לאחר שבוע רצוף חוויות מוזיקליות יהודיות, אני מרשה לעצמי לשתף אתכם בכמה וכמה חוויות וזכרונות, ובעקבות ליל אמש גם עם המון תקווה וציפייה לבאות.
כי נער הייתי וגם זקנתי ואני עוד זוכר את דוד ורדיגר מזמרר את "לכה דודי" המיתולוגי בבנייני האומה בירושלים במופע בהנחייתו של מרדכי פרימן איש קול ישראל.
אני זוכר את מופעי הקיץ המסורתיים באגם קטיף זיכרונו לברכה. את המסוק הצבאי שהנחית את מרדכי בן דוד בימי "יידן יידן" הזוהרים. מאחורי הדקלים שבאגם, היישר אל תחילת המופע ואת אבשלום קור על ההנחיה.
את אבריימל פריד כנער צנום וביישן שכל שפת גופו כאילו ביקשה להעלם תחת קרשי הבמה במופע הבכורה שלו באירוע סיום הרמב"ם הראשון בבנייני האומה.
את המופע הידוע לשימצה שהופסק עוד בתחילתו בחנוכת היישוב "נוף איילון" לאכזבתם ולתדהמתם של עשרות אלפי רוכשי כרטיסים.
את מופע האיחוד של 2 הענקים. מרדכי בן דוד ואברהם פריד בהיכל יד אליהו לטובת אסירי ציון ובדואט "מויציא אסירים".
אך השבוע נפל דבר בהיסטוריה הלא ארוכה של מופעי המוזיקה היהודית.
כי נכחתי אמש במופע של יעקב שוואקי בקיסריה. ואכן היה מדובר במופע מושקע ביותר ברמת ההפקה. הדיוק והמקצועיות היו מעוררת הערצה הערכה והתפעלות.
מדובר ברף גבוה ביותר שהוצב בפני מארגני המופעים הבאים שספק רב אם יוכלו לעבור אותו אי פעם.
תפאורה ותאורה שלא מביישת כל מופע בינלאומי, במה ב-2 קומות. מעליות עולות ויורדות. מקהלת ענק. דואטים מושלמים.
ומעל הכל: שוואקי, שהוכיח אמש סופית כי הוא המלך החדש והבלתי מעורער של המוזיקה היהודית.
כי לא היה עוד זמר שהנפיק בתקופה כה קצרה כל כך הרבה להיטים. המרגשים שבהם מעוררים כל מאזין לעבודת האלוקים.
רגעי השיא של המופע היו, ללא כל ספק, השירים המרגשים והשקטים שהם הצד החזק של שוואקי: "והיא שעמדה, אם אשכחך". הדואט עם חיים ישראל. הדואטים יחד עם המלחין ברוך לוין על פסנתר הכנף עם להיטיו הגדולים.
אך כהורס מסיבות ידוע: אני חייב כמה הערות והארות קטנות.
דווקא בדואט עם ענק החזנים יצחק מאיר הלפגוט נרשמה אכזבה קלה. כי נכון שגם אם הוא יאמר רק "שלום ובוקר טוב" נהנה מהנימה והמנגינה, אבל הדואט היה החמצה. לא מביאים חזן בסדר גודל שכזה בכדי לבצע את "המבדיל" של יוסל'ה, וזהו.
היה ניתן להביא דואט יותר חזק. מה גם הקהל רצה עוד ולא קיבל.
מנחם טוקר הוא ללא ספק איש רדיו ענק לא רק ברמה מגזרית אלא גם ברמה בינלאומית ותמיד כיף לשמוע אותו לא רק על גלי האתר אלא גם בהנחייה.
אבל באותו הערב הוא היה מיותר. אני ממש לא צריך שכל כמה שירים הוא יכריז "יעקב שוואקי" שוב ושוב. אני יודע להיכן הגעתי ומה אני רואה. ובפרט שההנחיה הפריעה לקצב ולמהלך המופע.
שוואקי אכן הוכיח מקצועיות ויכולית קולית מדהימה, השתלב היטב ברמה המקצועית ביותר בכל ההפקה היוקרתית שנבנתה סביבו. ובעיקר ולא פחות חשוב - הצליח להעביר אוירה של קדושה ויראת שמיים אמיתית לקהל, שהתנהג בהתאם למסר שהעביר.
אך היה חסר לי לראות את הכימיה והאהבה בינו לבין הקהל. כי בסיומו של המופע ציפיתי לראות את הקהל עומד על רגליו ולא נותן לו ללכת וזה לא קרה. משהו לא עבר. כאילו סוג של מסך שחצץ בינו לבין הקהל. יכול להיות שמדובר בבעייה של כריזמה או בעיה שתבוא על פיתרונה בכמה שיעורי כיאוגרפיה.
וחייב להיות קצת קטנוני: ספרתי 93 קלות במקהלה ולא 200.
40 נגנים ולא 60.
אבל היה ענק גם ככה. ואני בהחלט סולח.
הצגת כל התגובות