מסיר את הקאפילוץ' // שמעון ברייטקופף

שמעון יאיר ברייטקופף (צילום: ארכיון 'כיכר')

הבעיה הכי גדולה בלהצביע לבצלאל סמוטריץ' – זו העובדה שהלכו כעת לאיבוד ארבע שנים. ירדו לטמיון. אי אפשר להתעצבן יותר.

תמו הימים של: "זהו, אני איתם גמרתי. לא נצביע להם יותר. חצופים. רשעים".

"אתה מבין, הוא נוסע עם רכב השרד המרווח שלו בפורים בלי בעיה – ואני הולך ברגל עם כל הפאקלעך במחסום תרקומיא. שיחפש אותי בבחירות".

כל זה נגמר. מת. יוק.

מי שמצביע סמוטריץ', אפילו את הזכות הכי אלמנטרית של בן אדם: להתעצבן, כבר לא יהיה לו. הרי סמוטריץ' גם בימים רגילים של קיץ הולך עם פקעלך במחסום תרקומיא, סתם ככה בשביל הספורט. בטח ובטח בפורים, בטח ובטח בפורים המשולש, אז על מה תכעס עליו? הוא יחד איתך. כתף לכתף בג'בלאות.

ובכלל כל הכיף של הקיטורים – פשוט יעלם. תחכה לאוטובוס במוצאי שביעי של פסח, תעמוד בתור בדואר, השלג (שוב) לא ייערם בירושלים, ואף אחד לא יהיה שם עבורך בשביל לחטוף.

זה מדהים. כשחילוני חוטף קנס על אי-עטית מסיכה, או ששפר מזלו ליפול באירוע בניגוד לתקנות שמשטרה איתרה, או שמחיר הדלק עלה, הוא לא פותח במניפסט זועם על נתניהו.

אבל בציבור שלנו, אם האוטובוס מאחר, החרדים צריכים לפרוש מהקואליציה. אם שוטר התנהג באלימות - תופעה שלא רק חרדים סובלים ממנה – המון משולהב קורא בקול "איפה הח"כים החרדים?"

איך, זועקים יהודים יקרים בלי שמץ של מודעות עצמית, איך הח"כים אפשרו לזה לקרות?

בתחילת משבר הקורונה, כשהסגר הראשון הוטל על שכונות החרדיות בירושלים, ישבתי עם אחד מנציגי הציבור החרדי במועצת העיר. הטלפון שלו לא הפסיק לצלצל, וכשהרים מיד היה ממתינה. "הבת שלי ירדה לקנות תפוחי אדמה בלי מסכה, ונתנו לה קנס" התקשרה אישה בקול רועד. "למה אתם נותנים לשוטרים האלו להיכנס לשכונות, תסלקו אותם משם".

אדם אחר התקשר והתלונן על כך שיש תורים במרכולים. "אתם השתגעתם?" זעם. "מה זה התורים האלו. בחוץ נדבקים פי 10. איפה הראש שלכם".

אבל זה רק מחדד את הנקודה. זה רק מחדד את הקשר שהציבור החרדי רואה בינו לבין הנבחרים שלו. אין עוד ציבור שהדמוקרטיה בו כ"כ ישירה. שנבחר הציבור ממלא את התפקיד 24/7. שהוא גם מגיע לשמחות, וגם לניחום האבלים. שהוא גם נקרא לעזור בהכנסת הבת לסמינר, וגם אמור לעזור בהוצאת המרפסת.

אומרים שהחילונים בארץ הם חילונים אורתודוקסיים. בית הכנסת שאליו הם לא הולכים הוא בית כנסת חרדי.

אנחנו אותו דבר. המפלגה שעליה אנחנו כועסים – היא מפלגה חרדית. המפלגה שעליה אנחנו חושבים כשאנחנו חשים נטושים, זקוקים לסיוע, או נמצאים תחת התעמרות ממשלתית, היא מפלגה חרדית. בסוף זה אנחנו.

ויש כעסים, ואולי כעסים מוצדקים, אבל אלו כעסים בתוך הבית. אסור לנו לצאת מהבית הזה.

"רק סמוטריץ' אחי"

ביום שישי האחרון, הלכתי לקנות קצת 'זהבה' בחנות 'בורדו' בירושלים. אם השורה הזו שרדה את מחלקת השיווק, רוצו גם. כל מעדני השבת בשפע ועם חיוך גדול של יודי בעל הבית.

לחנות של יודי מגיעים כולם. חסידים, ליטאים, ספרדים, דתיים. עם ישראל. יודי לא מחביא את הפיצוחים מאחורי זכוכית, הפוך. יודי דוגל בשיטה של יאכלו ענווים וישבעו. בן אדם, גורס יודי, אוכל קצת פיצוחים, נפתח לו התיאבון, והוא קונה אחר כך פי כמה. אל תתווכחו אף פעם עם חשבון של סוחר פולני.

כך או כך, ליד הדוכן הקטן, מתפתח לעיתים פרלמנט סוער בענייני השעה. בשבוע שעבר, היו שם עשרה אנשים בבת אחת.

אחרי הדיווחים על החוויות מפורים, ותיאורים הרואיים על אוטובוסים שהסתננו לעיר דרך יערות עבותים ברוח עלילות הפרטיזנים, עברו לדבר על בחירות.

כל העשרה חרדים במראם ובלבושם. לא סתם חרדים, כאלו שלא יכולים לפתוח את השבת בלי דג מלוח, גאלע, פיצוחים, וחלת כוסמין. רק שניים מהם הצהירו שיצביעו למפלגות חרדיות. חלק "לא מצביעים", חלק סמוטריץ', חלק ליכוד. כל אחד מסיבותיו הוא.

הנה על קצה המזלג

יהודי שמחזיק במשרה תורנית: "אנחנו בכלל בריסקערס וידועה דעתו של הבריסקער רב בנושא, ואין כאן המקום להאריך. אנחנו לא הולכים להצביע, נקודה. בשנים האחרונות השתכנענו שיש פה פיקוח נפש, ראינו את המערכה על עולם התורה והלכנו להצביע בלב כבד. אבל עכשיו? אחרי שהילדים שלנו מברכפלד הלכו ברגל בפורים בכביש 443, כשהם ישבו עם כל הילדים מסביב לשולחן. שיחפשו אותנו. מה ביקשנו, לארח את הילדים בפורים. אם גם את זה לא מספקים לנו, אז אין כל טצדקי להצביע".

רק היה חסר שישיר בשלטון הכויפרים אין אנו מאמינים.

השני, עוסק בפרסום: "רק סמוטריץ' אחי" הוא מכריז כדי שכל החנות תשמע. "צריך להעיף את כל הזקנים האלו מהכנסת. נמאס כבר. נדבקו לכיסא. שילכו כבר הביתה. צריך חבר'ה עם וואטסאפ שיענו לנו במיידי".

השלישי, משתייך לקהילה ירושלמית גדולה. הוא פנה אלי בעברית שהסתירה אידיש כשפת-אם וילדות באזור מאה שערים, וגילה לי את אהבתו הכמוסה לנתניהו. "תשמע, הוא גבר-גבר" הוא פנה אלי כשהוא מנער את כתפי. "ראית מה שהוא עשה לבני גנץ, איך הביא את השלום עם הערבים, והחיסונים בכלל, אני מסיר בפניו את הקאפילוץ'".

בושם טוב הוא ידע לבחור, אבל הזיכרון שלו היה אפעס, קצת חלש. "החרדים צריכים ללכת עם ביבי, הוא הכי אוהב את החרדים" אמר מי שכנראה שכח שנתניהו שמחתים את החרדים על מכתבי נאמנות, הקים בעבר ממשלה ללא חרדים עם יאיר לפיד.

"הוא גם מסורתי, הוא דואג לנו לתקציבים", אמר שוב מי ששכח מה שמו של האדם שהוביל את הקיצוץ החד ביותר בקצבאות הילדים - וגאה בכך, ושכח גם מי ה'מסורתי' שזולל במסעדות טריפה בכל ביקור בחו"ל.

הרביעי, מעורב בארגון חסד, שייך לפלג חסידי שפרש מחסידות גדולה יותר, אפילו לא דיבר. רק חייך ורווה נחת. יש לו כבר שורת מחץ שאיתה יפתח את הדיון אחרי תפילת ליל שבת. רק הלכנו מ'אגידה' - והעסק קורס. הם כולם שם הולכים לסמוטריץ', הוא בטח העיד להם מכלי ראשון. אם יעברו את אחוז החסימה, זה יהיה בבחינת נס פורים.

התחושה בחנות הייתה, שצריך לאסוף צאנטער ליהדות התורה. שכבר לא נותר מי שיצביע עבור המפלגה מלבד כמה קשישים שלא עודכנו עדיין בעלילות פורים תשפ"א.

שרשרת המזון החרדית

הסתכלתי עליהם. הם אולי לא מבינים את המשמעות של הדיבורים האלה. אבל הם כל כך מייצגים את הבעיה.

היהודי שמחזיק במשרה תורנית, כנראה יאבד את משרתו בלי המפלגות החרדיות. למה? כי תקציב הישיבות שעליו הח"כים נאבקים בציפורניים כל שנה, ירד בצורה דרמטית, ובתרחיש של הקמת ממשלה חילונית עם ליברמן ולפיד, (סמוטריץ' כמובן לא יישאר בחוץ), הוא עשוי להתבטל לגמרי.

היהודי שמתעסק בחסד, יחטוף מכה אנושה לא פחות מאותם סיבות בדיוק. בדיוק בימים אלו יוצא לדרך מיזם ההזנה של יו"ר ש"ס אריה דרעי. כשהחרדים יהיו בחוץ, תסמכו על ליברמן ולפיד, הקריטריונים יהיו כאלו שישאירו אותם מחוץ למעגל הנתמכים.

גם איש הפרסום יפרסם הרבה פחות, כי העסקים החרדיים יחטפו מכה, כי המשכורות של הר"מים לא יבואו, ואחריהם עובדי ארגוני החסד, ואחריהם החונכים של התלמידים אחרי צהריים, וחנויות הבגדים והאוכל, והקבלנים – והופ, שרשרת המזון שמבוססת על צאו והתפרנסו זה מזה – תסבול ממיתון משמעותי.

כל אותם חכמולוגים שמתמוגגים מהתגובות של סמוטריץ' בוואטסאפ ומהאמירות של בן גביר בתקשורת, יגלו ביום שאחרי שאין להם כסף לוואטסאפ ובעל המכולת כבר לא מסכים לקבל אמירות של בן גביר כמטבע עובר לסוחר.

נו, טוב, עוד מסע הפחדה, אומרים בטח לא מעט קוראים. יאללה יאללה. תתקדם.

אז יהיו קצת פחות תקציבים, אולי ככה הם ילמדו לקח.

מה אני צריך את המפלגות החרדיות?

אז כן, גם אם אתה מתפרנס מהיי-טק, וכל מה שנוגע לישיבות, ארגוני חסד, פרסום וכלכלה מיקרו-חרדית לא נוגעים אליך באופן ישיר, בסוף הבחירות הם על דבר הרבה יותר גדול מזה.

יכול בן אדם להתרחק כברת דרך ארוכה מהמקום שבו הוא גדל. לעדכן את החולצה, את התסרוקת, את המעגל החברתי, אבל השורשים עדיין שם.

הוא פוגש את עצמו ברגעים שבהם הוא מתרגש ב'ק-ה אכסוף' טוב בליל שבת, בהוזלת דמעה על קברו של יהודי צדיק בהונגריה, או במוסף של יום כיפור בישיבה בה הוא למד. גם אם הוא התרחק, הוא לא שוכח לרגע איפה הבית.

ובסוף, ההצבעה בבחירות, היא המזהה הגדול ביותר איפה הבית שלך: בציבור החרדי או במקום אחר.

כי אחרי שמצביעים פעם אחת למפלגה לא-חרדית, הקשר מתנתק.

המעשה נעשה. אין דרך חזרה.

בסוף, אנחנו לא הולכים להצביע בשביל ליצמן או גפני, אלא על הזהות שלנו. ומאחורי הפרגוד בלי שאף אחד רואה, כל אחד בוחר מה הזהות שלו.

הלוואי שנלמד לבחור נכון.

גיליון 'חלקי בעמלי' המלא