"בשבועיים האחרונים הייתי בדיכאון". בשורות אלו, פתח היום (שלישי) איש התקשורת אסף גולן את הפוסט בעמוד הפייסבוק שלו - שזכה לתגובות רבות ועורר שיח ער.
גולן כתב, "לא, לא היתה איזו סיבה גדולה לדיכאון הכבד שלי, סתם עוד היבט של משבר אמצע החיים. התחושה הזו של ריקנות, שלא משנה בכלל מה שאני עושה, שאני לא באמת חשוב או משנה משהו בעולם הזה שלנו ושלא אותיר מעצמי כלום אחרי".
"הדיכאון הזה השתלב בתפיסה האינסטינקטיבית שלי על החיים שאני מועד תמיד לכישלון וכל הצלחה שלי היא פיקציה, עד הרגע שבו תוסר המסכה וייראה הכלום או יותר נכון הלוזר, האדם המכוער שאחריה".
הוא פירט: "היה לי קשה לקבל מחמאות אמיתיות, ביקורת תמיד דיברה אלי ואל הדיכאון והפסימיות שבתוכי, ואגב גם כיום קשה לי עם מחמאות, קשה לי ליהנות מאוכל, מסתם הליכה בשמש או בגשם, מסתם אהבה".
"פשוט אני תמיד במסע של חרדה או הסתכלות החוצה, רק לא לראות את עצמי כי אני מכוער. הרי אני שמן, נמוך, לא אידיאל של היופי הסקנדינבי שמקסים אותי וגם לא היוצר הכי גדול בשום תחום. סתם עוד בן אדם מההמון שהיום כאן ומחר לא יהיה וגם כשהוא כאן הוא תמיד בסימן שאלה, בעבודה, בחיים, בהצלחה של גידול הילדים, ביכולת שלי לתמוך באשתי ולהיות הצוק הזה שצריך לעמוד בבסיס כל משפחה".
אסף גולן המשיך, "הדיכאון הזה, הצער הנורא הזה, הם למעשה כוח שאוכל את שמחת החיים מבפנים, מעקר את הצבעים מהיום שלך, וזה לא מגיע לי. נכון, אני לא יודע למה אני חי, מה אני מוסיף לעולם, אבל אם בעלי החיים שמחים בחיים שלהם למרות שהם לא מייצרים כלום ואפילו לא יודעים לבטא את עצמם אז גם לי יש ערך. אבל זה קשה להרגיש את זה, קל יותר לכתוב, אבל אני מקווה להשתנות".
"ומה אני מבקש מכם, חברים, אנשים זרים, סתם קוראים, אני מבקש חיבוק, אני מבקש אהבה, אני מבקש נרקיסיזם, יחס אלי כי פשוט קשה לי, קשה לי עם עצמי בעולם הזה וקשה לי להתמודד עם כל הדרך הזו. כן, יהיה לי קשה גם עם החיבוקים שלכם אבל תחבקו, אני זועק ליחס, להרגיש קצת שווה, בתוך כל השחור של הדיכאון הזה".
בשיחה עם 'כיכר השבת' הסבירו חבריו של אסף גולן את הרקע לכתיבת הפוסט, ועל התגובות הרבות שקיבל. "הוא לא נחשף כאן יותר מתמיד, הפעם זה נגע באנשים".
הם סיפרו על בני משפחה של העיתונאי, הסובלים מפגיעות נפשיות: "לתוך זה צריך להתפרנס, לחנך את הילדים להאמין בה'" - ציטטו חבריו בשמו.
הצגת כל התגובות