"נופחים בכל כוחם לכבות את נרות הניצחון" - כך תיארה קריקטורה בעיתון 'מעריב' מנובמבר 1956 את מאמצי המעצמות העולמיות לסלק את מדינת ישראל מרצועת עזה. בציור הסאטירי נראים מנהיגי ארה"ב וברית המועצות, לצד נשיא מצרים נאצר, מנסים לכבות שמונה נרות המסמלים את הישגי צה"ל במבצע קדש שכבש את עזה וסיני תוך שלושה ימים בלבד.
כמעט שבעים שנה מאוחר יותר, בפברואר 2025, מציג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חזון הפוך לחלוטין: "לפלסטינים אין אלטרנטיבה - חייבים לעזוב את עזה".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
על יוזמה כזו במילים פשוטות, אפילו איתמר בן גביר לא חשב להציע, ואולי רק הרב מאיר כהנא חשב לעשות. אכן ברשתות החברתיות אהבו את ההשוואה, ופורסמו תמונות ערוכות של טראמפ מעיין בספרו של כהנא.
בעמדתו של טראמפ משתקפת תפיסת עולם שונה מקודמיו הנשיאים ג'ו ביידן וברק אובמה. כסב לנכדים יהודים אורתודוקסיים, טראמפ מתגאה בקשריו עם העם היהודי, והעם היהודי מחזיר לו אהבה בכפליים ובפרט בימים אלה.
הצהרתו זו של טראמפ התקבלה בהומור נוקב ברשתות החרדיות, שראה בה ניגוד מוחלט לטענות על "התגרות באומות העולם". כך למשל, התפשטו בדיחות המציעות ש"אין בעיה לעלות להר הבית כי אין בכך התגרות באומות העולם", ואף הומור שנון על תנועת 'דגל התורה' שכביכול מחתה בפני שגריר ארה"ב על התגרות באומות העולם של נשיא ארה"ב.
העיתונאי משה גלסנר צייץ: "אם אני מבין נכון, ממשל טראמפ עומד להטיל סנקציות על יהודים שיסרבו לעלות להר הבית". דוד קליגר לא פספס והגיב "בפרט על הבלעזערס". האם חזון הקמת בית המקדש השלישי במימון כספי המיסים, נראה קרוב מתמיד?
הבה נחזור מעט להיסטוריה, על נכרים חובבי ציון כדוגמת טראמפ, נפולאון ודאהר אל עמאר.
באמצע המאה ה-18, כאשר מצב היהודים בארץ ישראל היה בכי רע בעקבות פרעות ת"ח ות"ט ומשבר השבתאות, קם מנהיג מוסלמי מפתיע בדמותו של דאהר אל-עומר. בשנת 1740, כששמע דאהר על רצונו של רבי חיים אבולעפיה לעלות מאיזמיר לארץ ישראל, שלח לו הזמנה אישית לבוא ולחדש את היישוב היהודי בטבריה.
המפגש בין דאהר לרב אבולעפיה היה מרגש במיוחד. על פי המקורות, דאהר "הלבישו לבוש יקר ערך כלבוש מלכות, וכל אשר שאל ממנו הרב לא חסר דבר". הוא העניק ליהודים חופש פעולה מלא: הם בנו בית כנסת מפואר על חורבות בית הכנסת העתיק של האר"י, הקימו בית מרחץ, חנויות ובית בד. חתנו של הרב אבולעפיה העיד: "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד".
כחמישים שנה לאחר מכן, בשנת 1799, הגיע נפוליאון לארץ ישראל עם חזון דומה. נפוליאון, שכבר העניק שוויון זכויות ליהודי אירופה ופתח את שערי הגטאות, ראה בארץ ישראל את המקום הטבעי להקמת מדינה יהודית. בשנתון הונגרי מאותה שנה נכתב: "היהודים מביטים על נפוליאון כעל משיחם... הם מקווים שכאשר יעלה בידיו לכבוש את ארץ הקדושה, אז יתן את הארץ הקדושה לששת מיליון היהודים".
האמונה בנפוליאון כמשיח הייתה כה חזקה, שבחוברת שהופיעה בברלין ב-1799 צוטט יהודי אומר: "כל העיתונים מדברים פה-אחד על כך שנפוליאון כבש ירושלים הקדושה, ומוסיפים כמעט ברצינות, שהוא כבש אותה למען היהודים". למרות שנפוליאון מעולם לא הגיע לירושלים, עצם העובדה שהוא פרסם כרוז (גם אם יש הטוענים שהוא מזויף) הקורא ליהודי העולם להתקבץ בארץ ישראל, היה מהפכני לתקופתו.
שני מנהיגים אלה, דאהר אל-עומר ונפוליאון, היו חריגים בנוף השליטים של תקופתם. בעוד רוב השליטים ראו ביהודים נטל או איום, הם ראו בהם הזדמנות לפיתוח ושגשוג. דאהר העניק להם חופש דתי ותמיכה מעשית, ונפוליאון חזה את הקמת מדינתם. שניהם הקדימו את זמנם במאות שנים, בהבינם את הפוטנציאל הטמון בשיבת היהודים לארצם.
כורש - המונרך הראשון שהכיר בזכות היהודים
בשנת 538 לפנה"ס, הכריז כורש מלך פרס הכרזה היסטורית שנודעה בשם "הצהרת כורש", ובה התיר ליהודים לשוב לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש. ההכרזה באה לאחר שכורש כבש את בבל והפך לשליט האימפריה הגדולה בעולם.
הכרזתו הייתה פריצת דרך מהפכנית - בעוד ששליטי העבר נהגו להגלות עמים ולהתייחס אליהם באכזריות, כורש הביא עידן חדש של סובלנות. בהכרזתו קבע: "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם". (עזרא א ב).
כורש לא רק הצהיר - הוא גם פעל. הוא החזיר ליהודים את כלי המקדש שנבוכדנצר לקח, והורה לפקידיו לסייע בבניית המקדש. אמנם לא חייב את היהודים לעלות לארץ ישראל, אך דרש מהנשארים בבבל לתרום כספים לעולים.
בית המקדש כמרכז רוחני לכל העמים
תפיסתו של טראמפ בנוגע להגירת הפלסטינים מעזה משקפת תובנה היסטורית עמוקה - שינויים הנראים קשים בתחילתם עשויים להתגלות כברכה לכל המעורבים. כך גם בנוגע לבית המקדש השלישי, שייעודו העתידי חורג הרבה מעבר לתפקידו כמרכז רוחני לעם היהודי בלבד.
המקורות היהודיים מדגישים שוב ושוב את תפקידו האוניברסלי של בית המקדש. הנביא מכריז "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נ"ו, ז'), חזון המתאר את ירושלים כמרכז תפילה עולמי. בנבואה אחרת הוא מתאר כיצד "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה'" (ישעיהו ב', ג'), תיאור של מרכז חכמה בינלאומי.
חכמינו הרחיבו רעיון זה. בתלמוד מוסבר ש"שבעים פרים היו מקריבין בחג כנגד שבעים אומות" (סוכה נ"ה ע"ב), ביטוי סמלי עמוק לאחריות הרוחנית כלפי האנושות כולה. מדרש תנחומא אף קובע ש"אלמלא ידעו אומות העולם מה המקדש יפה להם, היו מקיפין אותו אהליות לשמרו" (תנחומא, פקודי).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בית המקדש השלישי יהיה קטליזטור לשלום עולמי, כפי שמתאר הנביא "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב', ד'). בדומה לכך, הצעתו של טראמפ להגירת הפלסטינים מעזה מוצגת כפתרון שיביא שלום ושגשוג לכל הצדדים - הפלסטינים יזכו לחיים חדשים במדינות מפותחות, רחוק מאימת החמאס ומהצורך לשקם הריסות, בעוד ישראל תוכל להבטיח את ביטחונה. כך, כמו שכתוב "בית המקדש הוא קילוסן של כל באי עולם" (שמות רבה ט"ו, ב'), גם פתרון זה מוצג כמביא תועלת לכל הצדדים המעורבים.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com