תופעה מוזרה עם גלנט מאז פרוץ המלחמה:
הוא הפך לדנידין של הטבח.
הרואה שאינו נראה.
נוכח נפקד.
שאלת האחריות של שר הבטחון לאסון הזה פשוט אף פעם לא עולה.
לא באלפי שעות הפאנלים המעייפים, לא ברשתות , לא בעיתונות הכתובה ולא בשום מרחב ציבורי אחר.
כשמדברים על אחריות הדרג המדיני תמיד מדלגים עליו, אף אחד לא חושב להזכיר אותו ואפילו אורית סטרוק או מאי גולן יותר אחראיות לטבח ממנו ככל שזה קשור לדיון הציבורי בתקשורת.
לא מוזר?
חלוויה חוטף, הרמטכ"ל חוטף, אלוף פיקוד דרום חוטף, נתניהו חוטף גם חוטף, שר האוצר חוטף, ורק לגלנט לא נשאר.
אפילו בתכנית הסאטירה הכי פופולארית בישראל גלנט מוצג כאולד סקול מאצ'ו נוגע ללב שמכנה את כולם "גבירתי" ובזה כל פשעו.
זה כאילו שכולם סיכמו ביניהם שלשר הבטחון אין שום נגיעה לאסון הבטחוני הכי גדול שפקד את ישראל אי פעם.
פלא פלאים.
למה זה קורה? הנה תשובה אפשרית:
שמתם לב שגלנט מקפיד לייחצ"ן היטב את הנבדלות האצילית שלו מראש הממשלה?
אחת לאיזה זמן מוגבל הוא עולה על הפודיום הכי מרכזי, מייצר באזזז של פור פליי, מזמין את כל המצלמות והמיקרופונים שבנמצא ודואג להבהיר לאומה שהוא נגעל מנתניהו ומהימין.
פעם זה הרפורמה, פעם חוק הגיוס ופעם זה היום שאחרי המלחמה.
את ההצהרה שלו הוא יכול היה להעביר בחדרים סגורים.
אבל הוא בחר הכי פומבי שאפשר.
למעשה, הוא בחר ליחצ"ן חילוקי דעות בין ראש ממשלה לשר ביטחון כשהמדינה נמצאת בעיצומה של מלחמת קיום ודם הנופלים קורע את לב האומה.
האוייב משפשף את העיניים ולא מאמין למזלו הטוב.
יש כאן דיל בלתי כתוב:
גלנט מוחק את שמו מאחריות כלשהי על הטבח, דבר לא דבק בו, הוא בכלל לא רלוונטי, אין לו שום אחריות ומה הוא קשור בכלל.
התמורה שהוא נותן לתקשורת הנדיבה על האתרוג המטורף הזה היא מה שהתקשורת רצתה מאז ומתמיד:
מדינת חמאס דאע"ש פלסטינית על גבולות ישראל.
בקטנה.
הצגת כל התגובות