לקח לי זמן לעכל ולכתוב: הלב נקרע. אתמול בשעות הערב נודע לי שיעקב ישראל ואשר מנחם הם ילדיה של בת דודי, דבורה. אביה עמוס, סב הנכדים, הוא אחיה הצעיר של אמי ז״ל.
לצערי עם השנים הקשר הפך לרופף יותר והתמצה במפגשים משפחתיים נדירים, ולא באמת הכרתי את שני הילדים המתוקים האלה. עמוס, רעייתו גילה, 11 ילדיהם (אחד מהם, דוד, נפטר לפני כשנה באופן מפתיע), הם אנשים צדיקים, גומלי חסד ומאירי פנים.
המשפחה הרחבה שלנו מורכבת מכל גווני החברה הישראלית - מחילוניים גמורים, דרך כיפות סרוגות בגוונים שונים ועד חרדים ליטאיים. סבתא של כולנו, סבתא יהודית (אמא של עמוס ושל אמי), שבשנות חייה המפגשים
המשפחתיים היו תכופים יותר, לימדה אותנו לכבד אחד את השני, להכיר בשונות של כל אחד מבלי לוותר על אמונותיך וערכיך האישיים.
אמי ושתי אחיותיה התאומות כבר בעולם שכולו טוב; אין לי באמת מושג מה קורה שם בעולם הבא, יש בי כמובן אמונה שלמה בקב״ה, אבל היא מתבססת בעיקר על העולם הזה.
למרות זאת, מאתמול מתגלגל בנפשי ההרהור המתבקש שאולי בכל זאת שלוש הדודות המבוגרות, יחד עם הדוד הצעיר דוד, יחבקו שם את הנכדים הקטנים של עמוס וידאגו להם. שלושתן היו אמנם רחוקות מחייו החרדיים של עמוס, אחיהן הצעיר, אבל אהבו אותו, את ילדיו, נכדיו וניניו אהבה גדולה.
עמוס, גילה, דבורה ובעלה אברהם נח (שנתפלל להחלמתו המהירה), שלא תדעו עוד צער בימיכם. תהא נשמתם של יעקב ישראל ואשר מנחם צרורה בצרור החיים.
- הכותב הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13.
הצגת כל התגובות