הרפורמה נכשלה, אבל יש פה מנצח גדול // הרב דב פוברסקי

הרב דב פוברסקי (צילום: קובי ישעיהו)

ימין על ריק ריק

זה הזמן להספיד את הרפורמה המשפטית – היא לא תעבור, בטח שלא במתכונתה הנוכחית, גם לא זו שאחרי השיפוצים האחרונים

אולי זה לא נעים למשמע אוזניים, אך יאיר לפיד הוא המנצח הגדול.

הוא זה שהצליח ממקום מושבו באופוזיציה, לנתב ציבורים רחבים ומגוונים, ולהוציאם ממקום הנוחות שלהם, וגרם להם לצאת להפגין בכל צומת, בכל מקום, בכל שעה, ואף בחו"ל מול ביקורי פוליטיקאים באשר הם.

הוא ברוב רשעותו גם גרר את העם שלנו לסרבנות מסוכנת, שאת אחריתה מי ישורנה, גם ככלות הימים בהם אנו מצויים, המילה של סרבנות כבר נאמרה, כבר שודרה, כבר קיבלה סוג של לגיטימציה, עכשיו כל מי שרוצה סרבנות יבוא ויטול, זה יכול להיות מהסיבה שהוא לא מרוצה מהשכר שלו, בגלל עלית מחירי הדיור או גבינת הקוטג'.

הוא זה שגרם לרמטכ"ל לחזור בו ולהתנצל על דבריו, לחזור בו מהדחת קצין סורר, זאת רק אחרי כמה ימים אחרי שהמפכ"ל עשה מעשה פרסה דומה ובפומבי.

אי אפשר שלא להתייחס לכאב ולפחד שציבור המפגינים לפחות ברובו – נושא על ליבו, פחד אמיתי כאשר מול עיניהם הסובייקטיביות נראה כאילו מדינה הולכת להפוך את פניה מדמוקרטית לדיקטטורית, אז זהו שאין ברירה ואין לאן לחמוק, בואו נקרא לילד בשמו, הממשלה נכשלה בהסברה, ויתרה על כך היא נכשלה בהתנהלות.

ככל שהממשלה ובעיקר החברים סמוטריץ ובן גביר, שמחה רוטמן ועוד, יתנהגו בדורסנות כלפי העם המפוחד – כך תגבר ההתנגדות, הסרבנות וההפגנות. בכך גם הם יגרמו לעוד אנשים שרוצים רפורמה שיגידו רפורמה רפורמה אבל לא נחריב את הבית על הרפורמה.

ימין מלא מלא – זו אפילו לא קלישאה, זהו משפט ריק מתוכן.

למשל אם שר האוצר של מדינת ישראל מגיע לביקור בארה"ב, ובאופן מופגן ובהודעה רשמית של מחלקת המדינה, הוא איננו מתקבל אצל שום נציג רשמי של המדינה, שלא נתבלבל, לא מדובר רק בסטירת לחי מצלצלת לכולנ – כאזרחי המדינה, יש לכך גם משמעויות כלכליות ושיתופי פעולה שנרקמים לא רק בין גורמים מקצועיים, אלא בעיקר על ידי בכירים כדוגמת שר האוצר של מדינת ישראל.

צל"ש או טר"ש

זהו מושג שאומר שהצלחה או הכישלון נמדדים לפי התוצאה, שנגזרת מהמעשים, והכיוון הוא חד משמעי: 'טר"ש'.

הפלטפורמה אותה הגה נשיא בית המשפט העליון בדימוס – אהרן ברק, היא פלטפורמה שהייתה אמורה להיות טובה לנו החרדים כמיעוט, הממה שהשימוש בה נעשה במקום לטובתנו – לרעתנו.

למשל: בית המשפט לא הגן על הציבור החרדי שרק ביקש להגן על עצמו מפני פגעי הטכנולוגיה בטלפונים כשרים, בית המשפט דחק בנו כאשר אנו מבקשים לערוך אירועים נפרדים.

מתווה הכותל כפי שהוא פועל בהנחיית בית המשפט, כך שבכל ראש חודש מגיעות כמה רפורמיות בודדות, ומשבשות את הנוהל במקום ואת התפילה של כולנו, ובנוסף מעסיקות מאות שוטרים ומאבטחים, בעלויות עצומות, זו עוד חרפה של בית המשפט במתכונתו זו, וביצירה המחשבתית כיצד לדחוק עוד את המיעוט הדתי/ חרדי - והכול בשם הקודש 'דמוקרטיה'.

לציין ולהזכיר כי לפני כמה שנים הוכשר להם שטח ומתחם מיוחד שגם הוא 'הכותל המערבי' שבהם הן יכולות לעלות ולעשות ככל העולה על רוחן, אך הן מעדיפות להתריס ולפגיע בכל הקדוש והיקרה לנו, ועל כך הן קיבלו את ההכשר המפוקפק של בת המשפט העליון.

האבסורד הגיע עד כדי כך, שחסידות מסוימת שכרה עבור חתונה לבני קהילתה, במתחם גני התערוכה, סה"כ 2 אולמות נפרדים – לנשים בנפרד ולגברים בנפרד.

על כך הודיע להם מנהל המקום, כי לא יאפשר הפלייה מגדרית – זאת כמתחייב מפסיקת בית המשפט.

אותה חסידות התחכמה ובהצלחה גדולה, וקישטה אולם אחד במפיות בצבע מסוים ואת האולם השני בצבע אחר, והודיעה למשתתפים מהו הצבע השייך לאיזה מגדר, כך יצא שהגברים והנשים הגדירו את עצמם ללא השילוט.

ברור כי אילו היה מדובר במוסלמים – פני הדברים היו שונים בתכלית, כי לפתע היו נזכרים שם בבית המשפט שמדובר במיעוט שחובה להתחשב בערכיו והליכותיו. כלפיהם יש חובה מוסרית וערכית לקבל את השונה.

אז מי שכשל באופן זדוני ופגע במיעוט – זה בית המשפט!