בשיעור שמסר אמש (שני) משגיח ישיבת מיר הגאון רבי בנימין פינקל, הוא התייחס לנושא של היחס לחיילי צה"ל על ידי לומדי תורה, בעקבות אמירות שנאמרו לאחרונה על ידי אחד מראשי הישיבות.
בפתח דבריו אמר המשגיח: "זו תקופה כל כך לא פשוטה עכשיו, יש קצת בלבול גדול שצריך לסדר עניינים. אנחנו צריכים לדעת את השילוב של מעלת התורה ומעלת הבן תורה ומעלת המצטער בצערם של ישראל. צריך להיות שילוב. שילוב. שביל הזהב זו הרי מעלה גדולה".
"מצד אחד", הסביר המשגיח, "אין כמו לימוד התורה ועמל התורה שרק בזכות זה אפשר להינצל. אבל צריך להרגיש את הצער. את הכאב של הרבה הרבה יהודים. מתוכם גם שומרי תורה ומצוות שסובלים סבל גדול. צריך להיות בצרתם של ישראל. לבקש ולהתחנן על כלל ישראל לא להיות אדיש חס ושלום".
This browser does not support the video element.
"אני חוזר ואומר", שב והדגיש המשגיח, "אנחנו גדלנו על ברכי מרן רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, הלב הטהור. וככה תלמידיו. ככה גם אבי מורי זכר צדיק לברכה (הגאון רבי אריה פינקל ראש ישיבת מיר ברכפד. ח"ב). שכשהיה צער בכלל ישראל היו בכיות שאין לתאר".
המשגיח התייחס בשלב זה לאמירות שנאמרו השבוע על ידי אחד מראש הישיבות ואמר: "כשיהודים סובלים, יש כאלה שמסתכלים ואומרים: "מה לי ולהם". אותו אחד, אם יהיה לו שכן, שהבן שלו... וראיתי אפילו פה בישיבה (מיר. ח"ב) ניגש אלי אחד שיש לו שכנה שכל הילדים שלה הלכו להילחם שם ויש פחד גדול כל הזמן, אז כבר זה אחרת. כבר מרגישים את זה אחרת".
עוד אמר המשגיח באותו שמוע'ס: "צריך לבקש ולהתפלל שכולם יחזרו לביתם לשלום ושיחזרו גם בתשובה. חלקם כן שומרי תורה ומצוות. חלקם שלא שומרים - (זה) לא מתוך רוע. לא מתוך רשעות. יש ערב רב? אז הם מיעוט. מיעוט. הסיתו והדיחו את כלל ישראל. יש כאלה שכל כך שונאים יידישקייט, שרואים בבירור שהחדירו בהם את זה. אני לא בעל הבית להגדיר מי תינוקות שנשבו ומי לא. אבל רובם, כשנפגשים עם בני תורה כל החיים שלהם משתנים. פתאום הם רואים אחרת. יש ערב רב אבל הם מיעוט. אוהו מה שמחכה להם אבל זה מעט".
"אז ללכת ולבקש על יהודים", הוסיף ואמר המשגיח: "חלקם שומרי תורה ומצוות שיחזרו לביתם לשלום זו ציונות? אנחנו עכשיו בגלות ורוצים שליהודים יהיה טוב... שיחזרו לביתם בשלום. ושכולם יעשו רצון השם. עכשיו, לגבי ההרגשה הזאת, שינצחו (במלחמה. ח"ב) - צריכים רחמי שמים. ומיום ליום מתבהרים דברים הקדוש ברוך מראה לנו דברים (כדי. ח"ב) שנתקרב אליו. דיברנו השבוע, ארץ ישראל בצרה. זה כל העולם בצרה. כולם בפחד. ויש דברים לא מובנים. זה הקדוש ברוך הוא שרוצה לעורר אותנו".
"יש דברים לא מובנים", הוסיף המשגיח, "יש אנשים נאורים בעולם שרואים את כל האכזריות ובכל זאת אומרים (לישראל. א"כ) "תפסיקו, תפסיקו". אז הפשט הוא שהקדוש ברוך הוא רוצה שנתעורר. וכל הצרות בא בגלל שיש רפיון. וזה עבודת הקודש שלנו. ולהוסיף חיל. יש לצערינו, כאלו שרואים שיהודים סובלים אז הם אומרים לעצמם: "מה אני עושה פה, בוא נלך לעזור להם"... אוי כמה טעות יש בזה. אתה המציל הגדול! אתה המציל ברוחניות ובגשמיות! אתה יושב וחומד תורה, עמל בתורה! לפעמים אפילו מתוך הדחק ומתוך הקושי, אבל זה ההצלה הגדולה. אז בואו נלמד את התורה הקדושה".
"אני שוב אומר", אמר המשגיח לקראת סיום דבריו: "אנחנו גדלנו אצל רבותינו. מי שראה, את כל הגדולים, אבל את ר חיים שמואלביץ... הצער.. אני חושב.. מה הוא היה אומר היום.. כמה דמעות היו נשפכות לו כמים... אי אפשר לתאר. ומי כמו ר' חיים ששמר על גחלת היידישקייט, גחלת התורה, גחלת הישיבות. שלא תהיה תזוזה בעולם הישיבות רח"ל, אותו אחד - הוא בכה על כל אחד ואחד! השמירה זה פה. פה בישיבה הקדושה. בכל הישיבות הקדושות. אבל התפילה היא על כולם. וההרגשה של "ויגבה ליבו בדרכי השם" זה המצילים הגדולים. זה כדי שאדם ידע את הערך שלו ואת התפקיד שלו. את הזכות ואת החובה".
הצגת כל התגובות