לא מצופה מכל האנשים שיהיו בעלי ידיעה רחבה בנושאים שונים. אדם, יהא אשר יהא, מתמחה בתחום מסוים. אבל מצפים מאדם שמייחס לעצמו חשיבות להיות בעל ידע כללי או לפחות לדעת שאינו מומחה בתחום או אינו מבין דיו - ולחקור.
המציאות המודרנית מעניקה לאדם הפשוט אין ספור מידע על אין ספור אירועים באין ספור אמצעים אלקטרוניים או כתובים. כיום כאשר אתה מבקש לדעת על נושא מסוים כל שעליך לעשות הוא לבדוק בתוך רגע. ספריות שלמות היום פועלות דרך זמינות אלקטרונית, זה מהיר, חסכוני וקל. אולם יש בעיה אחת - האדם לא באמת יודע הרבה. הוא זמין למידע, אבל המידע לא עובד בתוכו ולכן יש שליטה בידע אבל אין את המידע באמת.
מחבר כנסת, ובטח מיו"ר האופוזיציה, ועוד יתרה מכך מסגן הרמטכ"ל היינו מצפים שלא תהיה שליטה בידע אלא שיהיה בידם מידע. אבל זה לא כך. כאשר השמאל אומר שישנם "ניצני פשיזם" שצמחו בישראל, תוך שהוא מצביע בעיניו אל מפלגות הימין כמו הליכוד, ישראל ביתנו והבית היהודי, הוא יורה לעצמו ברגל. פעמיים.
פעם אחת כיוון שהוא צועק "זאב זאב", וכשיבוא הזאב - אף אחד לא יאמין לו. הפעם השנייה כי הוא מצטייר כאדם חסר ידע בסיסי (אותם חברי כנסת אמורים היו לסיים את תכנית הליבה של משרד החינוך בהיסטוריה, לא?).
הפשיזם מקורו באיטליה של שנות העשרים. הרעיון הפשיסטי טוען לעליונות המפלגה, עליונות המדינה, קדושת הארץ, אי שוויון בין בני האדם, קדושת המלחמה והחשוב מכל - שלילת הדמוקרטיה.
במדינת ישראל אין אף מפלגה בכנסת שמאמינה שעמדותיה הן הנכונות בלבד ואין זכות קיום לדעות אחרות. אף מפלגה אינה דורשת לסתום פיה של אידיאולוגיה אחרת. אמצעי התקשורת בישראל חופשיים מתמיד. אם כבר, האחרונים שניסו לסגור עיתון בגלל עמדה פוליטית היו דווקא השמאל (ישראל היום).
עליונות המדינה - המדינה היא ערך מקודש עבור רבות מהמפלגות, אבל המניע אינו מניע פשיסטי. גם עבור המפלגה הדמוקרטית בארה"ב המדינה היא ערך מקודש ולא ניתן לחשוד בה שהיא פשיסטית, וכנ"ל לגבי כל מפלגות המדינה. המדינה מקודשת, אבל מותר ונכון להעביר ביקורת על תהליכים בה. אם כבר מי שמונע קבלת ביקורת זה דווקא השמאל שכל דבר שנאמר כנגדו הופך להיות 'פשיזם', ואילו כשהוא משמיע את צווחנותו זה 'חופש הביטוי'.
קדושת הארץ - ייתכן וזהו הסעיף באמת היחיד שקרוב לכאורה לפשיזם הטהור של איטליה, כיוון שארץ ישראל קדושה עבור מפלגות מסוימות בקדושה עליונה (מבחינה לאומנית, לאו דווקא דתית) כמו הבית היהודי, הליכוד וישראל ביתנו. אבל מעולם לא שמענו את השמאל טוען שאנשי היישוב לפני הקמת המדינה היו פשיסטים. גם לא שמענו זאת על חומה ומגדל, כיבוש העבודה, כיבוש השמירה, 11 הנקודות בנגב, מבצע יואב ועוד מיליונים של קדושות קטנות של ארץ קטנה במזרח התיכון.
אי שוויון בין בני האדם - אף מפלגה בישראל לא רוצה וגם לא יכולה לפעול בחוסר שוויון. דווקא שלטון הימין העניק יותר סיוע כלכלי, חברתי וחינוכי למיעוט הערבי. רק בשנה האחרונה הממשלה החליטה להעביר מיליארדים לטובת המגזר הערבי. רק השנה מונה קצין מוסלמי ראשון במשטרה. האפליה קיימת, זה ודאי, אך אינה ממסדית ובטח שאינה דגל של אף מפלגה בכנסת.
קדושת המלחמה - החיכוך עם החברה הפלשתינית הוא בלתי נמנע. בזמן צוק איתן התלוננו באירופה שהקוד האתי של צה"ל המחמיר מאוד בנושא פגיעה בחפים מפשע, מקשה עליהם לפעול באפגניסטן ובמוקדי חיכוך אחרים. גם אלופים בצבא האמריקאי הבהירו עד כמה ישראל עושה מאמץ לא לפגוע בחפים מפשע, וכל זאת תוך כדי שהערבים עושים כל מה שהם יכולים כדי להשתמש באזרחים כ"מגן אנושי". על זה לא שמענו מעולם דיווח של ארגוני השמאל הרדיקלי כמו שוברים שתיקה, בצלם וכו'. זה מבחינתם לא ראוי לגינוי. השנאה העצמית והאוטו-אנטישמיות העבירו אותם על דעתם. בישראל אף אחד לא מקדש את המלחמה, אבל לא מתבייש לומר שכשצריך - נלחמים, ובכל העוז.
והחשוב מכל - שלילת הדמוקרטיה. מפלגה שדוגלת בשלילת הדמוקרטיה אינה יכולה להתמודד לכנסת עפ"י חוק. אין אף מפלגה שמדברת על שלילת הדמוקרטיה.
אז מה כן יש? יש אכן ניצנים של פשיזם בחברה הישראלית. אבל יש אותם ניצנים גם בחברה האמריקאית ובחברה האירופאית. מאז ומעולם היו בישראל קיצונים מימין (הלח"י), וקיצונים משמאל (מפ"מ) - לא אלו ולא אלו התכוונו להיות המרכז ולא היוו שום כוח מאיים כלשהו. גם היום, גם אם יש ארגון כזה או אחר שהוא ימני קיצוני - זרועות הביטחון מטפלות בכך ביתר שאת. רק עכשיו יצא ממעצר מנהלי אחד מהפעילים הימניים קיצוניים אחרי שמונה חודשים. הוא לא אכל שם סוכריות, אני משוכנע.
השימוש התכוף במלים כמו פשיזם על כל מה שאינו שמאל, או מנגד אמירות כמו "שמאל קיצוני" על כל מה שהוא לא ימין - מוזילות את המושגים האלה. כאשר אדם אומר את המילה "שואה" שפתיו צריכות לרעוד, כי אם הוא אומר דבר שיכול להשתמע ממנו משהו שקשור לאירוע הנוראי הזה - הוא מוזיל את העצמה הנוראית של האירוע.
השמאל אינו מצליח להבין שאפשר לגבות חייל שטעה וירה במחבל מנוטרל כי חשב שהוא ממולכד, ובאותה נשימה להישאר באותה עמדה פוליטית ולא לגבות שוטר שסרח והכה אדם רק כי הוא ערבי, למרות ששמע להוראות השוטר.
השמאל שלא יודע עדיין להסביר מה ההבדל בין גבולות 67 לגבולות 48, למרות שהערבים מבהירים, בשפתם שלהם ולאנשיהם שגם זה וגם זה שלהם, גם טועה והופך את כל מי שאינו איש שמאל לפשיסט.
אם בעבר השמאל המתון של רבין ואפילו פרס היה מסתייג בצורה ברורה מארגוני שמאל קיצוני, כיום רואים ח"כים רבים בשמאל המתון כמו העבודה ש"התבלבלו" ולוקחים חלק באג'נדה של 'שלום עכשיו' ושאר ארגוני שמאל קיצוני.
ראוי שחברי הכנסת יורידו להבות, גם אם זה שווה להם עוד ארבע קולות בקלפי. לא שורפים את הכול בשביל כמה קולות. אגב, אמירות כאלה - רק מרחיקות את השמאל מהשלטון.
אוהד שקד-מנדלבוים הוא מורה לאזרחות בתיכון בת"א.
הצגת כל התגובות