1.
כשביום ראשון הראו בחדשות שוב ושוב את הפוליטיקאי יאיר לפיד יוצא מהרכב, חומק מעדר הצלמים ונכנס במהירות לביתו, חיפשתי את תעודת הכשרות על הדלת. בפעם האחרונה שביקרתי בבית הזה, היא בפירוש הייתה שם, מוצמדת לדלת, חתומה, בתוקף. "כשר בהשגחת הרבנות הראשית תל-אביב".
זה היה לפני כחמש שנים. לפיד הזמין אותנו, קבוצה גדולה של עיתונאים דתיים וחרדים, לערב בביתו שברמת אביב ג'. עד היום אני לא יודע מה בדיוק הייתה מטרת הכינוס: סקרנות? צו פיוס? בדיקת אופציות לשיתוף פעולה פוליטי? אבל מכל מה שנאמר שם, בלילה הארוך ההוא, אני זוכר בעיקר את המפגש המפתיע עם התעודה בכניסה. אני חושב שהיא העידה, חוץ מעל כשרות הקייטרינג החלבי המעולה, על שתי תכונות מרכזיות באישיותו של המארח: קודם כל, רגישות. הרי מי שמבקר בבית חילוני כמעט ולא יכול לשתות כוס מים מרוב חששות ובעיות, והנה פה, בלי שבכלל ביקשנו, בעל הבית האדיב דאג מראש שהכול יהיה כשר ומסודר, ויאכלו דתיי-מחמד וישבעו. ודבר שני, חוש הומור מצוין. לפיד בעצם אמר לנו, אני מכיר אתכם, דוסים שכמותכם, בטח חשבתם שאפילו מזוזה אין לעוכר ישראל כמוני, אה? אז הנה, קבלו בפרצוף תעודת כשרות אורגינלית.
אבל זה עוד כלום לעומת מה שחיכה לנו בפנים. אנחנו חשבנו שבאנו לפגוש את איש הטלוויזיה החביב יאיר לפיד, אבל על הספה בסלון ישב ואכל בלינצ'ס אחרי בלינצ'ס (בהשגחת הרבנות תל אביב!) אויב החרדים הגדול בכל הזמנים, טומי לפיד.
2.
המפגש הזה התרחש, כאמור, לפני כחמש שנים. טומי לפיד כבר היה אחרי ימיו הגדולים בממשלה, ובכל זאת היה מרתק להכיר אותו מקרוב. לא דרך הצעקות בכנסת או ב"פופוליטיקה", לא באמצעות שידורי התעמולה הלעגניים של "שינוי", אלא בשיחת סלון באווירה נעימה מאוד.
אבל ככל שהשיחה החביבה התארכה, הרגשתי יותר מאוכזב. אפילו נעלב. ואני חושב שלא רק אני. זה מאוד מתסכל לפגוש יום אחד את היריב הגדול שלך ולגלות ששנים ניהלת מלחמה אידיאולוגית מרה, עם מי בעצם? פתאום הבנו שאנחנו מדברים עם אדם שכאילו לא חי בישראל. מדהים איך אחרי שנים בעיתונות, בטלוויזיה, בציבוריות, בפוליטיקה, הידע של טומי לפיד על דת, ובכלל ההיכרות שלו עם העולם הדתי, שאפו לאפס. זקן שנשבה.
אני זוכר שני סיפורים שסיפר לנו באותו ערב. הראשון היה על שנותיו הראשונות בארץ. איך שובץ לטירונות במחנה שמונים ואיך בוקר אחד הוא הקפיץ את המפקדים שלו בטענה שבבסיס יש מרגל שלוחש מידע סודי לאויב דרך משדרים עם חוטים שחורים שאותם הוא מחביא על ידו ועל ראשו. המפקדים פרצו בצחוק והסבירו לחייל, שלא מכבר עלה מיוגוסלביה, שאלה לא מכשירי קשר זעירים אלא תפילין. מדהים. עד גיל צבא לפיד בכלל לא ידע איך נראה הסמל היהודי המובהק ביותר.
הסיפור השני, נגע לשנים הרבה יותר מבוגרות בחייו. לתקופה שבה היה שליח "מעריב" בלונדון. לפיד רצה להמחיש לנו, העיתונאים הדתיים הנאורים, כמה מגוחכת יכולה להיות הקצנה דתית. תשמעו סיפור נפלא, הוא אמר לנו, כשגרתי בלונדון התארח אצלי פעם מכר דתי מישראל, והנה, לפני כניסת שבת אני רואה שהאיש פשוט מכבה את המנורה בפריז'ידר שלי. ניגשתי אליו ושאלתי אותו למה הוא עושה את זה. אתם לא תאמינו מה הוא אמר לי. הוא אמר: "כדי שכשנפתח את דלת המקרר זה לא ידליק את האור בשבת!"
לפיד סיפר את הסיפור בצחוק מתגלגל, וחיכה לצחוק שלנו בפואנטה הקורעת על אותו יהודי משונה. זה היה רגע קומי-טראגי שבו כולנו שתקנו במבוכה. לך תסביר לו שהסיוט של כולנו, כל הדתיים בחדר (והיו שם כאמור, דתיים מכל הסוגים: חרדים, דתיים-לאומיים, דתיים-לייט, חנוך דאום) הוא לשכוח לכבות את הנורה במקרר ביום שישי.
3.
אחת הקלישאות החרדיות המפורסמות מדברת על היחס המחפיר שנותנים ילדים חילוניים להוריהם לעומת החינוך הנפלא לכיבוד הורים במגזר הדתי. כשראיתי באותו ערב את היחס של יאיר לפיד לאביו, חשבתי לעצמי שיש מה ללמוד ממנו. זו לא רק אהבה והערצה אלא ממש הדרת כבוד שלא ראית כמותה. דרך ארץ קדמה לכפירה.
אבל למרות ההערכה הרבה שלו לאביו, יאיר לפיד הוא משהו אחר. הוא בהחלט יודע מה זה תפילין, ואם יהודי דתי יקלע לביתו לשבת, לא רק שהוא עצמו יכבה את האור במקרר מבעוד יום, אלא שכנראה גם ישים על דלת המקרר תעודה של המכון הטכנולוגי להלכה.
אז מה בכל זאת מפריע לי, ולא רק לי? הנה חלק מהתשובה. תשמעו איך פתחה קרן נויבך, לא בדיוק דוסית, את תוכניתה ברשת ב' השבוע ביום שני, יום אחרי הכרזתו של לפיד:
"הכמיהה ליאיר לפיד היא כמיהתן של האליטות הישנות להחזיר עטרתן ליושנה. תקווה שזכתה למנדטים אצל טומי לפיד בשינוי ונכזבה, אצל ציפי ליבני בקדימה ונכזבה שוב. זו תקווה לישראל הישנה והטובה, לכאורה כמובן. ישראל האחידה, המונוליטית, החילונית, האשכנזית מאוד. והנה יש אפילו שם למפלגה החדשה: 'הישראלים'. אכן אין גבול לקלישאה. ונשאלת השאלה, מי הם היום הישראלים? האם לפיד הוא כמיהה לדבר שכבר אינו קיים? מנסה לחדש ימיה של אליטה שכושלת בניסיונותיה להתחבר לקבוצות החדשות?
ועוד הערה: בחודשים האחרונים הכחיש לפיד פעם אחר פעם את כוונותיו להיכנס לפוליטיקה. חלק מן ההכחשות גיחכו על השואל. ובכן, מסתבר שהייתה סיבה טובה לשאול. לפיד ישב בשנה האחרונה על כסא המגיש של מהדורת שישי של ערוץ 2. כוח עצום. ראו רק את ההשפעה של הכתבה של שי גל על בית שמש ועל הילדה נעמה מרגוליס. כתבה חשובה שחבל שהוכתמה בכוונותיו הפוליטיות של לפיד. לפיד ישב על כיסא המגיש ורק הוא ידע בדיוק מה כוונותיו. רק הוא יודע האם ועד מתי היה צריך לשבת שם, ואם אתמול, לא היה מאוחר מידי".
4.
אז ממש לא צריך להיות דתי כדי לחשוש מהרוח הזאת, שמביאה אתה מפלגת "הישראלים" (אני עדיין רוצה לקוות שהשם הוא פרודיה). כל מי שהוא לא "יאיר לפיד", ולא מתבייש בזה, צריך להרגיש ככה, ודווקא בגלל אותה חביבות לפידית, אותה בסדריות. טומי לפיד ז"ל ואיתו שינוי ז"ל הלכו מראש על הטיקט של "נלחמים בחרדים". הם לא אמרו: אנחנו נחמדים, אנחנו הקונצנזוס. להיפך, הם קמו כדי לתת ייצוג פוליטי הולם ולוחמני למעמד השונא במדינת ישראל. התנועה הזאת מנתה בתחילה שישה מנדטים, ואז הלכה וגדלה והתעצמה מאוד מאוד, עד שיום אחד טרנד השנאה פשוט מוצה, והיא נעלמה.
לצערנו, עכשיו הסיפור מתחיל לחזור על עצמו. מין רטרו כזה לשנאה. אבל בהבדל בולט ומדאיג אחד: שלא כמו אביו הקיצוני, לפיד הבן כותב ואומר כבר שנים "אני הישראלי". תסכלו עלי ותראו מיינסטרים. ואישית, אין דבר שמאיים עליי, שמפחיד אותי, יותר מאנשים שאומרים לי שהם-הם המרכז ואני השוליים. אתם יודעים מה המשמעות של זה? אאלץ להשתמש במילה שכמעט נשבעתי לא לומר: הדרה. הם מדירים מהשיח המרכזי כל מי שהוא לא כמוהם. ולכן אולי עדיפים אלף נתן-זהבים בוטים ושונאים על פני לפיד אחד מקסים ומכניס אורחים.
לכן, אגב, אולי טוב יותר שלפיד יהיה מעתה בפוליטיקה ולא בתקשורת. בתקשורת הוא יצר רושם שכו-לם ישראלים כמוהו, כי המיקרופון היה בידו. עכשיו בפוליטיקה הוא עומד לראשונה למבחן: כמה ישראלים חושבים שהוא ה"ישראלים"? על פי הסקרים, כ-12 מנדטים. יפה, מכובד, אבל מתברר שיש יותר ליכודניקים, למשל.
ובכלל, מה זה המושג הזה "ישראלי" שנוכח כל כך במורשתו של לפיד? למה כבר שנות דור הוא שואל "מה ישראלי בעיניך"? אתה יודע מה ישראלי בעיני, יאיר? ישראלי בעיני הוא זה שכולנו כאן כל כך שונים אחד מהשני. ישראלי בעיני הוא הרב אלישיב, ודניאלה וייס, וסטנלי פישר, וטלי פחימה, ועמיר בניון. וכן, גם עיתונאי עשיר ונחמד אחד מרמת אביב עם ג'ל בשיער שהצטרף השבוע לפוליטיקה.
הצגת כל התגובות