אחת האשמות החמורות המוטחת תדיר במפלגות החרדיות והסקטוריאליות קובעת כי המפלגות הללו סחטניות. בשל כוחם הקטן, הן מהוות לא אחת לשון מאזני ים ומנצלות זאת כדי 'לסחוט' את הממשלה, כך נטען, מאחר וכוח המיקוח שלהן גדול מכוחן האמיתי.
הבוקר (חמישי) מנפץ העיתון הכלכלי "דה מרקר" את הקביעה והאשמה. עידו אלמקייס, עוזר מחקר בכיר במאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, מציג מחקר הקובע כי המפלגות החרדיות לא סחטניות יותר מהמפלגות האחרות.
אלמקייס מדווח כי במחקר שערך כחלק מעבודת תזה לתואר שני, הוא בחן את ההנחה בדבר הסחטנות של המפלגות הסקטוריאליות, הדתיות והחרדיות.
"המחקר בודק באיזו מידה יש קשר בין מאפייני הרקע של המפלגות לבין מה שהן מקבלות במו"מ קואליציוני, ובאילו תנאים מפלגות מצליחות לקבל יותר ממפלגות אחרות", מבהיר אלמקייס ומציין כי הבדיקה התבצעה על פני התקופה שמהקמת המדינה ועד היום ובו נבחנו מאפייני המפלגות, גודלן וחלקות המשרות שבשליטת הקואליציה.
"נמצא כי אין בסיס לטענה שמפלגות מסוג מסוים סחטניות יותר מאחרות", קובע אלמקייס בצורה חד-משמעית. "למפלגות סקטוריאליות למיניהן אין יתרון ביכולת לתרגם מנדטים בכנסת לתשואות - הכוונה בעיקר למינויים הנחשקים - במו"מ קואליציוני".
אלמקייס מדווח כי "שיאנית הסחיטה" היא סיעת 'המזרחי' בכנסת ה-2, לאחר ששני חברי הכנסת שלה קיבלו משרת שר מתוך 16 שרים בממשלה, ללא סגנים, וחלקו עם מפא"י את משרת יו"ר ועדת הכספים מתוך 10 ועדות פעילות.
למרבה התדהמה, מחקור של אלמקייס חושף כי "המפלגה שהיתה הכי פחות סחטנית בהתחשב במספר המנדטים שקיבלה - נמצאת 'יהדות התורה' בכנסת ה-15".
לטענת אלמקייס, ייתכן ומה שתרם להפצת וביסוס הסברה כי המפלגות החרדיות סחטניות היא העובדה שש"ס בשנות ה-90 והמפלגות הדתיות בשנות ה-80, היו בעלי קירבה אידאולוגית למפלגה שהרכיבה את הקואליציה, לצד גידול יחסי במושבים בכנסת ו"ברית היסטורית" עם המפלגה הגדולה.
אלמקייס מוסיף וכותב כי במדינות אחרות בעולם המפלגות הקטנות מפיקות יותר רווח מכל מושב בפרלמנט לעומת המפלגות הגדולות, אך בישראל, אמנם המפלגות הקטנות מפיקות מכל מנדט יותר תשואות ממפלגות גדולות, אך הפער קטן בהרבה בהשוואה לשאר העולם.
הצגת כל התגובות