(צילום: יח"צ)
Your browser doesn’t support HTML5 audio
עקיבא על השיר:
"כל מהפכה סופה להתקרר ולגווע. גם הרי געש לוהטים הופכים לסלעים כהים. כולנו רוצים להרגיש את החיים במלא עוזם. להיות עד הסוף. לחוות. אך מה לעשות שבטבע הנורמאליות חוגגת. ומה שהיה הוא שיהיה, כך בסוף היום אנחנו שבים אל קירות בטון שסגרנו סביבנו. והלב חוזר להתאבן מול מסכי ענק. ואז נשאר רק להתמכר לחוויות קיצון שלא שייכות אלינו. ואני, הפכתי להיות חלק מהעדר שבולע עוד ועוד. שכחתי את שמי והפכתי פרופיל ותדמית במציאות המדומה.
בסך הכל רוצה את שלי בחזרה. להרגיש כמו ילד את הרוח על הפנים. להיות נוכח בכאן ועכשיו שלי. להבחין במה שבאמת קורה מתחת לרדאר שלי. בציפור דרור שלכודה בתריסי העץ, בקבצן בפינת הרחוב. בפרח צהוב מבצבץ בין אבני שפה.
רק כשאהיה נוכח באמת, אהיה אני. עשה שכל דבר אז בי נוגע".