"מה הוא ישן כל הזמן?", שאל ראש הממשלה נתניהו, אחרי שעוד 'שיחת חוץ' בהולה מלשכת ראש-הממשלה בירושלים לפמליית שר החוץ השוהה בסין, נתקלה במענה חצי-אוטומטי: "שר החוץ ישן".
אל דאגה, ליברמן לא נטל 'כדורי שינה' מהסוג שחולל השבוע סערה בוועדת החינוך של הכנסת, אלא פשוט, השיב לביבי בדרכו. גם כשהדוב הרוסי התעורר, הוא לא מיהר להתמסר: "כן, איווט קם, אבל גם עכשיו אי אפשר לדבר איתו, הוא משחק טניס", נתקבלה התשובה בלשכת נתניהו.
עזבו אתכם מטניס. ברגעים מכוננים שכאלו, נראית לשכת ראש הממשלה כמו כדור פינג-פונג שנחבט בעוצמה מצד לצד. רק שאת החשבון על ההפסד במשחק הזה, נתניהו יכול להגיש אך ורק לעצמו – ההבטחות הסותרות שהוא פיזר, לש"ס ולישראל ביתנו, התפוצצו לו השבוע בפנים.
את ההבטחה הראשונה נתן בנימין נתניהו, אישית, לשר השיכון אריאל אטיאס, רגע לפני שהשניים, ביחד עם שר האוצר שטייניץ, התייצבו מול המצלמות למסיבת עיתונאים מיוזעת, עם פרוץ מחאת האוהלים. ביבי, כדרכו, נלחץ, ואטיאס, כמנהגו, שלף פתרון שכבר היה באמתחתו: סבסוד מחצית מעלות הקרקע במכרזי מחיר למשתכן.
נתניהו שלא היה בקי בפרטים ורצה לשוות לסרט התדמית חזות אמיתית, ביקש הכי-יפה-שאפשר מאטיאס, שישתתף במסיבה.
שהכל נהיה בדברו. נתניהו ואטיאס
לשר השיכון היה תנאי: "אתייצב מול המצלמות ואומר שהתוכנית הוכנה מראש, הרבה לפני המחאה (מה שהיה נכון חלקית: התוכנית הוכנה במשרד השיכון, אבל לשכת ראש-הממשלה טרפדה את העברתה – א.ב.) בתנאי שלא יוכלל בה קריטריון של מיצוי כושר השתכרות, שמאפשר רק לאנשים עובדים ליהנות מהזכאות ומדיר את החרדים והשכבות החלשות מההטבה".
ביבי ושטייניץ נתנו מילה ואטיאס עלה על הפודיום ונתן את אחת ההצגות התקשורתיות היותר טובות בקדנציה, כולל ברכת 'שהכל נהיה בדברו', על כוס מים קרים, שנענתה בתגובה ספונטנית של ביבי: "הכל נהיה בדברו – זו הברכה המתאימה לרפורמה".
את ההבטחה השנייה – הסותרת - קיבל איווט ליברמן, בשעה שקולותיו נדרשו לנתניהו להעברת רפורמת טרכטנברג בממשלה. המסבך הסדרתי, מזכיר הממשלה צביקה האוזר, הבטיח לאיווט שבקריטריונים לדיור יוכלל מיצוי כושר השתכרות.
"צביקה, איך זה מסתדר עם מה שהבטחנו לאטיאס?", שאל נתניהו והאוזר האויבער-חוכעם חילטר: "נחיל את מיצוי כושר השתכרות רק על שמונים אחוזים מהמכרזים, ולחרדים נשאיר את עשרים האחוזים הנותרים".
המפסיד הגדול של קרבות הרחוב שנערכו השבוע, מבניין לבניין, הוא שר הביטחון, הקשיש בן השבעים, אהוד ברק, שרץ למכור את דירתו באקירוב כשהוא בונה על הוסטל לקשישים, או רכישת דירה בחצי מחיר במכרזי מחיר למשתכן. כעת, נעבאך, כל מה שנותר לו זה להצטרף לנתניהו בשירת: בשנה הבאה נשב על המרפסת
ביבי חתם, ואטיאס שעודכן על כך רק לאחר מעשה זעם על האוזר שהעמיד פני תם: "איזה מן פתרון הזוי מצאתם?", הקשה אטיאס, "מה אתם מצפים, שאתחיל לריב עם כל ראש עיר האם 'מחיר למשתכן' בעיר שלו יהיה עם או בלי מיצוי כושר השתכרות? לא יקום ולא יהיה. קריטריון מיצוי כושר השתכרות לא יוכלל אפילו באחוז אחד מהמכרזים".
את שורת הסיכום, הקריא אטיאס להאוזר השבוע: "תראה מה עשית בשלושת החודשים שכיהנת כמ"מ מנכ"ל משרד ראש-הממשלה: סיבכת את נתן אשל, סכסכת את הלשכה ותפרת את ביבי עם שתי הבטחות סותרות, לנו ולישראל ביתנו". אין אפס. בהחלט מרשים. גם בלשכת נתניהו הידועה לשמצה, מדובר בהישג יוצא דופן.
שעת הסין
המזל המשיך לרדוף אחרי נתניהו. על השטיקים של צביקה האוזר, היריבות ש"ס וישראל ביתנו עוד היו יכולות להתגבר. "איווט הוא סוחר, אפשר לעבוד איתו", ציטטנו בשבוע שעבר את אטיאס – בפני ליברמן, שחייך חיוך רחב.
אפשר לעבוד, ועוד איך. תשאלו את אנשי לשכת הראשון-לציון הגר"ש עמאר, היכולים להעיד – עדות נוגעים בדבר – מה שווי מילתו של איווט. הרי כך בדיוק עבר השבוע בקריאה ראשונה, חוק הרב עמאר (ולפיו רב-ראשי יוכל להתמודד לקדנציה נוספת), תמורת חוק צוהר (הצעת החוק של ישראל ביתנו לפתיחת אזורי הרישום לנישואין). כל מפלגה וסולם הערכים שלה.
גם במקרה הזה – פרשת מיצוי כושר השתכרות – סיכמו ליברמן ואטיאס על נוסחת פשרה, שפורסמה כאן בשעתו: אטיאס יעביר את הקריטריונים של מחיר למשתכן במועצת מינהל מקרקעי ישראל ללא מיצוי כושר השתכרות, תמורת הוסטלים לקשישים רוסיים. ליברמן מצידו, יאבק עד טיפת הדיו האחרונה, במישור התקשורתי, אך יימנע מלהגיר דם פוליטי ולחולל משבר קואליציוני – וזה מה שחשוב באמת.
עד לסופ"ש שעבר זה עבד יופי. אטיאס העביר את ההחלטה במינהל וליברמן מצידו שלח את צעירי ישראל ביתנו להגיש בג"ץ. כשאיווט באמת רוצה לחולל משבר, הוא עושה זאת – כמו הביטוי הבלתי נשכח של רבין – בלי בג"ץ ובלי בצלם, אלא הולך על הראש (ממשלה) של ביבי.
באמצע השבוע שעבר - ואחרי שקיבל את ליטרת הבשר שלו בדמות תוספת ניקוד ליוצאי צבא - חתם שר האוצר שטייניץ על ההחלטה, והעניק לקריטריונים גושפנקא, בעלת תוקף חוקתי. מעתה ואילך הקריטריונים ניתנים לביטול רק בשלוש קריאות בכנסת או בהחלטה סותרת של מועצת המינהל - מה שכמובן, לא יקרה, כל עוד אטיאס הוא יו"ר מועצת המינהל.
גן עדן ליום אחד
איך משיב איווט כששואלים אותו לשלומו? גן עדן. כך חש שר השיכון באמצע השבוע שעבר. ביום שלישי בערב המריא שר החוץ לביקור ממלכתי בסין – והוא ממש לא התכוון להמשיך לריב עם התנועה המזרחית, ממקום חופשתו במזרח הרחוק.
רק שהתקשורת הארורה רדפה אותו כל הדרך לסין. מגלובס ועד המודיע, זעקו הכותרות על ההישג של אטיאס שהצליח לקפל את ישראל ביתנו. אפילו יו"ר ש"ס אלי ישי, הוציא הודעה מפרגנת לשר הממונה על משרד השיכון. לאחר מעשה, אטיאס טען לניקיון כפיים: "אני לא אחראי לכותרות", הוא אמר.
בפמליית שר החוץ, לא קנו את ההסבר: "כותרות, כמו דירות, לא נבנות מאליהן", אמר לנו אחד מאנשי הפמליה, שנשמע ערני ומחודד להפליא, בין משחק טניס לכדור שינה, "אם ש"ס הייתה מקיימת את חלקה ושותקת, הכל היה עובר, חביבי".
מכאן ואילך הכדור התגלגל במורד: אטיאס עוד ניסה להסביר בשלט רחוק שיש הבדל בין קריטריונים של מינהל מקרקעי ישראל במכרזי מחיר למשתכן – שם סוכם מה שסוכם עם איווט, לבין 'דיור בר השגה'.
לא נעל את הדיל. נתניהו והאוזר בדלת מליאת הממשלה
איווט בעצמו, נאלץ לעלות לשידור מסין ולהסביר כי מדובר בשתי סוגיות שונות, אבל את החבר'ה של ישראל ביתנו שנשארו בארץ זה לא ממש הרגיע. הם התייחסו לכל פרק הדיור, כאל חבילה אחת של הכל כלול, והסבירו לאיווט כי הרושם שנוצר הוא שש"ס, גוזרת את הקופונים על חשבון ישראל ביתנו.
האמת היא שהצדק העובדתי עם אטיאס: אין כל קשר בין 'מחיר למשתכן' ל'דיור בר השגה'. ב'מחיר למשתכן' מדובר במכרזי קרקע, בהנחה של חמישים אחוזים מערך הקרקע, שמוציא המינהל לזכאים, בשיטה שבה הקבלן הזוכה הוא מי שמציע את המחיר הזול ביותר לדירה.
דיור בר השגה, זוהי אופרה אחרת לגמרי, הנוגעת ליזמים הבונים על קרקעות פרטיות ומבקשים להגדיל את זכויות הבנייה. כך לדוגמה, במקום מאה דירות לבנייה, יקבל היזם היתר למאה וארבעים דירות על אותה חלקת קרקע, כשהתנאי יהיה שחלק מהתוספת, ייועד לדירות בשכירות שתפוקח על-ידי המדינה.
בפועל, זה יקרה, בערך, כשליברמן יצליח להקים, בן 2012 ל-2016, את 4,000 ההוסטלים לקשישים רוסיים, עליהם סיכם עם נתניהו ואטיאס, שגם זה יקרה, בערך, כשההוסטלים החרדיים - בתי האבות בבני ברק, יקבלו אישור מכיבוי האש.
כל בית צריך מרפסת
את ההבדל בין שתי הסוגיות ניסה אטיאס להסביר לאנשי ישראל ביתנו, שנותרו בישראל – ללא הצלחה. כמו ישיבע-בוחער שמנסה להתפלפל בכוח עם בעל-בית שזה עתה החל ללמוד דף גמרא ונתקל בחומה בצורה. החברים מישראל ביתנו, התבלבלו משטף המלל והמספרים וחיפשו את העץ הכי גבוה כדי לטפס עליו. מכאן אין דרך חזרה. כי ליפול מהענף בחבטה, כשהבחירות באופק ויאיר לפיד נושף בעורף, זו ממש לא אופציה.
מה שנשאר זה לריב – במלוא העוצמה. שר התיירות סטס מסז'ניקוב, בליין לא קטן, שבטנו כנראה מלאה על השארתו בארץ, עלה לשידור והטיח באטיאס כי הוא נגוע במגזריות.
אטיאס התפוצץ ועלה בתגובה כשהוא מאשים את ישראל ביתנו בדאגה ל"כספים ייחודיים לרוסים", ואין דבר שפוגע בחבר'ה מישראל ביתנו – שבונים על כארבעה מנדטים מהישראלים הוותיקים – יותר מהפיכתם למפלגת נישה רוסית שדואגת רק לדוברי שפת אימא רוסיה.
ברקת לא נשלח לכיכר ספרא בקולות הציבור החרדי ואת תקציב העתק של עיריית ירושלים הוא מעדיף לבזבז על הקמת הארנה, בניית יציע חדש והגבהת הדשא באצטדיון טדי (כאלו הם הירושלמים: משלמים ומפסידים), ולא על הנחות לאברכים דלפונים. אבל איך, למען ה', תמכו בהחלטה חברי סיעת יהדות התורה? איפה הבושה?
עכשיו, מה שנשאר לנתניהו זה לאכול את הדייסה שבישל לו צביקה - "תנעל את הדלת" האוזר. באקווריום של ראש-הממשלה עסקו השבוע בעניינים שברומו של עולם – לא התקיפה באיראן, אלא עסקי השלום, ולא השלום עם הפלסטינים, אלא שלום סילבן.
במשרד הנגב והגליל של סילבן שלום, תכננו במשך חודשים אירוע מיוחד בבית העם בנהריה, ביום שלישי השבוע, בהשתתפות ראשי ערים מהצפון. לשכת ראש הממשלה הייתה הראשונה שזיהתה את גודל האסון הממשמש ובא, ומיהרה להושיב טלפניות שיזמינו אישית, את ראשי הערים, לפגישה מיוחדת עם ראש-הממשלה בטכניון בחיפה, שתתקיים בדיוק מרבי, כמה מקרי, באותה שעה.
"אבל יש לנו אירוע עם סילבן שתוכנן מראש", היתמם אחד מראשי הערים.
"אז תחליט מה מעניין אותך יותר, אירוע המוני עם סילבן, או פגישה אישית עם ראש-הממשלה", הוא נענה בתשובה שאינה מותירה מקום לדילמה.
ההוסטל של ברק
ראשו ורובו של ביבי נתונים בענייני חוקת הליכוד ומחיקת היריבים, ומבחינתו, זה באמת לא לעניין לערב אותו בתקופה הרת גורל שכזאת, בזוטות של קריטריונים לדיור. לכן אין פלא שהוא זעם השבוע על אנשי לשכתו שסיבכו אותו במריבה לא לו, בין ש"ס לישראל ביתנו.
מסין הרחוקה, דרש איווט להעלות את כל הקריטריונים למיצוי כושר השתכרות לדיון מחודש בממשלה והבהיר כי אם הדיון יתקיים בשבוע הבא יקטע את חופשתו בסין. ביבי מצמץ ונענה בחיוב. ואז באה התגובה של ש"ס, כשהיו"ר אלי ישי, הורה ליו"ר ועדת הפנים, ח"כ אמנון כהן (אמנון רב זרועות), לעכב את הדיון ב'רפורמת המרפסות' – הבייבי של ביבי.
"רפורמת המרפסות בשבילי, זה כמו מעיין החינוך בשבילכם", אמר נתניהו לישי – בעת שהאיץ בו בעבר לזרז את העברת הרפורמה בוועדה של אמנון כהן. ולכן היה ברור לאלי ישי, שתקיעת הרפורמה, תהווה תגובה צינית הולמת – שתקפיץ את ביבי.
זה בדיוק מה שקרה: "אם חוק המרפסות לא יאושר בוועדה עד לתום המושב, זה יידחה למושב הבא שיהיה קטסטרופה", התריע יו"ר הקואליציה זאב אלקין בפני נתניהו. יפה-יפה, חייכו בש"ס, זו בדיוק המטרה.
שר ביטחון בלי בית. מגדלי אקירוב
המפסיד הגדול של קרבות הרחוב שנערכו השבוע, מבניין לבניין, הוא שר הביטחון, הקשיש בן השבעים, אהוד ברק, שרץ למכור את דירתו באקירוב כשהוא בונה על הוסטל לקשישים, או רכישת דירה בחצי מחיר במכרזי מחיר למשתכן. כעת, נעבאך, כל מה שנותר לו זה לרכוש דירה קטנטונת, ללא סבסוד, במסגרת קבוצת רכישה, ולהצטרף לנתניהו בשירת: בשנה הבאה נשב על המרפסת.
מלחמת העצמאות של פנחסי
"אם יעקב אשר לא ימשיך לקדנציה נוספת כראש העירייה, ש"ס תציג מועמד משלה לראשות עיריית בני-ברק", על ההכרזה הברורה הזאת, חתום האיש החזק של ש"ס בבני ברק (ובעוד כמה מקומות), מזכיר מועצת החכמים, הרב רפאל פנחסי.
מערכת הבחירות לראשות עיריית בני ברק, החלה כאן, ב'קו עיתונות', בטרם עת, בראיון שהעניק חבר סיעת 'קד (קטן)'. לאחר מכן באה הצהרתו הברורה של ראש העירייה כי בכוונתו לכבד את ההסכם וכי בקדנציה הקרובה ישרת את תושבי בני-ברק מעמדת ממלא-מקום ראש העירייה.
אבל מסתבר שעם מה שיעקב אשר לוקח כמובן מאליו, השותפים לדרך לא מוכנים להשלים: "אני מעריך את נציג גור, חנוך זייברט", אומר, לציטוט ולייחוס, רפאל פנחסי, "אבל אי אפשר לקבל מצב שבו גור מקבלת את ראשות העיר כל שתי קדנציות. בוא נאמר בעדינות שלגור אין ציבור גדול יותר מציבור מצביעי ש"ס, או מקהלים וחסידויות אחרות, ולכן אין שום סיבה שגור לבדה תהיה בסבב הרוטציות של עיריית בני ברק, כל קדנציה שנייה. הסיפור הזה נגמר".
אליבא דפינחסי, יש רק אופציה אחת שבה ש"ס מודיעה מראש, כבר מעכשיו, שלא תציב מועמד מטעמה: "אם יעקב אשר ימשיך לקדנציה נוספת, לא נציב מועמד מטעמנו ונתמוך בו לראשות העירייה".
זה יקרה, לא בגלל המקום בו התחיל יעקב אשר – שכיהן בראשית הדרך, לפני שני עשורים, כראש לשכת סגן ראש העיר מטעם ש"ס (וזכה אז לשינוי השם: יעקב כנפו), אלא בגלל המקום שבו הוא מסיים: "אחרי הרבה אכזבות ומרורים שתושבי בני ברק אכלו בעבר, יש כיום ראש עיר מכהן שמרים את קרנה של בני ברק, הוא מבין במספרים, יודע איך להביא כסף ממשרדי ממשלה, דואג לפיתוח העיר וזוכה להערכה מקיר לקיר.
"אני חייב להודות שברמה האישית והמפלגתית אנחנו לא רווים ממנו רק נחת, הוא איש לא קל, אבל הוא ראש העיר הטוב ביותר לתושבי בני ברק, ופעם אחת ולתמיד הגיע?הזמן שנפסיק לחשוב רק פוליטיקה ונתחיל לתת דין וחשבון גם לתושבי העיר".
יעקב אבינו. רפאל פנחסי
זהו אינו דבר מובן מאליו, לשמוע פרגונים מהצד השני של המתרס, על אחת כמה וכמה כשהם באים מפיו של איש עשייה ושועל קרבות כרפאל פנחסי. כך או כך, השורה התחתונה של פנחסי ברורה: "אם יעקב אשר לא ימשיך לקדנציה נוספת, ש"ס תציב מועמד מטעמה לראשות עיריית בני ברק".
מכוונה למעשה, כידוע – הכל עניין של מקח וממכר פוליטי. אם גם הפעם נחזה בסבב בלתי נגמר של רוטציה, על גב ועל חשבון האזרח הקטן, כי אז, שהחברים ביהדות התורה יבואו בטענות אך ורק אל עצמם, כשהציבור ימשיך להצביע ברגליים, ולמרות הגידול הטבעי יותיר אותם, גם בקדנציה הבאה, תקועים ברחבת ה-5, על חמישה מנדטים.
שכחו מי שלח אותם
עוד תקרית מקומית שמוציאה מהדעת (רק שהפעם החברים מש"ס ממש לא מפרגנים לנציג דגל התורה), התרחשה השבוע בבניין עיריית ירושלים, בכיכר ספרא. החברים האמיצים מסיעת יהדות התורה (בלי שמות, בלי שמות), ממשיכים לשמש כמצחצחי הנעליים של ראש העירייה, ניר ברקת – שגומל להם, כידוע, בכל הזדמנות שרק ניתן, ובראש ובראשונה במינוי רב ראשי אשכנזי, דתי-לאומי.
רק שהשבוע נחצו כל קווי הבושה, כשהחברים הנאמנים (השאלה למי?) הצביעו עם ראש העירייה ודחו את יישום טבלת ההנחות החדשה לארנונה. מדובר, כזכור, בטבלת הנחות שהיא פרי מסקנותיה של ועדה מקצועית, נטולת חרדים, שבראשה עמד דב קהת, ועליה חתם שר הפנים, אלי ישי, ליישום מיידי, כבר בשנת התקציב 2012.
ההנחות הללו, נוגעות, לפני הכל, לרבבות משפחות אברכים, ואלי ישי הצליח להוציא אותן מן הכוח על הפועל – אחרי שירק דם: מול ראשי השלטון המקומי והארצי, מראש עיריית נתניה ועד ביבי נתניהו.
זהו אינו דבר מובן מאליו, לשמוע פרגונים מהצד השני של המתרס, על אחת כמה וכמה כשהם באים מפיו של איש עשייה ושועל קרבות כרפאל פנחסי. כך או כך, השורה התחתונה של פנחסי ברורה: "אם יעקב אשר לא ימשיך לקדנציה נוספת, ש"ס תציב מועמד מטעמה לראשות עיריית בני ברק"
לחברים בדגל התורה יש טענות אישיות כלפי הקולגות מש"ס שלא התייחסו ברצינות לישיבות המועצה בהן נדונו ההנחות. אבל הטיעון המרכזי של עיריית ירושלים שראוי לעלות לדיון הינו שטבלת ההנחות פורסמה אחרי שתקציב העירייה כבר גובש.
על בסיס הטענה הזו, החליט ראש עיריית ירושלים, שלא ליישם את הנחיות שר הפנים. בצדק, מבחינתו. הרי ניר ברקת לא נשלח לכיכר ספרא בקולות הציבור החרדי, ואת תקציב העתק של עיריית ירושלים (בסך כולל של כחמישה מיליארדי שקלים), הוא מעדיף לבזבז על הקמת אצטדיון הארנה (בעלות משוערת של 400 מיליוני שקלים), מרתון ירושלים (כ-8.5 מיליון שקלים), הפנינג עיר הקרח (כ-5 מיליון), פסטיבל הטעמים (כמיליון), הגבהת הדשא באצטדיון טדי (כ-10 מיליון) ועוד ועוד אירועי תרבות וספורט (כאלו הם הירושלמים: משלמים ומפסידים).
אז למה לזרוק כ-23 מיליונים? (לכל היותר 25 מיליון - להערכת גזבר העירייה), על סבסוד הנחות לאברכים דלפונים אם אפשר, בעוד תוספת קטנה, להשקיע את הכסף ברכישת מושבים משופרים ליציע החדש של אצטדיון טדי (עלות משוערת: 20 מיליוני שקלים)?
את ניר ברקת אפשר בהחלט להבין. אבל איך, למען ה', הרימו את ידם ותמכו בהחלטתו חברי סיעת יהדות התורה – הסיעה הגדולה בעירייה? האם הם שכחו מי שלח אותם? האם עד כדי כך טחו עיניהם? האם נעלמה לה הבושה?
האנחה של פנדרוס. סגן ראש עיריית ירושלים
בירור קצר שעשינו – ביחד עם שר הפנים אלי ישי ופרשן בקהילה יעקב ריבלין - מול ראשי הערים החרדיות, העניות בהרבה מעיר הבירה, העלה כי הם מיישמים את טבלת ההנחות ככתבה וכלשונה (למעט עיריית בית שמש – שם עדיין מתקיימים דיונים. לתשומת לב שר הפנים).
הנה הרשימה המלאה של ראשי הערים שלמרות כל הקשיים, אימצו את טבלת ההנחות החדשה, לטובת האברכים: יעקב אשר בבני-ברק, פרסם את הטבלה לראווה באתר העירייה, מיד עם חתימת שר הפנים; יצחק עידן באלעד הכליל את ההנחות מיד ("כשמדובר בהנחות לאברכים, מבחינתי זה 'נעשה ונשמע'. קודם עשינו, ואחר כך הלכנו לשמוע מהגזבר איך מתייעלים ומסתדרים"); יעקב גוטרמן במודיעין עילית מיישם את ההנחות בשטח ("קודם כל אעזור לאברכים. את החשבון על הכסף שהפסדתי אעשה עם ישי בנפרד", הוא אמר – ולא ידע שאלי ישי שומע); וכמובן, איך אפשר בלי, ראש עיריית ביתר ?ילית, מאיר רובינשטיין ("מה השאלה? ברור שההנחות מיושמות בפועל. בשביל מה נבחרנו?").
מזלם של אברכי ביתר עילית שרובינשטיין הוא ראש העירייה. אם פינדרוס היה נשאר, את ההנחה בארנונה הייתה מחליפה אנחה.
הצגת כל התגובות