אורבך קם והביא לי מים

יעל מזרחי (צילום: באדיבות כותבת השורות)

היום מתקיימים פריימריז בבית של הגויים, ואני, מה איכפת לי להתחנף קצת לבוס שלי.

אקדים ואומר שלא, לא בחרתי עבורו או עבור הבית היהודי, וכנראה שגם לא אבחר בעתיד.

את אורי אורבך אני מכירה רדיופונית מעל 10 שנים ואין ספק שהתקשורת איבדה את אחד מטובי בניה. לדעתי הוא "הרגיע" ו"איזן" את השמאלנית לצידו, עירית לינור שמודה ב"אורבכיות" שלה.

אני עובדת כרכזת לשכה במשרדו. תיקון: "רכזת לשכה בכירה". שאיך לומר לכם את זה במילים אחרות: מזכירה זוטרה. פקידה. איך שתרצו. קצת טלפונים. קצת פניות ציבור. הרבה כוסות קפה. הרבה. (בלי סוכר. שתיים סוכר. קפה חזק. חלש. נטול. בלי חלב. יש תחליף חלב? נראה אתכם עומדים בזה).

אני עובדת במשרת אמון, שזה במילים אחרות עובדת על זמן שאול. בעצם, את נתונה לחסדיו של השר המכהן - ברצותו משאיר אותך על כנך ברצותו מפטר - בכל רגע נתון.

כשאורבך הגיע אל המשרד הוא הזמין אותי לראיון. ואני, כמו תרנגול לפני שחיטה, כמו דג מפרפר על החוף, (לא חשוב הסדר), העניין הוא שרעדתי. באמת פיק ברכיים.

למה שישאיר אותי בתפקידי?

חרדית, משתמטת, מה? הוא לא פחד מ-11 מסיבות סידור, מסיבות חנוכה, בר מצוות, בת מצוות ושאר קידושים, ילדים חולים חלילה.

אורבך, שהבין שהדוסית שמולו רועדת, קם והביא לי כוס מים.

הרגיע שהוא לא מתכוון לפטר אותי, וכמו הסיפור המפורסם עם בעל חברת היי-טק גדולה שגרס מאות קורות חיים ושלף רק אחת, כי הוא זקוק לעובד עם מזל.

אורבך השר הוא איש ללא גינונים וגחמות.

ואני, שחינוך ה'בית יעקב' זורם בעורקיי, ומתוך הרגל מגונה, תמיד עומדת כשהוא נכנס, מדברת אליו בגוף שלישי: "השר אמר", "השר ירצה.." והוא תמיד משיב שהוא לא רואה שום שר בסביבה.

השר אורבך חביב על לשכתו.

תמיד מתלוצץ עם עובדיו.

מכיר את כל אנשי המשרד ויכול סתם כך באמצע היום להכנס לחדר של עובד ולהתעניין בשלומו.

לא אפרט על הישגים מקצועיים וכאלה. לזה יש שקיפות. כנסו לגוגל.

סתם לספר לכם על אורבך, האיש שמבין חברי הבית היהודי הוא הכי הכי.