שהעיבודים החדשים מעיפים את הפיוטים החוצה ברמה כזו שהם הופכים להיות חוצי עדות וזה לא נשאר רק כמוזיקה של שירת הבקשות המרוקאית, אתה מבין שקורה משהו בעולם הזה, משהו שלא היה בעבר".
אלמליח גם מעז בפרויקטים מורכבים יותר מבחינת המאזינים האותנטיים, "לי הרבה רעיונות שאני מבשל כל הזמן איך לקחת פייטנים וחזנים לבצע גם שירים שהם לא מהמקורות",
הוא מתייחס לעובדה שעולם הפיוט כמעט ולא יוצר חומרים חדשים ואומר, "יש פיוטים חדשים יחסית שהפכו למושרים בעולם הפיוט כמו "חונני אל" ו"חישה נא" שנכתבו בשנים האחרונות ונהפכו ללהיטים בעולם הפיוט. אבל הלחנים שעושים בהם שימוש אכן ישנים או נשענים על מוזיקה ערבית. יש בהחלט חוסר בנושא הלחן. יש כאלה שכותבים לחנים, אבל בהחלט חסר לחנים חדשים".
לדבריו של אלמליח, ייתכן והמחסור בלחנים מגיעים מכך ש"יש תחושה שקשה לאנשים היום לרדת לדקויות של המקאמים השונים ברמת הלחן ולבוא להלחין פיוט בדקויות שלו זה קשה מאד.