"אל תטיפו לי מוסר", אמר ראש-הממשלה לחברי האופוזיציה שהשמיעו ציוצים של מבוכה, "הממשלה בראשותי גייסה הכי הרבה חרדים: אלפים במסלולי הנח"ל ושח"ר, השאר משולבים במערך השירות האזרחי. הכשרנו אלפי סטודנטים חרדיים במכללות והכל בהסכמה שקטה של ההנהגה החרדית, אז שאתם בקדימה, שהארכתם את חוק טל בחמש שנים בלי שום הגבלות, תטיפו לי מוסר? שאתם תדברו על גיוס לכולם? הרי החרדים היחידים שגייסתם זה לפריימריז של קדימה".
נתניהו עמד על דוכן הכנסת ונתן שואו כפי שרק הוא יודע: בטון בריטון, בנחרצות שמשדרת מנהיגות, הוא שלף נתונים ומספרים שהועברו לו בבוקרו של יום, במהלך סיור מתוקשר בגדוד נצח יהודה. "יש אלפיים חיילי מילואים, בוגרי הנח"ל החרדי, שצה"ל לא מגייס לפעילות מבצעית", התלוננו החיילים החרדיים בספונטניות שתוזמנה מראש, ונתניהו, באותו פרץ של ספונטניות ברוכה – העלה את הרמטכ"ל על הקו וביקש הבהרות: "הם רוצים לשרת, אנחנו רק צריכים לאפשר להם. לא צריך שום חוק, רק רצון טוב ומשאבים ואת זה יש לנו בשפע".
בשעות אחר-הצהריים הגיע נתניהו לכנסת ובבליץ קואליציוני העביר את ההצבעה על הארכת חוק טל לחמש שנים נוספות. לאהוד ברק שלא מסוגל לנשום באופן עצמוני ללא תמיכת נתניהו, הוא הזכיר מי היה ראש-הממשלה שהביא להקמת ועדת טל: אחד, בשם אהוד ברק, שאחרי שרץ לבחירות על הטיקט של גיוס לכולם, נבחר ליום-יומיים וכל מה שעשה בעניין זה להקים את ועדת טל, שאחד מחבריה היה, בוז'י הרצוג. עוד שם מוכר.
מול איווט ליברמן, נסגר דיל בשש עיניים - נתניהו-ליברמן-אטיאס - על גיוס (קואליציוני) בכפייה והעברת חוק טל, בתמורה לנוסחה מרוככת שתזכיר את השם המפורש 'מיצוי כושר השתכרות' של אחד מבני הזוג, בקריטריונים של מחיר למשתכן. תן וקח של שני סוחרים איווט-אריאל שכבר עבד בקדנציה הזאת, כל כך הרבה פעמים, צלח גם הפעם, כשרוח המפקד של ביבי, הופכת לרוח גבית שמעבירה את החוק בקלות יחסית: "הרי אנחנו לא צריכים שלוש קריאות, פה מדובר בהצבעה אחת במליאה, שגומרת עם הסיפור", אמר ביבי ולא הסכים לחלק 'גימלים' לאיש מחברי הקואליציה.
כל מה שתואר כאן לעיל ונראה כמו חלום באספמיה, לא שאוב מעולם הדמיון, אלא מבוסס על מעשייה אמיתית, בשינוי שמי קל. ראש הממשלה אכן האריך את חוק טל בחמש שנים תמימות, כשהוא מתייצב אישית במליאה ומכריח את חברי הקואליציה להצביע בעד, אחד-אחד. רק שלראש הממשלה קראו אהוד אולמרט, וזה נגמר, בסיבוב ההוא, בתוצאה של 57 בעד מול 9 נגד. לא כוחות.
אבל 'נתניהו טוב ליהודים' אינו אולמרט. לשותפנו הטבעי ביבי יש דרכים משונות להביע את נאמנותו, ולכן, במקום להעלות את ההצבעה מהיום למחר ולגמור עם הסיפור לפני שחייל מילואים אחד מספיק להוציא מהפה את המילה: פראייר, במקום לערוך סיור מתוקשר בנח"ל החרדי ולהציג נתוני אמת, כפי שהציע לו אלי ישי, הוא הודיע שבוע מראש שבכוונתו להעלות את הנושא לדיון בממשלה, באקט ששידר: תלחצו אותי. אז לחצו אותו. לא נעים לסרב לבקשה של ראש-ממשלה.
מאז, במשך שבועיים מתגולל נתניהו בחוצות משוח בזפת ובנוצות. העניין הוא שלתוך הרפש הזה הוא סוחב אותנו – שותפיו הטבעיים. נתניהו מזגזג בתזזיתיות על הכביש ומטיח את ראשנו בדפנות הרכב פעם אחר פעם, במה שנראה כמו חבלה בנסיבות מחמירות. אחרי שדרש לדון בנושא בממשלה, הספיק ביבי להודיע שהדיון בממשלה מיותר. כל מה שצריך זו הצבעה בכנסת. כל כך נכון, איך זה שלא חשבנו על זה קודם? אז זהו, שחשבנו. אפילו היה מי שאמר זאת לנתניהו מראש, אבל הוא, משום מה, החליט לעלות ביחד איתנו על רחבת הריקודים, ולפצוח ב'וואלס זגזוגים': רוקדים עם חרדים (אגב, על-פי הטוויסט האחרון, הממשלה תדון בנושא, בעוד חצי שנה).
שנה ופירש
בלשכת ראש הממשלה טוענים לנסיבות מקלות. הנה מה שמסביר, בין תלונה להדלפה, גורם בכיר בלשכה: "החרדים צריכים להבין שאין לנו את הלוקסוס של אולמרט, קודם כל בגלל שכאשר קדימה העבירה את חוק טל, הליכוד היה באופוזיציה ולא התנגד לחוק (הסדר לא רע בכלל, שאותו דווקא אנחנו סירבנו להאריך – א.ב.).
מעבר לכך, יש עוד שני שיקולים שלא מאפשרים לנו להעביר את החוק: הראשון נוגע לנשיאת העליון דורית ביניש שיושבת בהרכב הדן בחוק טל ונותנת את התחושה שהיא עומדת לסיים בסערה את כהונתה עם הכרעה שהוא אינו חוקתי. אנחנו לא יכולים להאריך את החוק ואחר כך לחטוף ביטול בבג"ץ. השיקול היותר משמעותי, נוגע לאווירה הציבורית. הרחוב הישראלי השתנה, אחרי המחאה החברתית שהוציאה את העם לכיכרות, הקרב הוא כבר לא בכנסת אלא ברחוב, ושם, בכיכר העיר, אתה לא יכול לסגור דילים עם פוליטיקאים בחדרים חשוכים".
גפני לא הפסיק להישאל על היום שאחרי השתלטות החרדים על המדינה ויצא מזה, כשהוא מתבל את דבריו בהומור עצמי: "תאמינו לי שאני הראשון שלא מעוניין בהשתלטות החרדים על המדינה, כי אז אצטרך לשוב ולהתמודד מול ליצמן על ראשות הממשלה"
טיעונים לא רעים, רק שבמבחן המציאות, הם לא ממש עומדים, כפי שמשיב, בתרעומת גלויה, יו"ר ועדת הכספים מוישה גפני: "נתניהו רץ להדליק את האש ואחר כך מסביר שהוא לא יכול לכבות אותה. הרי הוא זה שהדליק את הרחוב, ההתמהמהות וההיסוס שלו, הפחד מהכותרות, הם שגרמו לסערה הציבורית ולא להיפך". כל כך נכון שבא לבכות.
זו לנו הפעם השנייה תוך חודש שנתניהו יורק בפרצופנו. בפרשת בית שמש על הסתעפויותיה, הוא בחר לפתוח שתי ישיבות ממשלה בלהג בלתי פוסק על התופעה, וכשראש ממשלה פותח את ישיבת הממשלה השבועית באזכור כתבת טלוויזיה על ילדה קטנה שירקו-או-לא בפרצופה, זוהי לא פחות משפיכת ג'ריקן שלם של דלק למדורה.
השבוע הוא עשה זאת שוב כשהזמין ללשכתו את חיילי המילואים, ופיזר, כל הדרך להגעתם ללשכה, שלל הודעות לתקשורת שנראו כאילו יצאו היישר ממאהל הפראיירים. זו התנהלות של מי שמזמין לדו-קרב, ולא של כזה שנגרר בעל כורחו.
התחושה הזאת מתעצמת כשמתברר כי בפני נתניהו הונחה הצעה להוצאת הערמונים מהאש, ללא התערבות לשכת-ראש הממשלה. מי שהגיש לנתניהו את נוסחת הקסם היה שר השיכון אריאל אטיאס ששרף השבוע לא מעט שעות בלשכת ראש-הממשלה בסוגיית 'מחיר למשתכן' (ועל כך בהמשך).
אטיאס משוכנע שדחיית ההכרעה בסוגיית חוק טל בחצי שנה, היא מתכון לאסון: "הזמן משחק לרעתנו. הרי חצי שנה מהיום, עם הכרזה רשמית וגם בלי, נהיה עמוק בתוך מערכת הבחירות. נתניהו לא יוכל להעביר את חוק טל ומה שנקבל זו אפילו לא הארכה של שנה (שנה ופירש), אלא הוראת מעבר להארכת תוקפו של חוק טל עד לאחר הבחירות – שתעמיד את שאלת הגיוס, במוקד מערכת הבחירות".
ההנחה הזאת אינה מבוססת רק על אווירה אלא על ריאליות מפוכחת: נכון להיום, עוד לפני שנשלפו המחשבונים, נדרשת תוספת אוטומטית של 12 מיליארדי שקלים לתקציב 2013. מדובר בהתחייבויות ארוכות טווח: להסתדרות (במסגרת עסקת החבילה שנחתמה בתחילת הקדנציה), לרופאים, ולעוד שלל מובטחים ש-2013 אמורה להיות להם שנת הבשורה.
הסכומים הללו מכונים באוצר 'טייס אוטומטי'. הם עומדים, כאמור, על לא פחות מ-12 מיליארדי שקלים, וזה עוד לפני שדיברנו על הצמיחה המצטמקת. מה שמוביל למסקנה כי את תקציב 2013, אין כל סיכוי להעביר בשלהי הקדנציה, רגע לפני שהיא מתפוגגת, כאשר כל שותף קואליציוני מנסה לכסות את כפות רגליו החשופות בשמיכה התקציבית הקצרה.
בא אטיאס והציע לנתניהו נוסחה לא רעה: "מה הבעיה שלך, עם איווט? תן לי להתמודד מולו. אני יודע איך לעבוד איתו, שנינו סוחרים".
סחר-חוץ
את כללי הסחר-חוץ מול איווט, נתניהו למד השבוע, כאשר אטיאס התעקש שלא להכליל קריטריון של 'מיצוי כושר השתכרות', כניקוד שמאפשר לבני זוג עובדים, ליהנות מהעדפה במכרזי 'מחיר למשתכן'.
כעת ניתן לגלות כי הביטחון של אטיאס וההתעקשות ללכת עד הסוף, נבעו מסיכום מוקדם שהיה לו עם איווט שהבטיח להביע התנגדות מילולית בלבד. לא פיזית. נתניהו ביקש, ממש התחנן, להכליל בדל קריטריון של 'מיצוי כושר השתכרות', ולו בצורה חלקית של אחד מבני הזוג, וזאת כדי לצאת ידי חובת הבטחתו (הסותרת) לאיווט ליברמן, ולהיראות ציבורית כמי שמאמץ את מסקנות ועדת טרכטנברג.
כאשר ראש-ממשלה מבקש, לא דוחים את תחינתו כלאחר יד. בבוקרו של יום שני (שבו התכנסה מועצת המינהל כדי לאשר את הקריטריונים החדשים), ניגש אטיאס למרן הגר"ע יוסף ושטח בפניו את השאלה: האם לבוא לקראת ראש הממשלה ולהכליל קריטריון, ולו הצהרתי, של מיצוי כושר השתכרות?
הגר"ע יוסף ביקש לדעת האם מדובר במשבר שעשוי לאיים על יציבות הממשלה, ואטיאס השיב בשלילה כשהוא מסתמך על הסיכום המוקדם עם איווט ליברמן. "אם כך, תעשה מה שאתה מבין שטוב", השיב הגר"ע. אטיאס עשה ככל שהורוהו ועמד על שלו, אך לא במחיר של השפלת ראש-הממשלה. הנוסחה שנמצאה הייתה בעיקר הצהרתית: לא להכליל את הקריטריון של 'מיצוי כושר השתכרות', אך להעלות את הניקוד שניתן ליוצאי צבא (במכרזי 'מחיר למשתכן', הזוכות הינן משפחות שנהנות מהניקוד הגבוה ביותר).
מי שנתן את האוקיי הסופי למהלך, היה ראש הסגל בחופשה, נתן אשל, שהגיע ללשכה בראשית השבוע כדי לקפל ציוד וכמעשה טוב אחרון, תמך בעמדת אטיאס: "הבטחת לאריאל שלא לכלול את הקריטריון של מיצוי כושר השתכרות ואני הייתי עד לכך", הוא הזכיר לנתניהו, "אטיאס מציע מהלך לא רע, לך על זה". ביבי שוכנע. מזלנו שהאוזר, לוקר והנדל לא היו בסביבה.
נתניהו התחמק. לזה שמדובר בטיפוס דוחה (הכרעות) כבר התרגלנו. רק שהפעם, בסוגיית חוק טל, היה לביבי פתח מילוט נהדר. הוא אפילו לא היה צריך ללכלך את הידיים, אלא לשבת רגל על רגל ולתת לחברים החרדים את הצ'אנס לעשות לו את העבודה
אז מה היה לנו כאן? הצהרתית, הייתה כאן אמירה ברורה של העדפת יוצאי צבא. משמעותית, מדובר במהלך חסר השפעה, לנוכח העובדה שבריכוזים החרדיים ממילא לא תהיה כל העדפה ליוצאי צבא. הסיבה לכך פשוטה: היועץ המשפטי לממשלה אפשר להעדיף יוצאי צבא רק בחמישים אחוזים ממכרזי 'מחיר למשתכן' (ותודה לבני דודינו הערבים). המשמעות הינה, שבריכוזים החרדיים לא תהיה כל העדפה ליוצאי צבא.
נאמן להבטחתו לנתניהו, אטיאס לא אמר על כך מילה ואפשר ללשכת ראש הממשלה להוציא הודעות מתובלות ומתוחבלות על ניצחון של ראש הממשלה. עוד ניצחון כזה ועבדנו – על כולם.
תרגיל צבאי
נחזור לסלע קיומנו – לשאלת הארכת חוק טל. תוך כדי המשא-ומתן מול לשכת נתניהו בנוגע לניסוח הקריטריונים שייתנו העדפה ליוצאי צבא, זרק אטיאס לנתניהו רעיון בכלל לא רע בסוגיה מקבילה: "אני לא מבין מה אתה מסתבך עם חוק טל", כך אטיאס לנתניהו, "תן לי אור ירוק ואני אעשה לך את העבודה. תן לי לסגור עניין עם הערבים והבית היהודי. אפילו מול איווט אני מוכן לסגור קצוות ולסכם על הימנעות של ישראל ביתנו בחוק טל, הרי אתה רואה שאני יודע איך לעבוד מולו. אתה, נתניהו, תביא רק את הליכוד ואהוד ברק. גם מול התקשורת תעשה את אותו תרגיל מנהיגות, כמו במחיר למשתכן: תסביר שכופפת את החרדים ובמקום חמש שנות הארכה שקיבלנו בממשלת אולמרט, אתה מוכן להאריך רק בשלוש שנים. אנחנו החרדים, נעזור לך להסביר שניצחת".
שלוש שנים, אליבא דאטיאס, הן המינימום הנדרש. ראשית, לטווח הקצר זה יאפשר לצלוח את מערכת הבחירות כשברקע לא מרחפת שאלת פקיעת החוק. לטווח הארוך, שאלת הארכתו המחודשת של החוק תעלה שוב לדיון, בעוד שלוש שנים, בנקודת השיא, בתום מחציתה הראשונה של הקדנציה הבאה, כשאף אחד מהשותפים לא מהרהר אפילו על פירוק הממשלה. זמן מצוין לעשות עסקים.
נתניהו התחמק. לזה שמדובר בטיפוס דוחה (הכרעות) כבר התרגלנו. רק שהפעם היה לו פתח מילוט נהדר והוא אפילו לא היה צריך ללכלך את הידיים, אלא אך ורק לתת לאחרים את הצ'אנס לעשות לו את העבודה. במקום לאמץ את הצעתו של אטיאס בשתי ידיים, הוא זימן ללשכתו את חברי הכנסת ליצמן וגפני והסביר להם שאין ברירה אלא לדחות את הדיון בחוק טל בחצי שנה. אטיאס בטוח, שאם השניים היו נעמדים, כחומה בצורה, נתניהו היה מתקפל, אבל את החשבונות הפנימיים הללו, כמו גם השאלה הנגדית, מדוע אטיאס מצידו לא טרח לעדכן את החברים מיהדות התורה, נשאיר לפעם אחרת. לעת הזאת, הגיע הזמן להגיש, לפני הכל, את החשבון לנתניהו, השותף הכי לא טבעי.
את מחיר ההתנהלות של ביבי, משלמים החרדים. תשאלו את ח"כ מוישה גפני שהתייצב השבוע לעימות ראש בראש, באוניברסיטת תל-אביב, מול מנו טרכטנברג ולא הפסיק להישאל על השותפות בנטל ועל היום שאחרי השתלטות החרדים על המדינה. גפני יודע לצאת מזה, ולתבל זאת בהומור עצמי: "תאמינו לי שאני הראשון שלא מעוניין בהשתלטות החרדים על המדינה, כי אז אצטרך לשוב ולהתמודד מול ליצמן על ראשות הממשלה".
בהופעות פומביות, גפני שומר על פאסון והומור עצמי. אבל בתוכו, הוא רותח מזעם על ראש הממשלה. כמוהו, גם שאר החברים החרדים בקואליציה. עם כל מה שביבי מעולל לנו בתקופה האחרונה, את 'מאהל הפראיירים' האמיתי, צריך להקים בחדרי הסיעות של ש"ס ויהדות התורה.
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.
הצגת כל התגובות