עובדיה חממה ואיציק אשל ב'מדרשיר' קרח

מפרשת קורח למדים שיש שני מחנות שעומדים זה מול זה בכל רגע נתון:

מחנה ה' ומשה עבדו. מחנה האורה והשלום. מחנה השבטיות המבורכת, כשלכל שבט תפקיד יחודי בעם השלם, ומכאן השלום.

ומנגד קורח ועדתו, ועימם המחלוקת לשם ריב ומדון, הפלורליזם חסר האבחנה, השיוויון המדומה, קנאה, ערעור על סדרי בראשית הנורמלים, שבסופם חורבן ואובדן. האדמה פוערת את פיה ובולעת הכל לתוכה.

הגורל היהודי הוא יעודו ומפעלו: להיות אור לגויים: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

תורת חיים ניתנה למשה מסיני וכל המורד בה, הוא ממחנה קורח ועדתו. יהודי( על עושרו, נאורותו ומעמדו הרם ככל שיהיה) לא יכול לשמש בגורל שליחותו בעולם, אלא מתוך התייחסות עמוקה להלכה, ולא מתוך ביטולה המוחלט.

תיתכן מחלוקת לשם שמים וסופה: לברר, לקדש ולהאדיר את הלכות הסדר הטוב.

מחלוקת שאינה לשם שמים, גורמת להליך מידבור בין השבטים, שהופכים למגזרים שגוזרים את החברה ומעצם כך, נגזרות הגזירות.

המרגלים טעו: הארץ איננה אוכלת יושביה, אלא אדמת המדבר היא זו שבלעה את קורח ועדתו.

עוד אנו למדים, שאיש לא יוכל להסתפק ברעיון, שהוא או כולנו כבר נולדנו קדושים ושווים( טענת קורח) אלא קדושה (ותרבות בכלל) הן יעד נרכש, עדן ועדנה שיש לחתור אליהם ביגיעה בדיוק ובעדינות. "קדושים תהיו כי קדוש אני" : לא פראי המדבר, אלא רק ההולכים בדרך הארץ, יזכו "להיכנס" לארץ הקודש, במדרגת הקדושה ההכרחית.

האם תיתכן קדושה ותרבות יהודית ללא אמונה?

קורח ועדתו לא עברו מן העולם. הם חיים וקוראים תיגר בקירבנו, על מנת שנחדד ונחשב כל פעם מחדש את מסלול שליחות העם היהודי, למזג בין תרבויות המזרח והמערב לשלום עולמים.

להכיר בשוני השבטי והלאומי המבורך, מכורח תפקידו השונה והיחודי של כל שבט ולאום, של כל האיברים השונים בגופה של האנושות כולה, שעליהם לפעול מתוך הרמוניה כגוף אחד.

והנה המדרשיר שינסה לבטא כל זאת:

הגורל היהודי
מילים ולחן: עובדיה חממה

אִם נִשְׁכָּח יִהְיֶה מִי שֶׁיַּזְכִּיר,
וְאִם נִבְרַח יִהְיֶה מִי שֶׁיַּחְזִיר,
אָז אַל תִּשְׁכַּח, אַל תִּבְרַח.

וְאִם חָלִילָה פִּתְאוֹם נִפָּרֵד,
יִמָּצֵא מָה שֶׁיְּאַחֵד,
אָז אַל תִּשְׁכַּח, רַק אַל תִּשְׁכַּח.

כִּי אֶחָד הוּא הַגּוֹרָל הַיְּהוּדִי, הַגּוֹרָל הַיהוּדִי, הַגּוֹרָל הַיְּהוּדִי,
כִּי אֶחָד הוּא...

וְאִם מַחֲלֹקֶת תָּבוֹא בָּאֻמָּה
וְתִפָּתַח עָלֵינוּ הָאֲדָמָה,
לְאָן נִבְרַח?! לְאָן נִבְרַח?!

הַאִם זֶה כֹּרַח הַמְּצִיאוּת
אוֹ רַק קֹרַח, נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת,
אֵיכָה נִשְׁכַּח?! אֵיכָה נִשְׁכַּח?!

כִּי אֶחָד הוּא הַגּוֹרָל הַיְּהוּדִי, הַגּוֹרָל הַיּהוּדִי, הַגּוֹרָל הַיְּהוּדִי,
כִּי אֶחָד הוּא...

הַאִם נוֹלַדְנוּ כְּבָר קְדוֹשִׁים,
אוֹ שֶׁהַקְּדֻשָּׁה הִיא חוֹף
בְּמַעֲלֵה נְהַר הַחַיִּים
שֶׁאֵלָיו צָרִיךְ לִשְׁאֹף?

לַחְתֹּר וְלַחְזֹר,
אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ לַעֲבֹר
בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה, בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה,
מִכֹּרַח הַמְּצִיאוּת,
וְלֹא מִתּוֹךְ שִׁגְעוֹן גַּדְלוּת,
רוֹצֶה הַבַּיְתָה, כָּל כָּךְ הַבַּיְתָה.

הַאִם הֵיכַל הַתְּהִלִּים הוּא גַּם הֵיכַל תַּרְבּוּת?
הַאִם לְלֹא אֱמוּנָה תִּתָּכֵן אָמָּנוּת?

הַאִם נוֹלַדְנוּ כְּבָר קְדוֹשִׁים,
אוֹ שֶׁהַקְּדוֹשָׁה הִיא חוֹף
בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה, כָּל כָּךְ הַבַּיְתָה?