דרושה דמוקרטיה חרדית

ההשגחה העליונה ייעדה אותם להנהיג (איור: מוטי הלר)

בשבוע האחרון זכינו לחוייה נדירה. ראינו במו עיננו, לא על ידי מלאך, לא על ידי רכלן ולא על ידי שליח איך מתנהלת העסקונה החרדית.

המאבקים המלוכלכים ורוויי האמוציות בין מחנה ישי למחנה דרעי, חשפו טפח מהשיטה העסקנית על פיה נבחרים נציגי ועסקני הציבור החרדי. ראינו מה קורה כאשר לדמוקרטיה אין דריסת רגל, כאשר לא הרבנים הם נותני הטון. ראינו איך האינטרס הציבורי החרדי נשלט על ידי אינטרסים חצי משפחתיים של אנשים ספורים ב"פיסגה".

מאז חשף העיתונאי ישי כהן, כאן ב"כיכר השבת" כי דרעי חוזר לש"ס, המערכת החרדית הש"סית נכנסה למחול שדים. מחול שדים שחשף בעל כורחם של כל המעורבים, מי המחליטים האמיתיים בבית הרב עובדיה יוסף.

לא חלף די זמן בכדי שנספיק לשכוח איך הטיפו לנו, שסיפור הדחתו של הרב אמסלם קרה רק בעקבות שלא שמע לגדולי הדור. האמת שהרב אמסלם טען לאורך כל הדרך, שיש עוד ידיים רבות הבוחשות בסיר הבשר הש"סי. היום המחזה המצער נגלה אל מול עיננו. מינוי או הדחה של נציג, לא בהכרח מוכרעת על שולחנו של פוסק הדור.

לא. לא מדובר בנושא מורכב, רק טובת הציבור צריכה לעמוד כאשר באים לדון בהחלטה כזו. תנועת ש"ס שייכת לציבור בוחריה, הם בעליה והם פטרוניה. אם טובת הציבור הייתה עומדת לנגד עיני עסקנינו הנושא היה נפתר בקלות, השיקול היה טובתה של התנועה וטובת בוחריה.

אך לא. אינטרסים צרים מנחים אותם, מי יהיה היו"ר ומי יהיה השר הבכיר. מי יוביל את קמפיין הבחירות ומי יסובב את ארץ הקודש במסוק המקובלים ומי יסובב את מועצת החכמים.

אריה דרעי בתור השר הפחות בכיר לא יוכל לעשות לציבור הבוחרים? אלי ישי ללא תפקיד היו"ר לא יוכל לסייע למשפחות נזקקות? בוודאי שכן. אך 'לעשות לביתם' גובר.

הפוליטקאים שלנו, ממחזרים את עצמם שוב ושוב נאחזים בקרנות המזבח. אצלינו במפלגות החרדיות אין חדש תחת השמש ואין קשר בין הנציגים לציבור הבוחר. תמיד זה אותו ישי, אותו גפני ועכשיו ככל הנראה אותו דרעי.

דמוקרטיה חרדית לא תזיק לנו

תורת ישראל נגד דמוקרטיה? לא ולא. תורת ישראל נגד הכרעת הרוב? באמת התורה שלא. אז למה מגיע לנו שלטון עסקנים? אי אפשר אחרת?

דמיינו לרגע את התרחיש הבא. ראשי המפלגות החרדיות מתכנסים ופה אחד מחליטים כי מעתה יהיו פריימריז למפלגות החרדיות. מה יקרה אז? השמים יפלו? קשה להאמין כי הקדוש ברוך ישנה מעשי בראשית בשל החלטה שכזו.

רשימת מועמדים תוגש לגדולי הדור. לצד כל שם ברשימה יופיעו פועליו הציבוריים ורשימת רבנים ממליצים. מועצת הגדולים תחליט מי רשאי להתמודד. מה יקרה אז?

לא נראה יותר מאבקי שררה. הציבור הוא זה שיכריע את מי הוא רוצה כיו"ר ואת מי הוא רוצה כשר הבכיר. ו"האסון" הגדול ביותר שיתרחש כתוצאה מהדמוקרטיזציה - נבחר הציבור יהיה מחויב לציבור בוחריו, היה והוא יפשע בשליחותו הוא ידע שברשימה הבאה הוא לא יבחר.

בואו נתעורר לרגע מהחלום. כולנו יודעים עד כמה רחוק תרחיש זה מהמציאות. בשביל שזה יקרה, צריך שבהנהגת המפלגות החרדיות מישהו יתעורר ויחליט כי טובת הציבור קודמת.

אך התרחיש - בינתיים - הוא עדיין דמיוני. עדיין לא קם אדם שערכיו המוסריים גוברים על הערך הקדוש "אני ואפסי עוד".

יבא מי שיטען, כי דמוקרטיה היא עדיין שיטה מושחתת, וכי לא מהדמוקרטיה תצמח לנו הישועה. אבל כבר וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם שהדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, חוץ מכל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום...

קיימים סוגי שלטון רבים בהם העם אינו השליט - דיקטטורה, אריסטוקרטיה ומונרכיה, בשנים האחרונות (ויש שיגדו שמאז ומתמיד) התחדשה לנו צורת דיקטטורה מסוג חדש - עסקונוקרטיה.