אם תסתובבו בישיבות השונות ברחבי הארץ ותשאלו: "מישהו כאן מעשן סמים?", התשובה שתקבלו תהיה מבט המום במקרה הטוב והמלצה לאשפוז במקרה הפחות נחמד. אולם, אם תכנסו לחדרי הפנימיות ותשאלו בחורים: "יש כאן קצת 'חומר'?", התשובה תהיה חיננית יותר... "לא יודע... אולי בחדר פלוני... אני לא מאמין שהוא מחזיק עליו קבוע, אבל לך תבדוק. תשאל אותו. אבל, היי זה יקר... אל תעקוץ ממנו בלי לשלם".
>> למגזין המלא - כנסו <<
אז כן, לא מדובר בשוליים של השוליים, וגם לא מדובר במי שחייב לקחת את החומר לרפואה. לצערנו מדובר בתופעה, תופעה הרווחת לה בעולם הישיבות. הסיגריות של לפני עשרות שנים שמילאו את בתי המדרש בעשן, הוחלפו בקנאביס.
בשנים האחרונות התופעה התרחבה. קשה להצביע על נקודת הזמן שבה ניתן להצביע על זינוק במספר המשתמשים, אבל ככל שחולף הזמן ניתן להשיג 'חומר ירוק' כמעט בכל ישיבה ליטאית - גם אם מדובר בישיבה החשובה ביותר. בישיבות החסידיות והספרדיות המצב אולי מעט טוב יותר, אך גם לשם חדר נגע העישון, והוא מתפשט והולך.
איננו באים מנקודת מוצא של להכתים, חלילה, אלא רק להאיר נקודה אפילה, לעורר על תופעה שקיימת ובעוצמה. אם בתי דין רבניים כבר מוצאים על תופעות כגון אילו מכתבים ברורים המתריעים מפני סכנת עישון חומרים מסוכנים, אין לנו את הפריווילגיה לשבת בצד.
נכון אומנם כי ברחבי הערים החרדיות יצאו מודעות רחוב עם חתימות רבנים בכירים בעולם הליטאי כנגד תופעת העישון, אולם בשיחות של ראשי ישיבות והמשגיחים של המיינסטרים לא תמצאו זכר לכך.
"מה שהופך את כל הסיפור הזה למעניין", שח ל'כיכר השבת' אברך שמכיר מקרוב את עולם הישיבות ומעורה בנעשה בתחום, "זה שדווקא בישיבות עם שם טוב כמו פוניבז', חברון ותורה בתפארתה התופעה רווחת בהרבה מישיבות טובות שנחשבות שורה שניה - כמו מאור התלמוד וגרודנא באר יעקב".
יש לך הסבר מה הגורם לכך?
"ייתכן כי ישיבות ששמרו על מספר תלמידים קבוע וסביר בכל שיעור / ועד / כיתה, נפגעו בשיעור נמוך עד אפסי ביחס לישיבות הענקיות עם השם המפוצץ". לדבריו, "בישיבת סלבודקא, תורה בתפארתה ופוניבז' יש בכל רגע נתון בחדרי הפנימייה כמות חומר שלא תבייש דילר בינוני".
"הבחורים יודעים להבחין בין סוגי החומרים", מפרט האברך ומפגין ידע משלו. "ה'אינדיקה' המרדים וה'סאטיבה' המעורר והמצחיק. רובם, אם תהיתם, מעדיפים את ה'הייבריד' - שהוא שילוב של שני הסוגים".
"בדיחות כמו 'מעט מן העשב דוחה הרבה מן העצב' ו'רק דרך עיניים אדומות רואים עולם ורוד' אינן זרות גם לבחורים שאינם משתמשים אבל חבריהם צורכים מהחומר לעתים לא נדירות כלל".
באיזה בחורים מדובר?
"לא מדובר בשוליים של החבר'ה, כשם שלא מדובר בבחורים הטובים בשיעור. אבל בהחלט מדובר בבחורים שלא נחשבים 'מופקעים' בלשון הישיבישערס, אלא בחורים קלאסיים הנחשבים חברותיים ושמחים".
חשוב להדגיש, לא מדובר על צריכה גבוהה. אין נרקומנים בעולם הישיבות. אף אחד לא קם בבוקר והדבר הראשון שהוא יעשה זה לעשן. לרוב, מדובר בעיקר על עישון בליל שישי, חתונות או 'מצב' מיוחד. בהרבה חתונות ניתן להריח ובעוצמה את ריח החומר ה"ירוק".
נציין כי תופעה של הסנפה (קוקאין) והזרקה (הרואין) לא קיימות כלל, לפי המידע בידינו, אלא נטו עישון.
כמות הבחורים שעישנו 'רק פעם אחת' היא עצומה. אין לנו אומדן בכמה מדובר, כמובן, אך 'חומר ירוק' זה כבר לא מילה גסה בעולם הישיבות.
בפוניבז', כפי הנראה, מדובר בתופעה של בין חמישה לעשרה בחורים בשיעור. מה שאומר שיש כמה עשרות בחורים שמעשנים ירוק בישיבה.
ב'תפארתה' ידוע על חמישה בחורים בממוצע לוועד, מה שאומר כי קרוב לשלושים משתמשים בחומר בישיבה. בישיבת 'בית מתתיהו' מדובר בסדר גודל דומה.
בישיבת סלבודקא - שהיא ישיבה עם כמות בחורים קטנה יחסית לפוניבז' ו'תפארתה' - המספרים שם כמעט אותו דבר כמו בפוניבז' ו'תפארתה' – מה שאומר שיש יותר אחוזים שמעשנים.
לגבי ישיבות מיר וברכפלד המספרים דומים לישיבת סלבודקא. בישיבת וולפסון הערכה בעולם הישיבות כי מדובר בעשרה בחורים בכל הישיבה כולה.
"הבעיה העיקרית", ממשיך האברך עמו שוחחנו, "שברוב המקרים וברוב הישיבות, הצוות הרוחני והמשגיחים כלל אינם מודעים לתופעה. מבחינם אין דבר כזה 'חומר'. יש רק 'סמים', וממתי שמענו שמעשנים סמים בישיבות? לא שמענו אז אין...".
"גם במקרים בהם המשגיחים מודעים כי החומר חדר לתוככי הישיבה, הם לעולם לא ימסרו 'שיחה' או 'ועד' באופן פומבי בישיבה אלא ינסו לטפל נקודתית ואף לסלק בחורים אשר נתפסו צורכים את הקנאביס", ממשיך האברך ומסביר מיד גם מדוע: "אם משגיח בישיבה כלשהי ימסור שיחה לתלמידים על חומרת העניין שבעישון הקנאביס, הוא יכול לשכוח מרישום מוצלח ואף פחות מכך לשנה הבאה. שמה הטוב של הישיבה עלול להיפגע ואף להתרסק".
ביקשנו לשוחח עם הרב ראובן זכאים שיסביר על התופעה והשלכותיה, והוא נענה לאתגר: "אני עוסק ביעוץ זוגי ומכיר מקרוב את התופעה הפסולה הזאת אצל זוגות, אדגיש כי אינני יודע מה קורה אצל בחורי הישיבות. פגשתי אדם ששח לי כמצטדק 'מה אתה רוצה – אם היית יודע כמה זה עוזר לי בעבודת ה' שלי לא היית מלין עלי'. אמרתי לו מעניין שעדיין לא ראיתי שזה עוזר לך, את העבודת ה' עוד לא ראיתי אצלך...".
"לדעתי", ממשיך הרב זכאים, "יש שתי טעויות שצריך לשרש. ראשית: הרבה אנשים אומרים שזה לא משפיע לרעה. לכאורה הם צודקים. זה גורם שנראה אותם מפוקסים יותר ולכאורה רגועים יותר. אך חשוב לדעת את העובדות. אף אחד לא יודע מתי זה ישפיע עליו. פתאום זה יכול להתפרץ ביתר שאת. מגיעים אלי מקרים שאני יודע שזה גורם לאנשים לחלל שבת, חלילה, עד כדי מצב שאדם לא שולט בעצמו. אין לבן אדם מעצור. אין כאן 'מח שליט על הלב'.
"בנוסף, אנשים מגיעים להתקפות עצבים שהם שוברים דברים מרוב שהם נכנסים לטירוף. ההשלכות הרות אסון".
"יש אנשים שהתחילו עם ירוק", ממשיך הרב זכאים, "אך אז הגוף מתרגל והם רוצים דברים נוספים. הם אומרים אם זה כבר 'מעין עולם הבא' אז הם מחפשים עוד משהו ומחפשים חומרים קשים יותר והדרך לתהום קלה, מהירה וקשה".
הרב זכאים מדגיש כי "חשוב שתהיה הסברה והדגשה לתופעה הזאת דווקא באתר חרדי, חשוב להדגיש ממקום של לתקן ולא להכתים, בדיוק כמו שאתם תמיד עושים.
"חשוב שנזכור שה' ברא לנו מנגנונים טבעיים להתגבר על קושי. מה שלא מחסל – מחשל. אנשים שעברו הרבה בחיים – שפנו לאלטרנטיבה הזו – זה פגע בהם. אם בעבר על כל אתגר הם התגברו, אחרי שאיפת החומרים הללו עם כל אתגר כבר לא היה להם כוחות להתמודד וחבל".
"עלינו להתריע מלב אוהב: על כל בחור לדעת שאם חלילה הוא נגע בירוק הזה שימהר לנוס על נפשו מנגע זה כמפני חרב, פן הרגל יהפך לטבע ועלול הוא למצוא עצמו בעל ואב מכור והתוצאות עשויות להיות הרות אסון. לא תעמוד על דם רעך!". חותם הרב זכאים.
הצגת כל התגובות