עובדיה חממה ב'מדרשיר' לפרשת כי תשא

הפרשנות שלי, חיברה את כל "מתנות החינם" באשר הן ואת שבירתן, בעצם הזלזול בהן, משום שהן חינם, כמו ברורות מאליהן.

זו חולשה אנושית פרטית ואוניברסלית כאחד, שמובילה לריקוד חיים תמידי סביב עגל הזהב.

ומכאן כמתבקש, צפה ועולה תחושת אשמה וחרטה החרוטים על לוחות הלב .

ואלוקים סַלָּח. ואלוקים רב-חסד לפאר יצירתו.

המבנה הנפשי האנושי שיצק בנו, הוא כזה שחרטה אמיתית היא הדלק הטהור והמשובח מכול, להתעלוּת רוחנית ולהשגה נשגבת, שהיא ארץ הקודש הרוחנית המובטחת.

מתנות החינם
מילים ולחן :עובדיה חממה

כָּל מַתְּנוֹת הַחִנָּם שֶׁיָּרְדוּ מִשָּׁמַיִם:
תּוֹרַת חַיִּים, הָאֲוִיר, הַשַּׁבָּת, הָאַהֲבָה
וְשִׁפְעַת הַבִּזְבּוּז הַגָּדוֹל שֶׁזּוֹעֵק לָעֵינַיִם,
הַחַיִּים כְּמָשָׁל, כְּנוֹשֵׂא לַכְּתִיבָה.

יֵשׁ מָנוֹס, יֵשׁ מַרְפֵּא לַכְּאֵב שֶׁבַּלֵּב,
וְהַזְּמַן מִרְשָׁם בָּדוּק לִי כּוֹתֵב.
אֶת נְתִיב הַבְּרִיחָה חוֹל כִּסָּה, חוֹל כִּסָּה,
יֵשׁ כִּוּוּן הַצָּלָה, אֲבָל עוֹד אֵין לִי כְּנִיסָה.

כְּמוֹ משֶׁה, שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְרוֹדְפִים
וּלְכָל תְּלָאוֹת הַמִּדְבָּר לְאֹרֶךְ שָׁנִים,
גַּם אֲנִי יוֹרֵד מֵהָהָר, מְאֻכְזָב
לִמְצֹא עֵרֶב רַב נִרְקָב וְאֵיזֶה עֵגֶל זָהָב.

דַּוְקָא אֲנִי, זֶה שֶׁסּוֹף-סוֹף הִצְלִיחַ
לִכְתֹּב דִּבְּרוֹתַי אֲמִתִּי עַל לוּחַ הַלֵּב,
נֶאֱלָץ שׁוּב וָשׁוּב לְשָׁבְרָם בְּכָל פַּעַם
בִּתְחוּשַׁת הַחְמָצָה, חִלּוּל, בִּזְבּוּז וּכְאֵב.

וְרוֹאֶה אוֹתָהּ עַל יָפְיָהּ עוֹמֶדֶת מִנֶּגֶד,
אֶרֶץ מֻבְטַחַת... אוֹיָה, מְחולֶלֶת לַשָּׁוְא.
יוֹם יָבוֹא וְאֶזְחַל אֵלֶיהָ כְּמוֹ יֶלֶד
וְאֶלְבַּשׁ בִּגְדֵי תִּפְאַרְתָּהּ וְכֶתֶר זָהָב.

יוֹם יָבוֹא, עוֹד יָבוֹא, אָבוֹא בִּשְׁעָרֶיהָ,
מַאֲמִין, מְשֻׁכְנָע, יוֹדֵעַ, עַכְשָׁו
יוֹדֵעַ...
עַכְשָׁו...

כְּמוֹ משֶׁה, שֶׁיָּכוֹל הָיָה לָרוֹדְפִים
וּלְכָל תְּלָאוֹת הַמִּדְבָּר לְאֹרֶךְ שָׁנִים,
גַּם אֲנִי יוֹרֵד מֵהָהָר, מְאֻכְזָב
לִמְצֹא אֶת עַצְמִי רוֹקֵד עִם אֵיזֶה עֵגֶל זָהָב.

דַּוְקָא אֲנִי, זֶה שֶׁסּוֹף-סוֹף הִצְלִיחַ
לַחְרֹט דִּבְּרוֹתַי אֲמִתִּי עַל לוּחַ הַלֵּב,
נֶאֱלָץ שׁוּב וָשׁוּב לְשָׁבְרָם, בְּכָל פַּעַם
בִּתְחוּשַׁת הַחְמָצָה, חִלּוּל, בִּזְבּוּז וּכְאֵב.