מאז שנות התשעים ועד היום ארצות הברית הפכה למלכת הכיתה הבלתי מעורערת של מדינות העולם. בשנה האחרונה, בעיקר בצל המלחמה באוקראינה, נראה שהתדמית הזו משתנה. האמנם?
>> למגזין המלא - כנסו עכשיו <<
"אם ישראל תהיה חזקה כולם ירצו לעשות איתנו שלום". אמירה זו, השגורה על פיהם של מנהיגים רבים בישראל לאורך ההיסטוריה, נכונה גם במישור העולמי. מעמדה של ארצות הברית נחלש ברגע שרוסיה החליטה לפלוש לאוקראינה. הקש הזה, שבר את גב הגמל ופתח תיבה שעשויה להיות בעייתית מאוד.
רוסיה עצמה מצאה את עצמה טובעת בתוך מערבולת עצומה של סנקציות נגדה שהוטלו על ידי מדינות המערב, בהובלתה של ארצות הברית.
ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, דמות שנויה במחלוקת באירופה ובכלל, העביר בצורה ברורה לחבריו באיחוד את מורת רוחו מהטלת הסנקציות על המשטר הרוסי. לטענתו, מדובר בהיגררות אחרי ארצות הברית. לאורך השנה האחרונה, אורבן תקע לא מעט מקלות בגלגלים למערב. לאורבן יש הרבה מאוד סיבות לעשות זאת, בעיקר בצל הרצון לנקמה אחרי שבאיחוד האירופי ובמערב לא אהבו את השינויים שעשה במדינתו במסגרתם בית המשפט והתקשורת הפכו חופשיים פחות ופחות.
בדיוק כמו מורה שהגיע קצת צרוד לכתה, גם ארצות הברית הגיעה למלחמה מעט צרודה, ואט אט עוד ועוד מדינות מבינות את זה.
הונגריה הייתה רק הסנונית הראשונה. אחריה הגיעה גם טורקיה, שאמנם לא חברה באיחוד האירופי, אבל כן חברה בברית נאט"ו, דבר שהיווה הזדמנות נהדרת לנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן לנקום בפינלנד ושוודיה שנתנו מקלט מדיני לאויביו המשובעים - הכורדים. ארדואן עצמו הצליח לנצל את המצב ובגללו שוודיה היום לא חברה בברית הצבאית.
אבל הונגריה וטורקיה אף פעם לא היו הילדות הטובות בכיתה, אלא שעכשיו הן זיהו סיבה למסיבה. שתי המדינות הללו, עדיין זקוקות לארצות הברית, אבל המגמה בחודשים האחרונים נהייתה מדאיגה מעט.
אחת המדינות שהגיבו בהיסוס לפלישה היא סין, מספר 2 בעוצמתה בעולם, שבהתחלה עוד ניסתה לרקוד על שתי החתונות, אך כעת נראה שבחרה בצד הרוסי באמצעות כריתת בריתות וביקור מתוקשר של הנשיא הסיני במוסקבה. סין עצמה פועלת בשיטות שונות מהמערב, והיא רוצה גם למצב את עצמה כמתווכת בין רוסיה לאוקראינה. אבל בכל הקשור לנושא שלשמו התכנסנו, נראה שסין עצמה יודעת לנצל את המצב, ולחזק קשרים עם מדינות שרואות את עצמן נפגעות מארצות הברית. כמו בוס חדש שמשפר את התנאים.
מנהיגים שונים בעולם מזהים את המגמה. כמו שחברות הייטק רודפות אחרי מתכנתים, כך גם סין מצליחה לפתות מדינות רבות 'לעבור צד'.
ולא רק סין. גם הודו, מדינת ענק, לא זכתה ליחס משמעותי מהמערב לאורך השנים, אך כעת מוצאת את עצמה נאהדת. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי זוכר היטב את היחס שקיבל מהמערב, ולא ממהר לסגור עם אף אחד. בינתיים הצליח להרוויח גז ואנרגיה משמעותית מרוסיה במחיר טוב - זאת אחרי שאירופה החליטה לצמצם את צריכת האנרגיה הרוסית.
נדגיש - בכתבה הזו לא הגענו להצדיק את הפלישה הבלתי חוקית והנוראית לאוקראינה - אלא לדבר על השבר שנוצר, שעשוי להפוך את העולם מחד קוטבי (כלומר רק מעצמה אחת חזקה) לדו קוטבית (שתי מעצמות חזקות בהובלת סין וארה"ב).
ארה"ב עדיין החזקה בעולם, אבל מדינות רבות הולכות ומצטרפות לקואליציית סין-רוסיה, כשחשוב להבין, סין היא הצלע החזק מול רוסיה והיא תקבע את הטון בהנחה שאכן המגמה תמשך.
נתקדם הלאה אל ברזיל, שם לפני מספר חודשים נפל שלטון הימין בהובלת ז'איר בולסונארו, ובמקומו הוצב מחדש איש השמאל לולה דה סילבה.
סילבה, היה במקום מסוים מועמד מועדף על המערבים. בכל זאת, בולסונארו רצה להמשיך את שריפת היערות בברזיל ולהכחיש את משבר האקלים.
אלא שלא הכל מסתכם באקלים, ובניגוד לנשיא ברזיל הקודם שחיזק את היחסים עם ארצות הברית והביא את יחסי מדינתו עם סין לשפל - לולה הביא שחר של יום חדש.
"ארצות הברית חייבת להפסיק לעודד ולתמרץ את המלחמה באוקראינה", אמר הנשיא הברזילאי אחרי ביקור בסין ושבועות ספורים אחרי שזכה לכבוד כשהגיע להתארח בבית הלבן.
המשפט הזה סימן כיוון חדש גם של ברזיל: אנחנו לא נהיה פראיירים של אף אחת מהמדינות. או אם תרצו, עוד ילד שהבין שהמורה לא מרגיש טוב ומתקשה להשתלט על הכיתה.
השיא הגיע ממש לאחרונה, כשהנשיא הצרפתי עמנואל מקרון חזר מפגישה עם הנשיא הסיני וטען כי "האיחוד האירופי חייב לצמצם את התלות שלו בארצות הברית".
דבריו עוררו סערה, אך הנשיא הצרפתי סירב להתנצל והסביר כי לדעתו, מלחמה כלכלית חדשה בדרך בין סין לארצות הברית, ואירופה עשויה למצוא את עצמה בין הפטיש לסדן.
בנוסף, דבריו מגיעים אחרי שאירופה עצמה הבינה את הבעיה שלה כשבהובלת גרמניה הפכה לתלויה אנרגטית כמעט לחלוטין ברוסיה.
אבל דבריו של נשיא צרפת מראים כי גם התלמיד החזק בכיתה מתחיל לעשות שרירים, ואולי מנסה גם להפוך לסוג של מורה, אחרי טענות שונות ש"אירופה הפכה לקרון ברכבת האמריקנית ולא מובילה שום מהלך".
ימים יגידו לאן הקוטביות העולמית תגיע, אך נכון להיום, מעמדה של ארצות הברית נחלש - או יותר מדויק, מעמד המדינות האנטי-מערביות התחזק.