רכב חריג בכביש המנהרות
רכב טויוטה לבן טס במהירות על הכביש. עוקף את הפקק הארוך בכביש המנהרות, בדרך מירושלים לכיוון ביתר עילית, דרך השוליים. על קידמת הרכב היה שלט קטן המודיע כי מדובר ב"רכב רפואה" של מד"א. זה היה נראה לנו מוזר. גם כי היושבים ברכב היו עם מעילים וכובע מצחייה שחור, דומים ל'בני דודנו', וגם כי עם כל הכבוד להיותך רכב ביטחון, כל עוד אתה לא בתפקיד – עם צ'קלקות מהבהבות, מדוע לך לעקוף?
החלטנו לבדוק את העניין.
דלקתי אחרי הרכב ובתחנת דלק הסמוכה עקפתי אותו ועמדתי לפניו בפקק הארוך. הנהג קלט שאני מסתכל עליו דרך המראה האחורית, וסימן לי עם הידיים והעיניים כאומר: 'תסתכל על הכביש ולא עלי'.
החלטתי להתקשר למשטרה.
תוך כדי שאני נוהג, אשתי העבירה את מספר הרכב למשטרה. השוטר לקח את הפרטים, הודה לנו והשיחה נותקה. לא חלפה דקה והתקשרו אלינו מהחמ"ל של הצבא באזור יהודה ושומרון.
הסיפור הפך באחת לדרמטי.
בהמשך ראיתי את הרכב פונה לכפר הערבי חוסאן. כשהגענו הביתה, שוב התקשרו אלינו מהחמ"ל לברר פרטים מדויקים.
כיוון שראיתי שהצבא לוקח את העסק ברצינות, אמרתי למוקדנית שאשמח בבקשה לדעת, בהמשך, איך הם טיפלו במקרה ואם יתאפשר נפרסם את זה.
המוקדנית העבירה אותי לדוברת צה"ל, שהעבירה אותי לדובר שתפקידו להתעסק עם התקשורת במגזר החרדי.
הדובר הנחמד, הראל שמו, בדק בשבילי מה ניתן יהיה לספר ואפילו לקח את זה צעד קדימה והציע לי לבוא לבקר בחמ"ל שבו מתקבלות שיחות החירום.
וכך, אחרי מספר תיאומים, מצאתי את עצמי בפתח הבסיס חטמ"ר גוש עציון. מרכז העצבים של הצבא להגנה ושמירה על חיי התושבים באזור יהודה ושומרון.
הצטרפו עמנו לסיור. תלמדו כמה דברים שאולי לא ידעתם ונגלה יחד מה היה סופו של הסיפור בכביש המנהרות.
בחמ"ל – תחייך, רואים אותך!
את פניי מקבלת דוברת החטיבה, שחר, שמסבירה לי מעט על הבסיס וגודלו ואנחנו מתקדמים לעבר החמ"ל.
את פנינו בחמ"ל מקבלת קצינת אג"ם (אגף מבצעים) סגן ספיר זינגר שאחראית על כל המצבעים המגיעים למוקד. אני מספר לה על המקרה החריג שהיה לי ומברר מה עושים בחמ"ל מהרגע שמגיעה קריאה עד לטיפול בשטח.
"אנחנו מקבלים את השיחה, מאזרחים שמתקשרים לדווח על אירוע שקרה או מהמשטרה עצמה. במקרה שהמשטרה פנתה אלינו אנחנו ניצר קשר עם מי שהתקשר ונבדוק מולו איפה בדיוק התרחש האירוע. נבדוק מה קורה שם בשטח כעת ובעת הצורך נשלח כוח שיבדוק את המקום".
איך אתם בודקים את השטח?
"יש לנו מצלמות בכל האזור וכוח שפרוס בשטח. במקרה כמו הרכב החשוד שאתה דיווחת, אנחנו ניקח מספר רכב ונדע לזהות איפה הוא ובשעת הצורך הכוח שנמצא בסמוך אליו, יחבור אליו ויבדוק אותו".
מה זה מצלמות בכל האזור?
זינגר מראה לי את המסך הגדול שעל הקיר. "מהרגע שאתה עובר את מחסום המנהרות ובעצם את כל מחסום ביהודה ושומרון, אתה מצולם ואנחנו יכולים לראות אותך בכל רגע נתון".
"אז יש לי כותרת: 'העיניים של יהודה ושומרון'", אני מפטיר חצי בתדהמה חצי בהתפעלות.
"ממש כך", מסכימה זינגר.
האווירה בחמ"ל נעימה. הסמב"ציות (הטלפניות בחדר המבצעים) יושבות ומקשיבות לשיחתנו. "נראה שקט היום", אני אומר.
"נפלת על זמן טוב", אומרת זינגר, "בדרך כלל יש כאן לחץ והרבה שיחות".
על מה אנשים מתקשרים?
"על זריקת אבנים, בקט"בים, אנשים חשודים ועוד".
יש תחושה בקהל, אני אומר כמייצג את התושבים בסביבה, כמי שבעצמו גר באזור, שהצבא לא מטפל, אין כח להתקשר לדווח כי מילא כלום לא ייעשה, זה נכון?
"זה לא נכון", זינגר נחרצת. "אנחנו לוקחים כל מקרה ברצינות ושולחים כוחות לשטח אחרי כל דיווח כזה. אזרחים מתקשרים על כל דבר שקורה להם ואנחנו לוקחים אותם בשיא הרצינות".
אתם תעשו פעילויות מונעות כדי לסכל מראש פיגועי אבנים?
"בהחלט. יש לנו טבלאות מסודרות שמראות לנו, על סמך אירועי העבר, מתי זה זמן נפיץ ואנחנו נערכים בהתאם".
זאת אומרת, אני מוודא, אם אתם יודעים שביום חמישי, נניח, יוצאים ילדים בית הספר והולכים ליידות אבנים על ציר 60, אתם תאבטחו אותו מראש?
"בדיוק", עונה סגן משנה לי אורן, "אנחנו נשים שם כוחות גלויים, כמו ג'יפ עם חיילים, וסמויים, שישמרו על הסדר".
כביש עוקף חוסאן, לדוגמא, שלאחרונה התרבו בו זריקות אבנים, אני מתחיל לומר והיא משלימה אותי: "בדיוק על הכביש הזה רציתי להגיד לך, כיוון שיש הרבה זריקות לאחרונה אנחנו מעמידים שם כוח כדי למנוע מראש זריקות ואנחנו עושי הרבה מעקבים ומארבים כדי למנוע זריקות אבנים לכתחילה".
בהמשך הסיור אני אומר לדוברת החטיבה כמה חשוב להוציא לתקשורת כל הודעת פיגוע של זריקת אבנים ואפילו שזה כבר 'לא חדשות' ולצערנו דבר שבשגרה, כל הודעה כזו שצה"ל מטפל ועושה - חשובה. חשוב שאנשים יידעו שהצבא עושה הכל לשמירה על הסדר, וחשוב יותר שתושבים ידעו שהצבא מתייחס לזה כאל פיגוע לכל דבר וכאשר חלילה הם נתלקים בכזה מקרה – מיד להתקשר ולדווח לחמ"ל.
הסמב"צית שענתה לשיחה בה דיווחתי על הרכב החשוד בכביש המנהרות בודקת איתי יחד איך הסתיים המקרה בנתיים היא מדגימה לי איך היא מדברת עם אנשים שמתקשרים לדווח על חשוד. "אתה ידעת לזהות איפה היה המקרה, יש כאלה שלא יודעים איפה הם בדיוק בדרך, אז אני בודקת מולם, 'אתה ליד הבית עם הגג האדום?'", ותוך כדי שהיא אומרת את זה היא מגדילה את המסך ומראה לי בית עם גג אדום בולט באחד הישובים הסמוכים. "ככה אנחנו מקבלים תמונת מצב מלאה על האירוע ויודעים לאן לשלוח את הכוחות". מדהים.
אני מאחל לסמב"ציות בהצלחה ומשמרת רגועה, מודה לקצינות אג"ם על ההסברים בטוב טעם ועובר לחדר הסמוך, שם נמצאות התצפיתניות.
התצפיתניות יושבות על כל המצלמות שבסביבה ובודקות כל פעילות חריגה בגזרה. התצפיתניות למדו את מיומנויות שפת הגוף ויודעות לזהות האם האדם שלצורך העניין הולך בסמוך לגדר ההפרדה צועד שם בתמימות או שהוא הולך דווקא שם כי הוא מתכוון לבצע פיגוע חבלה.
בפעם הבאה שאתם חולפים ליד מצלמה בכבישי יהודה ושמורן אתם כבר יודעים: רואים אתכם.
במוצב - פעילות מתוכננת מראש
אנחנו יוצאים לעבר המוצב הסמוך, 'מוצב כרמי צור', כדי לבדוק איך ומה עושה הכוח בשטח, כדי לשמור על התושבים בשגרה ולסכל פיגועים בחירום.
בכמה דקות נסיעה שיש לנו עד למוצב אני שומע מהדוברת של החטיבה שהכוח שמשרת כעת הינו כוח 890 מיחידת הצנחנים שהגיע רק ביום חמישי האחרון וכבר סיכלו פיגוע השלכת בקבוק תבערה.
לפני שהכוח מגיע לשטח הוא עובר בבסיס האימונים עשרות תרגולים על מנת להתמודד עם כל סיטואציה בשטח. החל מתרגול של ירי מרכב חולף, זריקות אבנים ובקבוקי תבערה וכלה בניסיון דקירה (ל"ע).
האם זה שלפעמים יש צבא בנקודה כלשהי, זה לא גורם להתקהלויות? אולי עדיף שהם לא יעמדו שם?
"הפוך. יש מקומות שאנחנו יודעים שאם הצבא לא יהיה זה סכנת נפשות. זה שיש חיילים בשטח זה גורם לרגיעה".
במוצב אנחנו פוגשים את המ"פ סרן עומר שלומי שמספר לנו על אירוע שהיה להם רק השבוע.
האירוע היה בשעה 21:40 בלילה, בציר 60, על גבול כרמי צור. הכוח ידע מראש שעתידים להגיע לשם חבורת נערים על מנת לזרוק בקת"בים על רכבים. הם הכינו מארב, חיכו לשעת המעשה ומיד המפקד בשטח דרך את הנשק וירה 'על מנת' ופגע באחד מהם.
מה זה 'על מנת'? אני מברר את שם הקוד.
"יש כמה סוגי ירי", מסביר סרן שלומי, "יש ירי 'על מנת' לפגוע ויש ירי לכיוון הרגליים. המפקד בשטח מחליט האם הפעולה של המחבל מסכנת חיים ולפי זה מחליט איפה לירות. במקרה של יידוי בקת"ב, זה ברור שזה מסכן חיים ולכן המפקד מבצע ירי 'על מנת'".
אני פונה לדבר עם המפקד שהיה בשטח במארב סג"ם תומר גרעין.
"עם ציוד הסוואה מיוחד המדמה סלעים התפרשנו על פני השטח וחיכינו שהם יבואו", מספר גרעין.
כמה זמן שכבתם ככה?
"שעתיים בערך".
מה עושים שעתיים בלי לזוז?
סג"ם גרעין מחייך. "מחכים.. אני מקבל התראות בקשר בינתיים. אין יותר מדי מה לעשות. בזמן שחיכינו עברו לידנו משפחה ולא שמה לב אלינו. כמעט דרכה עלי.
"בשעה תשע וארבעים אני מקבל התראה בקשר שהם מתקרבים. אנחנו מחכים שהם יבצעו את הפעולה ומיד שנזרק בקבוק אחד אני דורך את הנשק ויורה".
"המבצע הזה תוכנן מראש בצורה מדוקדקת", מספר גרעין, "אנחנו מכינים את האמבולנס שלנו בבסיס מראש. אבל תדע לך שאצלם גם הכל מתוכנן מראש. הם יודעים בדיוק מה הם עושים. תוך כדי שאנחנו מטפלים בפצוע - לא חלפו יותר משלוש דקות והאמבולנס של הכפר שלהם הגיע. הם יודעים טוב מאוד מה הם עושים ומקבלים על זה כסף".
זה חתול ועכבר, אני אומר כמעט בייאוש.
סג"ם גרעין מחייך את חיוכו הטוב. "אם זה לא ישתיק אותם, אנחנו נשתיק אותם עוד פעם".
אתה אומר שמקרה כזה נותן הרתעה?
"בוודאי. הם יודעים שלא באנו לשחק ואנחנו כאן לשמור על חיי התושבים. אין לנו משימות אחרות על הפרק. רק זה. ואת זה נמשיך לעשות הכי טוב שיש".
אנחנו לוחצים ידיים. הצוות יוצא לעוד סיור שטח. מי יודע, אולי יום אחד נצטרף.
סוף – התעלומה נפתרת
ועכשיו, אני עומד בהבטחות, איך נגמר הסיפור עם הרכב בכביש המנהרות?
ובכן, כוח צה"ל חבר אליו וערך לו בדיקות. מסתבר שהכל היה בסדר איתו. האם הם סתם שמו שלט של מד"א, האם הם באמת היו חשודים או שמה באמת עבדו במד"א? לעולם לא נדע, כי כאשר בדקו אותם הם לא היו חשודים.
מאכזב אה?! לפחות למדנו כמה דברים חדשים.
בדרך חזרה הביתה כשאני רואה את הלוחמים הרבים הפרוסים בשטח ודואגים לשלומנו – אני אומר להם בליבי 'תודה'.
- נהניתם מהכתבה, מצאתם טעות? רוצים להחמיא, להאיר או להעיר? שמא להיע לנו איפה לעשות את הכתבה הבאה? כתבו כאן בתגובות או ישירות למייל: ari@kikar.co.il - אני קורא על תגובה בעיון.