שאלה: האם יש להתיר, לאדם שאינו רואה בעיניו, שישתילו בעיניו קרניות שנלקחו מעיני אדם אחר שמת, או שיש איסור בדבר?
תשובה: הנה עצם השאלה האם מותר לעקור קרנית עין של מת, בכדי לשותלה על גבי עין של אדם אחר שאינו רואה, היא חמורה עד מאד, ונוגעת בכמה גופי תורה. ונסביר את הדברים בקצרה.
ראשית כל, ידוע ומפורסם האיסור החמור ליהנות מן המת, שהוא איסור חמור מן התורה. ומלבד איסור הנאה מן המת, עוד יש חיוב לקבור את כל חלקי המת בשלימותם, וכאשר עוקרים את קרנית העין מן המת, הרי שבכך מבטלים ממנה את מצות הקבורה. ועוד יש לדון בזה מצד מה שבשעה שמנתחים את עיני המת לעקור מהן את קרניות העינים, הרי שהמת מתנוול, ואיסור ניוול המת גם הוא איסור חמור מאד.
ולעצם הענין של נתיחת מתים לצורך בני אדם החיים, נשאלו בזה כבר גאוני הדור לפני למעלה ממאתים שנה. כי באותם השנים החלה להתפתח מאד חכמת הרפואה, והיו הרופאים נוהגים לנתח את המתים בכדי ללמוד על ידי הניתוח על תכונת אברי האדם, וכן בכדי לברר את השפעת המחלות שהיו נפוצות אז על האדם, בתקוה שעל ידי כך יוכלו להעלות ארוכה ומרפא לבני אדם אחרים שחלו אף הם במחלה. נמצא אם כן שעל ידי נתיחת המתים, תבא תועלת לחיים להחיותם, שעל ידי כן ידעו הרופאים אופני רפואה חדשים שלא היו ידועים עד אז.
וכאשר נשאל בדבר הגאון הנודע ביהודה, השיב, כי הדבר ברור, שגם אם יש להקל בנתיחת מתים בכדי לדעת איך לרפאות את שאר החולים, אין זה אלא במקום של פיקוח נפש מיידי ממש. ולדוגמא בנידון שהיה בימיהם, שפשטה בעיר מגיפת הכולירע, ורבים חללים הפילה, וחשבו הרופאים שעל ידי נתיחת גופות המתים מן המגיפה, יוכלו למצוא רפואה לשאר החולים. ובאופן כזה, כתב הנודע ביהודה, יש מקום להקל בנתיחת המתים, מפני שהדבר נוגע לפיקוח נפש, ואין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. ועל כן, על אף שניתוח המת הוא איסור מן התורה, מכל מקום לצורך פיקוח נפש הדבר מותר. אולם אם לא מצויה באותה שעה הסכנה, כלומר, אין כעת מגיפה בעיר, וגם אינה צפוייה להגיע בקרוב, חלילה להקל לנתח גופות מתים, בכדי לדעת כיצד לרפאות להבא מחלות שיצוצו. והטעם בזה, כי אם נאמר שכל דבר שהוא עתיד להביא לידי פיקוח נפש הרי הוא דוחה את כל התורה כולה, אם כן נתיר גם כן לרופאים ללמוד רפואה בשבת, ואף ליסוע בשבת בכדי ללכת ללמוד רפואה מפי מומחים. וכן נבא להתיר סלילת כבישים בדרך לבתי החולים בשבת, שהרי הדבר נוגע לפיקוח נפש. ועל ידי כן יוכלו להתיר הרבה גופי תורה. והדבר מנוגד בהחלט להשקפת התורה, כי אך ורק דבר שנראה בעין ממש שהוא נוגע לפיקוח נפש, מותר לעבור על אחת מכל מצוות התורה עבורו, אבל למען פיקוח נפש שאולי יוכל לבא ביום מן הימים בעתיד, אין להקל לעבור על אחת מכל מצוות התורה.
ולעומתו, דעת הגאון בעל ספר ערוך לנר, בשו"ת בנין ציון, שאפילו במקום פיקוח נפש אין להתיר נתיחת מתים, אלא אם הסכים המת לכך מחייו, שינתחו את גופו לאחר מיתה. וגם הוא האריך בדבר בכמה תשובות בספרו. ובדבריהם דנו הרבה גדולי האחרונים, המהר"ם שיק, והחתם סופר ועוד.
ומעתה נבא לנדון שאלתינו, כי יש מקום לומר, שניתוח המת ועקירת הקרנית ממנו עבור עיוור, נחשבים לפיקוח נפש. שהרי נזכר כבר בגמרא (עבודה זרה כח.) שסכנה בעין יכולה להביא סכנה לכל הגוף, אולם יש לדחות טעם זה, שלא אמרו כן בגמרא, אלא לגבי מחלה שפוגעת בעין, ומחמתה יכול להפגע גם כל הגוף, אבל אדם בריא שהוא עיור, אינו נחשב לאדם מסוכן שעלול למות מחמת עיורונו.
אולם הגאון בעל שרידי אש כתב, כי עדיין יש מקום לומר שנחשב הדבר לפיקוח נפש, שהרי העיור, עלול ללכת בדרך, וליפול לאיזה בור או על איזה מכשול, ועל ידי כן למות, שכן אינו רואה בעיניו. נמצא שעל ידי כך שיפקחו את עיניו, מוציאים אותו ממצב של ספק סכנת נפשות. והביא ראיה לדבריו.
ומרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, נשאל בזה לפני למעלה מחמישים שנה, מאת הגאון רבי בן ציון אבא שאול, ורבינו שליט"א ערך עבורו תשובה ארוכה בענין זה, בה דן בכל צדדי השאלה, וכתב שדין השתלת קרנית העין אינו דומה לדין שאר אברי האדם, מפני שההנאה מקרנית העין על יד השתלתה בגוף חי אינה אסורה מן התורה בהנאה, אלא רק מדברי חז"ל, ועוד הביא צירופים רבים להקל בדבר. אולם למעשה כתב, שקשה להקל בדבר במתי ישראל, שהרי אנו חייבים בכבודם ומוזהרים שלא לנוולם לאחר מיתה, והעלה עוד חששות בדבר שאי אפשר להאריך בהן במסגתינו.
ועל כן לא כתב להקל בזה, אלא דוקא אם יטלו את קרניות העין ממתי הגויים, שאין איסור כל כך בהנאה מן המת הגוי, כשם שיש איסור בהנאה ממת ישראל. אבל ממת ישראל, אין להקל בדבר, שהרי אסור לנוולו ואסור להנות מגופו מן התורה.
אולם אם קשה מאד להשיג קרנית ממת גוי, כתב מרן הרב שליט"א, שאם צוה המת מחייו לתרום את קרניות עיניו עבור החיים, הרי שמעיקר הדין יש מקום להקל בשעת הדחק גדולה כל כך לעקור ממנו את קרנית העין בכדי לפקוח עינים עיורות של יהודי אחר. (וכמובן יש להזהר מאד שלא ינוולו עוד את גוף המת, אלא במה שיש צורך חיוני לצורך עקירת קרנית העין בלבד), אבל אם יש אפשרות להשיג קרנית ממת גוי, אין להקל בדבר כלל.
ולסיכום: אדם שאינו רואה בשתי עיניו, מותר לקחת עבורו תרומת קרנית ממת גוי, ולהשתילה בעינו. וכן אם לא ידוע לו אם הקרנית היא מיהודי או מגוי, גם כן רשאי להקל ולקבל את תרומת הקרנית. אולם אין להקל לעקור קרנית מעינו של יהודי, אלא במקום שהמת צוה בפירוש מחייו שהוא תורם את קרנית העין שלו לאחר שימות. וגם בזה אין להקל אלא באופן שכמעט בלתי אפשרי להשיג קרנית ממת גוי. אבל אם יש אפשרות להשיג קרנית ממת גוי, אין להקל בדבר כלל ועיקר.