שופט בית משפט העליון ומ"מ נשיא העליון יצחק עמית, פנה היום (שני) לשר המשפטים יריב לוין בבקשה לשיתוף פעולה. במכתב ששיגר שופט העליון לשר, הוא כתב: "אני סבור כי הגיעה העת לקיים ערוצי תקשורת ועבודה משותפים בנינו ולחזור לעבודה מסודרת ומקצועית״.
אלא שבסביבת השר לעגו לעמית: "השופט עמית יכול לשלוח את המכתב לעצמו בדואר חוזר. אכן הגיע הזמן לעבוד בלי צווים ובהסכמות. אין דבר כזה עבודה משותפת איפה שנוח וצווים איפה שנוח".
כזכור, שר המשפטים יריב לוין מנהל מאבק איתנים למען בחירתו של השופט יוסף אלרון לתפקיד נשיא בית משפט העליון, על פני המועמד "הטבעי" של מערכת המשפט, השופט יצחק עמית שמכהן בעליון זמן רב יותר מאלרון והוא למעשה השופט הוותיק ביותר בבית משפט העליון.
מינויו של עמית לנשיא העליון היה נחשב עד לאחרונה לדבר מובן מאליו בשל שיטת הסניוריטי שהנהיג בג"צ בעצמו לפיה השופט הוותיק ביותר מתמנה באופן אוטומטי כמעט לתפקיד הנשיא ובחירת הוועדה למינוי שופטים נעשית לצורכי הפרוטוקול בלבד.
לוין, שמאז הכריז על הרפורמה המשפטית בחודשים שאחרי הקמת הממשלה, מנהל מאבק עיקש במערכת המשפט ובמה שהוא מכנה כ"סיאוב". בשל חוסר ההסכמה עם חברי הוועדה למינוי שופטים, לוין נמנע מלכנס את הוועדה למינוי שופטים, ורק לאחר התערבות בג"צ הוא כינס את הוועדה.
לוין נאבק במערכת המשפט במגוון דרכים - חלקן יצירתיות במיוחד. כאשר בית המשפט העליון הכריע כי עליו להכריז על מועמדים לנשיאות, הציב לוין את כל שופטי העליון כמועמדים לתפקיד, ובכך השיג זמן נוסף.
רוב ככל שופטי העליון כיבדו את מועמדותו הטבעית בעיניהם של השופט עמית, מלבד שופט העליון יוסף אלרון, שהשאיר את מועמדותו והוא נתמך על ידי השר לוין.
לפני פחות משבועיים, שיגר אלרון מכתב לחברי הוועדה למינוי שופטים לקראת הדיון היום, בו הוא ניסה לשכנעם לבחור בו לתפקיד הנשיאות על פני המועמד יצחק עמית. במכתב שנחשף לראשונה ב'חדשות 12', התייחס אלרון לטענות כלפיו על קשריו הפוליטיים עם פוליטיקאים מהימין, וכן לעובדה כי הוא מתמודד מול שופט ותיק יותר.
במכתבו כותב אלרון לחברי הוועדה: "ביום 30.8.2023, לקראת סיום כהונתה של הנשיאה אסתר חיות, ביקשתי כי שמי ייכלל ברשימת המועמדים לתפקיד הנשיא של בית המשפט העליון".
תחת הכותרת "הבסיס להגשת מועמדותי" כותב אלרון לחברי הוועדה, "הגשת מועמדותי נסמכה על ניסיוני הניהולי העשיר ופעילותי בתחום בתי המשפט ועל העבודה השיפוטית הרבה המגוונת, שעשיתי במשך שנים ארוכות כשופט בבית משפט השלום, כסגן נשיא ונשיא של בית משפט מחוזי חיפה וכהונתי בבית המשפט העליון".
"את מועמדותי לתפקיד זה הגשתי מתוך מטרה אחת בלבד: לפתח ולהטמיע שיטות ניהול מתקדמות במערכת בתי המשפט כדי לייעל את השירות החיוני, שמערכת זו מעניקה לציבור וכן לחזק את אמון הציבור במערכת" כתב אלרון.
"אני מאמין בכל מאודי, שהשגת מטרה חשובה זו כרוכה בהיותו של בית המשפט העליון מוסד אפוליטי, ניטרלי, מובן לציבור וחסר פניות - מוסד אשר מתמקד בעבודתו המשפטית הענפה, מבצע עבודה זו ביעילות ובהגינות ונמנע מלרדת לזירת ההתגוששות הפוליטית" כתב אלרון לחברי הוועדה.
"בניגוד לפרסומים אודותיי בכלי התקשורת השונים" ציין אלרון במכתבו, "אין לי קשר עם אישיות פוליטית כלשהי. מעולם לא עשיתי דבר על-מנת לקדם את מועמדותי לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, זולת עצם הגשת המועמדות; מעולם לא שוחחתי בנושא זה או אחר עם שר המשפטים ומעולם לא ביקשתי לקבל את תמיכתו של פוליטיקאי כלשהו בקשר למינוי. תפישתי כשופט דוגלת בניתוק המשפט מפוליטיקה ובהתרחקותם של בתי המשפט ממחלוקות פוליטיות וממחנאות אידאולוגית, אשר מקימה חיץ בין קבוצות אזרחים שונות ויוצרת פילוג בעם".
"לפי תפישתי" כותב אלרון, "בתי המשפט חייבים להבטיח שהדין יהא אחד לכולם ושכולם יהיו שווים בפני הדין".
אלרון מתייחס לעובדה כי מועמדותו חורגת מהנהלים שהיו מקובלים עד כה: "הגשת מועמדותי לתפקיד הנשיא אינה תואמת את שיטת הסניוריטי הנהוגה בבית המשפט העליון מאז קום המדינה, אולם, שיטת הסניוריטי היא בגדר שיטה בלתי פורמלית ממנה אפשר - ולדעתי אף ראוי - לסטות במקרים המתאימים לכך בהתחשב בנסיבות הזמן והמקום".
"לטעמי" הוסיף אלרון להצדיק את מועמדותו, "סניוריטי הוא בגדר שיקול במינויו של נשיא לבית המשפט העליון, אולם אין לראות בו שיקול בלעדי ומכריע - זאת על-מנת להבטיח שלכהונת הנשיא ייבחר המועמד המתאים ביותר שבאמתחתו, בין היתר, יכולת מוכחת וניסיון ניהולי משמעותי, לצד הניסיון השיפוטי (דבר שאינו מובטח כלל ועיקר בשיטת הסניוריטי); מטעמים אלה ביקשתי להיכלל ברשימת המועמדים כדי שהוועדה לבחירת שופטים תבחן, בין היתר, את מועמדותי".
"לגופם של דברים" כותב אלרון, "אני סבור שגם על מערכת בתי המשפט להתאים את עצמה לשינויים חברתיים וטכנולוגיים ולמשברים, שלמרבה הצער פוקדים את החברה הישראלית בשנים האחרונות. התאמת המערכת, כאמור, הכרחית לתפקודה התקין ודורשת מענה משפטי וארגוני החלטי".
אלרון פירט את הנימוקים לפיהם לדבריו הוא ראוי לכהן כנשיא העליון: "לעניות דעתי, אדם שראוי לעמוד בראש המערכת, שנדרשת לספק מענה מסוג זה, צריך להוכיח כישורים ניהוליים ומנהיגותיים, ניסיון חיים מגוון ובשלות אישית, לצד יכולותיו כשופט מקצועי. כל אלה יסייעו למערכת להתאים את עצמה למציאות המשתנה, ולפתח יכולות התמודדות עם המשברים והאתגרים השונים שנכפו עלינו. שיטת הסניוריטי, ככזאת, רחוקה מלתת מענה לצרכים בוערים אלה".
"אני מאמין שבידיי הכישורים הנדרשים למלא את תפקיד הנשיא של בית המשפט העליון בהצלחה מרובה" כתב אלרון. "כל מבוקשי הוא שהוועדה תעשה את ההשוואה הנדרשת בין המועמדים העומדים לפניה לגופם של דברים, ומבלי להפעיל את שיטת הסניוריטי כמעין חזקה שאינה ניתנת לסתירה".
הוא סיים את מכתבו: "לשם כך, אשמח להופיע בפני הוועדה כדי להציג בפניה את משנתי בכל הקשור לניהול מערכת בתי המשפט - בין היתר על רקע המשברים והאתגרים עמהם נגזר עלינו להתמודד".