This browser does not support the video element.
חנן בן ארי: "שלוש שנים השיר הזה מחכה לצאת לעולם. אני מקשיב לו באולפן, מנגן אותו עם חברים מסביב למדורה, הוא תמיד מרגש אותי. אבל איכשהו בכל פעם מגיע שיר אחר ודוחק אותו חזרה למגירה.
בתקופה האחרונה הוא פשוט לא עוזב אותי. אני שר אותו רגע לפני שאני נשבר. כשאין לי מושג איך לחנך את הילדים שלי. איך להתגבר על הכעס. אני צועק אותו בשלוש בלילה, על כביש החוף, כשלא מסוגל להמשיך להאזין לשידור החוזר של זהבי עצבני. זה כואב לי בעצמות לשמוע אותנו נלחמים זה בזה. אנחנו כל כך הרבה יותר יפים מזה.
אני שר אותו במחלקות הכי עצובות של בתי החולים, שם באמת אין ימין ושמאל. רק שבורי לב. אני יוצא משם עם הגיטרה אחרי חצי שעה ופשוט מת לחיות. פעם שרתי אותו לאמא של חבר, שבוע לפני שהיא הלכה וכשסיימתי היא אמרה לי, יש הרבה כאב ורוע בעולם הזה, אבל יש כל כך הרבה יותר טוב... תגיד תודה על הטוב!
אני שר אותו כשאני מתגעגע להשם. בשנה האחרונה אני הולך ומתקרב אליו. צעדים קטנים, אבל אמיתיים מאי פעם. אני מרגיש אותו חזק וקרוב. בתוכי, לצידי ומעליי. כל כך רוצה להיות בשמחה, לא לזייף, לא לשקר, לא לוותר לעצמי, לא להתייאש. ולפעמים זה פשוט מרגיש בלתי אפשרי. אבא תעזור לי.
ואולי אני שר אותו כי א -ל-ו-ל דופק לי בדלת. ואיך בא לי שהוא יכנס כבר ויביא איתו אנרגיות טובות של רחמים וסליחות ופיוס. שתכלה השנה ההזויה הזו וקללותיה ותחל שנה טובה וברכותיה. כי חלאס אבא, נשברנו. שלוש שנים השיר הזה מחכה לצאת לעולם, עכשיו הוא שלכם".
הצגת כל התגובות