אתה, בחור הישיבה שחשוף לאינטרנט: אני יודע שהמכתב הזה, לא באמת יעזור לך. אני משער שתקרא אותו, תזדעזע לשנייה אבל לא תסכים לשלם את המחיר שהמסקנות של המכתב הזה ייגבו ממך.
>> למגזין המלא <<
ועדיין, אני לא מסוגל שלא לכתוב לך אותו. אני רוצה לספר לך על החיים שלי, כדי שתבין לאן החיים שלך צפויים להתגלגל אם לא תעצור בזמן...
• • •
אני מדמיין אותך בדיוק כפי שאני הייתי לפני שנתיים וחצי: בחור ישיבה שכלפי חוץ נראה ישיבה-בוחער רגיל, לומד טוב, יודע באיזה סוגיה אוחזים, כולל שיטות הראשונים והאחרונים, אבל במקביל לחיי הישיבה - מחובר לעולמות נוספים.
כמוך, אולי, גם אני הייתי. בימים הייתי שקוד על תלמודי, אבל בלילות - כשאף אחד לא ראה, הייתי שולף את הסמארטפון ממחבואו, מתכנס אל מתחת לשמיכה וגולש למחוזות רחוקים. בהתחלה הסברתי לעצמי שזאת דרך טובה להתפרק קצת מהמתח שאני חווה בישיבה, אך כשראיתי שהזמן עובר וההרגל נעשה קבע - הבנתי שאני חי בהכחשה.
• • •
הייתי מהבחורים הטובים בישיבה - ואולי דווקא זה מה שגרם לי להמשיך ולהסתיר ולא לספר לאף אחד: את צוות הישיבה לא שיתפתי כי חששתי שהם יענישו אותי בחומרה - ואפילו יסלקו אותי מהישיבה. לחברים לא סיפרתי - כי לא יכולתי לראות את המבט של "חשבנו שאתה בחור טוב, ומסתבר שאתה בכלל בחור מקולקל ורקוב", ולהורים לא סיפרתי כי הם היו חוטפים התקף לב וכנראה שגם מפסיקים להעריך אותי.
השנים התקדמו, הסטטוס קוו נשמר, אני לומד היטב בימים, וגולש בלילות. בשלב מסוים הגעתי לגיל השידוכים. בהתחלה נלחצתי ממש. הבנתי שאני חייב לספר להורים שלי בדיוק מי אני, כולל על הסמארטפון, כדי שהם ידעו למצוא עבורי שידוך שבאמת מתאים לי. הרגשתי שזה לא הוגן מצדי להתחתן עם בחורה ולא לספר לה מי אני באמת.
אך לא הייתי מסוגל!
ידעתי שהמחיר שאשלם על כך יהיה גבוה מנשוא. לא הייתי מסוגל לשאת את הכאב ואת המבט המזועזע של ההורים. לא יכולתי להרגיש את הצער הנורא שיפלח את ליבם כשהם יישמעו ש"ליענקל'ה שלהם יש סמארטפון". ידעתי שהם יכעסו עלי ויפצירו בי לנפץ את המכשיר, ידעתי שהם יפסיקו להעריך אותי - ואני שהורגלתי להיות גאוות המשפחה לא הייתי מסוגל לדבר איתם על כך.
בצר לי ניגשתי לדמות חינוכית שהכרתי, והלה הציע לי לנפץ את הסמארטפון תיכף ומיד, ולהתחיל לשמוע הצעות שידוכים רק אחרי שאהיה 'נקי' כמה חודשים. כל כך רציתי להתחתן - וכל כך לא רציתי לשתף אף אחד בסוד האפל הזה, שהסכמתי אתו. ניפצתי את המכשיר, השקעתי השקעה יתירה בלימוד התורה, דקדקתי במצוות, ולאחר כמה חודשים שבהם לא נגעתי במכשיר הסלולרי הודעתי להורי המאושרים שהחלטתי להתחיל לשמוע הצעות שידוכים.
• • •
לאחר כמה הצעות, ולאחר כמה פגישות, מצאתי את הבחורה המושלמת: בחורה יראת שמים, צדיקה, מדקדקת על קלה כבחמורה, ועם אישיות מיוחדת במינה, ומידות מופלאות. תקופת האירוסין המאושרת חלפה ברגע, החתונה אף היא חלפה ברמות אושר שאדם רק יכול לאחל לעצמו, והכל היה נראה וורוד.
התקבלתי לאחד הכוללים הטובים, אך בשל העובדה שהתחתנתי באמצע ה'זמן' ונכנסתי לכולל באמצע החורף, לא מצאתי חברותא. נאלצתי להעביר שעות על גבי שעות לבדי, כשאני עדיין מרוגש מהחתונה ולא מצליח להתרכז.
במקביל - נלחמתי בכל הכוח ביצר הרע שניסה שוב לפתות אותי לרכוש סמארטפון. היצר הרע הגיע עם 'טענה' כבדת משקל: "עד היום השקעת מאמצים כבירים כי ידעת שלא תוכל להתחתן עד שתתנתק מהאינטרנט, אולם היום שאתה כבר נשוי - לך תקנה", הוא אמר לי. ואני ניסיתי בכל כוחי להוציא את המחשבה הזו מהראש. הקולות האלו לא עזבו אותי. וביום אחד כשהתסכול והבדידות הגיעו לשיאם הלכתי לחנות ורכשתי סמארטפון.
זמן הגלישה שלי הלך ועלה מיום ליום. בתקופות מסוימות הודעתי לאשתי שאני הולך ל'כולל', כשבמציאות ישבתי שעות על גבי שעות עם המכשיר הקטן שכישף אותי ולא הירפה. מעניין לציין שאשתי לא חשדה בכלום - במבט לאחור אני יודע שדווקא בשל העובדה שהיא ראתה במכשיר הזה דבר כל כך נוראי - היא לא חלמה שאדם טוב כמוני יעז לגעת במכשיר כזה. יכולתי להמשיך במשחק עוד זמן רב, אולם שנתיים וחצי לאחר החתונה נקלענו למשבר נוראי שטרף את כל הקלפים.
יום אחד אני חוזר הביתה בשעות הצהריים, ורואה את אשתי חיוורת: "תגיד לי שאני טועה", היא התחננה בדמעות. ראיתי שהיא מתקשה לעמוד על הרגליים, ולקח לי שניה בדיוק להבין את הסיפור. יומיים לפני כן הייתה לי תקלה בסמארטפון, והשארתי אותו לתיקון במעבדת הטלפונים השכונתית. המוכר ברוב 'חכמתו' שידע עד כמה קשה לאנשים בני זמננו להישאר ללא סלולרי, רצה לייעל את השירות - והחליט להשיב את הסמארטפון ישירות אלי הביתה. אשתי פתחה את הדלת וקיבלה הישר לידיה ההמומות את "הסמארטפון של יענקי", והיא בבת אחת נאלצה להתמודד עם מציאות שלא חלמה שתגיע לפתחה.
בהתחלה היא חשבה להתגרש. היא הרגישה שאי אפשר להמשיך ולחיות ביחד אחרי שבר כזה ופגיעה אנושה באמון, אולם בהמשך היא הבינה שלא באמת יכולתי לצאת מהסיטואציה שבה חונכתי בצורה אחרת מאשר להסתיר את המציאות הזו בשידוכים. אני לא מסוגל להיזכר שוב בכאב הנורא שחווינו אז, אבל משבר האמון שנוצר, והערך שלי שכל כך ירד בעיניה בתקופה הזו, היו נוראיים.
• • •
המסר החשוב ביותר בסיפור שלי - הוא שבמבט לאחור אני דווקא שמח שהיא תפסה אותי. אם היא לא הייתה תופסת אותי 'על חם', כנראה הייתי ממשיך להחביא ולהסתיר, וגם בהמשך החיים היינו מבססים את חיי הנישואין שלנו על יסודות של שקר.
אבל אתה יודע מה היה יותר נורא? העובדה שחייתי בזוגיות שבה אני צריך להסתיר. כשאתה צריך להסתיר אתה בעצם אומר לעצמך: "יש פה מפלצת שאני לא יכול להתמודד אתה". זה גורם לכך שאתה לא מסוגל להעריך את מי שאתה באמת, ואתה נאלץ לחיות במתח גבוה כשכל יום אתה חושש 'להיתפס'. במקום לחיות לצידה של אישה שאתה יכול לספר לה על החולשות שלך, הפחדים, והמשברים - כשאתה חי בהסתרה אתה נאלץ תמיד לעטות על פניך את המסכה המושלמת, כדי לא להיתפס בקלקלתך.
למרות שעברנו את המשבר, עד היום שוררת בינינו איזושהי תחושה של תסכול ואכזבה: עד היום כשהיא רואה אותי מחובר לרשת עוברת בה צביטה בלב, זה לא הבעל שעליו היא חלמה... מה גם שהתרבות אליה נחשפתי ברשת השפיעה עלי מאד. החלומות שלי שונים מאד מהחלומות שלה, והציפיות שלי מצורת הבית שלנו שונים מאד מהציפיות שלה, ולצערי הקונפליקט הזה כנראה ילווה אותנו לכל ימי חיינו.
• • •
אני ממש מפציר בך ישיבישע'ר צעיר: אני יודע שאתה אומר לעצמך שאתה בכלל לא מחובר לרשת, וזאת רק מעידה חד פעמית של השנים האחרונות. אני יודע שאתה לא מסוגל בכלל להכיל את עצמך כבחור ישיבה שמחובר לאינטרנט. ועדיין - חתונה זה לכל החיים, ואם אתה לא רוצה לחוות בדידות, כאב, פחד, הסתרה, פגיעה בערך העצמי, ומשבר זוגי חריף - תעשה הכל כדי למצוא את האישה שבאמת טובה ומתאימה לך.
זה קשה, אני יודע. לא קל לחשוף בפני ההורים מי אתה, או לחשוף בפני דמות חינוכית שאתה מחזיק במכשיר שמסומן באיקס גדול בסביבה שלך. אני לא מזלזל בקושי, זה קשה. אבל יש דבר שהוא הרבה יותר קשה - לסחוב את הקונפליקט הזה אל תוך חיי הנישואין.
תזכור - אל תתחתן מתוך הסתרה. אם אתה לא מסוגל לחשוף את חייך בפני אשתך - האדם הקרוב אליך ביותר, הזוגיות ביניכם תהיה מבוססת על הסתרה, שקר, וחפה מכנות וחיבור. אתה באמת מוכן לוותר על חיים של שיתוף הדדי, חברות, ותמיכה אחד בשני?
אבל עזוב, אני יודע שלא תקשיב לי. המחיר שתידרש לשלם על חשיפה מבוקרת של כל הסודות לפני שאתה מתחיל שידוכים, נראה בעיניך בלתי אפשרי, ולפעמים הוא אכן כזה. אבל אם בגלל המחיר הזה אתה מוכן לסבול 70 שנה - אני לא רואה סיבה שהמכתב שלי ישנה את דעתך.
• • •
הנושא הזה כנראה מעולם לא דובר בתקשורת החרדית. הנושא הרגיש הזה של תופעת ההסתרה - והסמארטפון רק כמשל, הוא בהחלט נושא לא פשוט שמעלה דילמות וקונפליקטים, אולם את המכתב הזה שאת תוכנו קיבלתי מאדם שנישואיו כמעט ועלו על שירטון בעקבות החשיפה הזו - הייתי חייב לפרסם: אני מכיר כל כך הרבה מקרים של בחורים ובחורות שמסתירים את מי שהם, ומתחתנים מבלי שמישהו יודע מיהם באמת.
הסבל שנגרם להם, והסבל שנגרם לבן/ת הזוג למשך עשרות שנים - מחייב להעלות את הסוגייה הזו לדיון.
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)
הצגת כל התגובות