הי זאת שלי. מכתב גלוי לאריה דרעי: איפה השקופים אדוני השר, ואיך הגעת לזה שאתה שותף לשוד הגז מהציבור?
עם צאת השבת, ולקראת השוד הגדול של הציבור שעומד להתרחש מחר במחשכים מאחורי מסך הסודיות השערורייתי והמופרך של הקבינט המדיני בטחוני, מכתב גלוי, אישי וכואב, לשר הכלכלה אריה דרעי, שמחזיק בידו את המפתח להצלת הציבור.
תיאור של יחסינו בעבר, השינוי שחל ביחסי אליו, התקווה שיש לי כלפיו שעוד לא נגוזה, ובקשה לממש את הכלים שיש בידו (ויש לו!) כדי שיהיה ברור שהשקופים לא נעשו שקופים עוד יותר, ושבעלי הממון העצום לא תפסו את מקומם אצלו.
נותרת, אריה דרעי, מגן השקופים היחיד בממשלה. אל תשליך מידיך את השליחות הזאת.
אריה היקר,
הצעירים שבקוראי הפוסט הזה לא מכירים את ההיסטוריה של שנינו.
את העובדה שבעת שהתנהל משפטך, עוד קודם להרשעה ולמאסר, הייתי עיתונאית בכירה שלא עשתה לך הנחות, בלשון המעטה.
שיחד עם עוד קומץ עיתונאים סירבתי ללכת בתלם הקסם שהילכת אז על עולם הפוליטיקה והתקשורת.
שאחרי ראיון חריג בנוקשותו אצלי, חריג יחסית ליחס המלטף שקבלת מהתקשורת, שעסק בנסיונותיך להביא להדחתו של היועץ המשפטי לממשלה, ולהחליפו ביועץ נוח לך – אושפזת בחשש לאירוע מוחי.
שלימים, ניסיתי בלא הצלחה, להעביר חקיקה המונעת ממי שישבו בכלא והורשעו בעברה שיש עמה קלון – לשוב ולכהן בכנסת.
יכולתי להוסיף ולהכביר פרטים ותיאורים. הם רבים כחול אשר שפת הים. לא אעשה זאת.
גם משום שאיני רוצה לזרות עוד מלח על הפצעים, וגם משום שלכשעצמי החלטתי, בתום תהליך ארוך, להתגבר על הקושי העז, להושיט לך יד מטפורית, ולבחון בלב נקי את האפשרות שנהיה בעלי ברית ושותפים בכל הנוגע למאבק לצדק חברתי אמיתי.
בוודאי שמת לב שהפסקתי להיות חלק מהמקהלה שמטיחה בפניך את עברך.
זה לא פשוט בשבילי. רכיב אחר, לא פחות חשוב, בתפיסת עולמי, הוא המאבק בשחיתות, וההגנה על שלטון החוק ועל מוסדותיו.
אבל שיניתי את יחסי אליך, כי מאות אלפי אנשים טובים תמכו בך והביעו בך אמון. אני קשובה להם. אני מזדהה עם חלק גדול ממשאלות לבם ועם התקוות שהם תולים בך.
כי עובדה מוגמרת היא שאתה פוליטיקאי ומנהיג בכיר, וכעת יש להסתכל קדימה ולהוציא מכך את הטוב עבור הציבור.
כי בקרב האנשים שהולכים אתי כברת דרך פוליטית ארוכה, יש קבוצה חשובה שמזדהה אתך. שמדברת אתי על הדמיון שיש בין האג'נדה הפוליטית שלך לזו שלי.
כי כשנקפו השנים, ונהגתי ביד קשה כלפי בכירים אחרים, כמו אולמרט, שהואשמו והורשעו במעשים חמורים לא פחות – זיהיתי תגובות יותר סלחניות, שנעדר מהן מוטיב הגזענות שנלווה ליחס אליך. וזה הציק לי.
כי האמנתי כשאמרת שתדאג לשקופים, שתילחם את מלחמתם של אלו שאין להם קול, שחזרת בוגר יותר, חש יותר את כאבם של הדחויים ושל הרמוסים, נחוש יותר לעשות טוב.
כעת קיבלת הזדמנות ענקית שמעטים מקבלים. מונית לשר כלכלה, והופקדו בידך כוח וכלים שבכוחם להשפיע על גורלם של המדינה ושל בני האדם שבה – לעשרות השנים הבאות.
קיבלת את המפתחות לאוצרות הגז של ישראל, וניתנה לך הזדמנות מעשית להכריע אם ישארו לנצח בשליטתם המוחלטת של טייקוני-על, או שחלק הוגן מהם יפרה ויזין ויפתח וייטיב עם השקופים.
רצה הגורל, ובמשרד שלא כל כך רצית, משרד הכלכלה, שוכנת הרשות להגבלים עסקיים.
רצה הגורל, והממונה על ההגבלים העסקיים הפרופסור דייויד גילה, איש מקצוע לעילא ולעילא, מתון וסולידי, ענייני ורחוק ממהפכנות – סירב לתת הכשר למונופול רב עוצמה.
הוא לא שרף את המועדון, לא עשה צעדים חד צדדיים, לא קיבל החלטה דרמטית, אלא פעל בשקט ובשותפות עם יתר משרדי הממשלה לייצר מתווה שהוא עדיין מונופול, אבל יש בו שמץ של סיכוי לתחרות.
תשובה ונובל אנרג'י, שיכורים מכוח ומתאוות ממון שאין לה גבולות, סירבו לקבל אפילו את המתווה הפשרני הזה.
נתניהו נכנע להם. אותו נתניהו שהשותפות שלך איתו בממשלה אחת הייתה אמורה לאלץ אותו לספור גם את מי שאינו בעל הון.
טייקוני הגז "סירבו" למתווה הפשרני. הם רצו הכל. בלי פשרות. ראית פעם שקוף אחד, עובד קבלן אחד, מנקה אחת, עובדת סוציאלית, פועל תעשייה במפעל מזון, מובטל, חד הורית, קשיש בלי פנסיה, ש"סירב" לקבל את מתווה השיעבוד שלו וראש הממשלה נחפז לרצותו?
לדייויד גילה יש כלי חוקי: הוא יכול לקבוע שמדובר בהסדר כובל. זה הכל.
אלא שגם לך כשר הממונה עליו יש כלי חוקי: אתה יכול להפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים, ולבטל את החלטתו מטעמים חריגים. זה סעיף שמעולם לא הופעל.
שתי דרכים לפניך: לתת לו גיבוי כשהוא מייצג את הציבור, או לתת גיבוי לאינטרסים של הטייקונים ולהפעיל את סעיף 52 שעוקף אותו.
דייויד גילה לא היה מתפטר לו היית מבטיח לו שלא תפעיל את הסעיף האימתני הזה. לו היית מבטיח לו שיש לו גב, שתיאבק יחד אתו.
שמעתי אותך היטב במליאה, כשבקשתי ממך לשכנע אותו שלא לעזוב. בררת היטב את מילותיך. היה ברור שלא תיתן לו גיבוי. שכשהצעת לו להישאר רק יצאת ידי חובה. שבעצם שילחת אותו לדרכו.
אריה היקר, האם בימים שחלפו מאז הכניסה לתפקידך מישהו מהשקופים שטח לפניך את הרווחה וההצלה והצדק שיכולים להגיע לציבור אם הגז לא ישלט בידי מונופול שקובע לו מחירים מופקרים ופרועים?
האם ברור לך שפסיק אחד של מעורבות שלך נגד האינטרסים של הטייקונים, בעד הציבור – יוזיל עבור השקופים באופן עמוק והיסטורי את מחירי החשמל, המים, הלחם, הגבינה, העוף, הפסטה, וכל מוצר ומוצר במכולת?
האם אתה מבין שמחיר הגז, שלעולם לעולם ישאר חזירי ומופקע עם מנופול של טייקונים ובלי פיקוח, יגזור את גורלם של מפעלים בפריפריה לשבט או לחסד?
האם שמעת אי פעם בצורה רצינית ומושכלת את הארגונים ואת המומחים שמייצגים את הציבור? או שאתה מוזן אך ורק מטייקוני הגז ומהמשת"פים שלהם בממשלה?
האם קיימת ישיבות עבודה ולמידה רציניות עם דייויד גילה ולמדת את הנושא?
האם קראת לרגולטורים השותקים, אלה שפוחדים עכשיו שיערפו את ראשם ושמעת אותם?
האם מישהו מהשקופים או מהציבור הרגיל בכלל השמיע אצלך את קולו?
האם אתה באמת מאמין לשקרים ולסוללת היחצ"נות המשומנת שמאיימת איום חסר שחר ש"הגז ישאר באדמה" שעה שהחברות עצמן מודות בפה מלא שכבר עכשיו יש די והותר ל-15 השנים הבאות?
יש לך מה לעשות, והרבה.
מחר או בהמשך השבוע יתכנס הקבינט המדיני-בטחוני לדון במונופול הגז.
הקבינט הזה מתכנס בשבילך, אריה. כדי לספק לך תירוץ "חוקי" לפגוע בציבור ולתת לך גושפנקא ועלה תאנה להפעיל את סעיף 52 נגד הממונה.
איש מהשקופים לא ידע מה היה שם. זה קבינט סודי.
הוא סודי כדי להסתיר את הגזל מהציבור ואת כריעת הברך והכניעה המוחלטת לטייקונים.
הוא נועד לשמן לך את הדרך להפעיל את הסעיף שהוא אך ורק בסמכותך, ולפטור אותך מאחריות.
ובכן, אני לא פוטרת אותך מאחריות.
האחריות כולה על כתפיך עכשיו.
האחריות שאני מטילה עליך נובעת דווקא מההערכה לעמדותיך וליכולותיך הפוליטיות.
אל תנחם את עצמך שזה רק עניין אחד מיני רבים, ושאחר כך יהיו לך הזדמנויות להשליך סוכריות פה ושם, ולעשות מעשים צודקים אחרים שישכיחו את המעשה הזה.
לעולם לעולם לא יזדמן לך שוב להשפיע השפעה כה מכרעת על גורלם של בני אדם רגילים. כל החלטה שתקבל מעכשיו תהיה קטנה וצרה לעומת עוצמתו האדירה של מה שעומד בפנינו.
כלכלת ישראל, החברה בישראל, יוקר המחיה, התעשיה, התעסוקה – כל אלה, ובמימדי ענק, תלויים בך עכשיו.
בעלי הממון הם מעטים, אבל קולם רועם ומהודהד באמצעות צבא יחצ"ניהם, פרקליטיהם, משרתיהם, חבריהם הפוליטיקאים. הקול הזה הוא קול מסולף ואלים, ויש בו אך ורק אינטרסים של מעטים וחזקים.
הקול האמיתי הוא הקול שלא נשמע. קולם של השקופים. אלה שהבטחת להיות להם לפה.
אל תחמיץ את ההזדמנות הזאת. אל תאכזב.
אל תיתן יד למתווה הממשלתי הרה האסון, שגובש במחשכים.
שב מחר בקבינט, אבל הודה בפניהם שאינך מכיר את הנושא ועליך ללמוד אותו מגורמים שאינם בעלי עניין. אסייע לך בזה. האמן לי שגם הם לא מבינים בזה דבר וחצי דבר, ורק מדקלמים תדרוכים מגמתיים.
שב מחר בקבינט, ואמור להם שבסמכותך ואך ורק בסמכותך להפעיל את סעיף 52 ושאינך מתכוון להשתמש בו. ששום דבר לא דחוף כפי שהם טוענים.
שב בקבינט, ואמור להם שכרגע העניין הדחוף היחיד באמת הוא להניח צינור שני במאגר תמר, כדי שהגז, שקיים ובשפע, יגיע למפעלים. החברות היו מחוייבות לכך אבל ציפצפו על הממשלה. יש דרכים פשוטות לדאוג שזה יקרה בלי למכור את המדינה לתשובה ולנובל.
אמור להם שעליך לברר ברצינות כיצד המתווה יוביל לתחרות? מה לגבי פיקוח על המחירים? מדוע סוגיית מיסוי הגז המיועד לייצוא לא מוסדרת? מה הובטח לחברות הגז? האם ניתנה במה ראויה לנציגי הציבור והמגזר השלישי להשמיע את עמדתם?
כשתצא מהישיבה התקשר לדייויד גילה ואמור לו שתיאבק יחד איתו.
קרא אליך קולות אחרים. קולות של הציבור.
השתמש בכוח הפוליטי שלך למען השקופים.
נותרת, אריה דרעי, מגן השקופים היחיד בממשלה. אל תשליך מידיך את השליחות הזאת.
מתוך עמוד הפייסבוק של שלי יחימוביץ.
הצגת כל התגובות