בדיחת קרש עתיקה ומזוקנת מספרת על אדם שנכנס לחנות לממכר תוכים מדברים. בחלון הראווה הוא ראה תוכי אדום חזה בעל כרבולת מתנשאת שעולה 100 דולר ולידו תווית עם הסבר - התוכי יודע לומר את כל התנ"ך בע"פ. מעניין, אומר לעצמו הלקוח וממשיך לסייר בנחת בחנות. עינו צדו תוכי לבן ואצילי למראה השווה על פי המחירון 500 דולר. לצד הכיתוב "התוכי יודע ששה סדרי משנה בע"פ" חזק ביותר! מסנן הלקוח, זה רק הולך ומשתבח. בוא נמשיך. והנה תוכי יפה תואר עליז וצבעוני בעלות של 1000 דולר...."התוכי יודע ש"ס בבלי בע"פ".
אין דברים כאלה...מה עוד אפשר לבקש...
והנה בזווית העין ליד הדלפק שוכן כמלך בצריח תוכי בתוך כלוב זהב שמחירו 5000 דולר עם הפירוט הבא - התוכי לא יודע לדבר, אבל כשהוא נכנס לחדר כל התוכים האחרים מתחילים לשיר: "ימים על ימי מלך תוסיף".
חופש הביטוי
בלעם בן בעור הוא סמל לדוגמה להשחתת הדיבור, רומס ברגל גסה את המעלה שיש לאדם על שאר הנבראים: דומם, צומח, חי, ומדבר. את היתרון הוא הופך לחיסרון לדבר המזיק שפגיעתו רעה.
הדיבור מתקשר אצלנו עם כח ההבנה של המציאות בה בני אדם עלי אדמות התפתחו ושגשגו, 'דור לדור ישבח' לעומת החיות שעדיין הולכות ברגל ולא יודעים צורת אות. אך כמו בכל כלל יש יוצאים מן הכלל. בתורה מופעים מקרים בודדים בהם יכולת הדיבור ניתנה גם לחיות. הראשון עליו וודאי היינו מוותרים הוא כמובן הנחש הקדמוני בגן עדן. והפעם הבאה היא בפרשת השבוע האתון של בלעם.
מן השפה ולחוץ
אך אולי נפתח את הנושא דווקא בשאלה: מדוע באמת חיות לא יכולת לדבר?
התשובה לשאלה הזו כמו הרבה שאלות היא 'אנחנו לא יודעים בדיוק'. הגישה למוחם והלך הרוח של חיות לא ממש נגיש לנו כדי שנוכל לקבוע מסמרות ולטעון לגבי היכולות הקוגניטיביות שלהם. ניתן לומר שיש להם אותן רגשות זהים לאלה של בני אדם אך אין להם את היכולת המנטלית לבטא את זה בשפה ומילים. ומתנהגים בגדול כמו אדם אילם.
האפשרות האחרת היא שהם באמת מוגבלים בכל כך הרבה דברים, שכל, רגש ומחשבה כך שהם סוג של יצור חי.
על המוגבלות של הדיבור אצל חיות מהפן הפילוסופי אנו מוצאים את התייחסות של הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק א) לחיה יש את הנפש הזנה והמתעוררת...אבל חסרה לה הנפש השכלית.
עיקר השוני הוא לא בתפקוד של בני אדם לעומת החיות אלא החומרה שונה בתכלית. "האדם ניזון בחלק מן הנפש האנושית והחמור ניזון בחלק הזן מן הנפש החמורית". יכולת הדיבור אצל חיות היא משוללת יסוד לדעת הראשונים וכך כאשר הם הגיעו לתיאור החיות המדברות שבתורה הם הסבירו שחיות מדברות אין באמת כזה דבר.
רבנו האבן עזרא בפרשת בראשית כותב אודות הנחש המדבר עם חווה בגן עדן :
ויאמר רב סעדיה גאון, אחר שהתברר לנו, שאין דיבור ודעת כי אם באדם לבדו, נצטרך לומר כי הנחש והאתון לא דיברו, רק מלאך דיבר בשבילם.
אך אבן עזרא כדרכו מסתייג ממחשבות כאלה וסובר: והישר בעיני, שהם הדברים כמשמעם. והנחש היה מדבר, והיה הולך בקומה זקופה, והשׂם דעת באדם – שם בו.
מילון דקלים – דקלים
מי מאתנו לא זוכר בהייתו ילד את הרגע בו אבא ואמא עוברים לשיחה צפופה במטבח, ואם זה לא מספיק הם יעברו לדבר באנגלית או ביידיש (רעד נישט, דער קינדער פשטייסט) האדם הממוצע שולט היום בשתי שפות, אך אבותינו שהיגרו ארצה לא קשה היה לתפוס בזמנם איש או אישה השולטים בארבע או בחמש שפות. 'היהודי הנודד' ספג לשונות ושפות בכל מקום הימצאו בעוד שפתו לשון הקודש הייתה שמורה לתורה ולתפילה ומי חלם פעם על עברית כשפה שלטת ויומיומית.
בעניין השפות מדהים הדבר את הדרישה לתנאי סף ללשכת הסנהדרין. הגמרא בסנהדרין אומרת "אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן..." שבעים שפות בשפת אם מסתבר שיש דברים כאלה.
בזמנינו השיא רחוק בהרבה. קנדי מקולומביה הבריטית. בשם פאוול ג'נולוס קשיש בן 85 צבר קמ"ש מדהים בכמות שפות וכבר בשנת 1985 הוא מופיע ב"ספר השיאים של גינס" בגין בקיאותו ב-42 שפות. הוא נבחן בכל שפה שלמד במשך שעתיים בהן ניהל שיחה עם דובר השפה ברמת שפת אם.
את השתלמות השפה אנו מוצאים גם אצל שלמה המלך ע"ה במדרש המספר ששלמה וויתר על כסף וזהב וביקש מאת הקב"ה חכמה "ויקץ שלמה והנה חלום". אמר רבי יצחק חלום היה עומד על כנו. חמור נוהק והוא יודע מה נוהק. צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי.
כך גם הגמרא בסוכה לגבי השליטה הוורבלית של הקטן בתלמידי הלל היא:
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים וכו'
שיחה נאה או גילוי עתידות
שיחת דקלים?
רש"י שגדול פרשנותו כגודל ענוותנותו כותב שיחת דקלים: לא ידענא מאי היא.
הראשונים האחרים שטורחים לבאר על משמעות שיחת הדקלים מבארים שאין הכוונה לשיג ושיח אלא לסימנים כאלה ואחרים.
כמו למשל בתשובה של רבי האי גאון הופיעה תשובת הגאונים
וששאלתם מה זו שיחת דקלים אמרו יום שאין בו נשיבת הרוח וכשאתה פורס סדין אינה מתנענעת עומדים בין שני דקלים שהן זה לזה קרובים ורואים האיך ינועו חריותיהם זה לזה יש לנו בו סימן שמכירים מהן כמה דברים ואמרו כי רב אברהם קבסי ז"ל גאון שהיה בשנת אלף וק"מ של שטרות היה מכיר בשיחת דקלים.
גם כאן נמנו וגמרו שאין כאן שיחת מילים ממש. כמו בשיחות הציפורים שמיד נראה.
תנו לתוכי לדבר
התופעה של חיות מדברות היא כאמור נדירה ביותר לא כך המצב בקטגוריית העופות. שאנו מדמיינים עוף מדבר ישר קופץ לנו התוכי הצבעוני המשמיע מילים ולפעמים משפטים שלמים בהטעמה ועם הקשר משולם. בעלי התוכים המדברים משקעים רבות בשינון מילים כך שגם אם התוכי יפרח וילך לאיבוד (מה שקורה לא פעם) הוא ידע את שמו ואת שם הבעלים שלו רצוי גם כתובת מספר טלפון.
בשנת 2010 אזרח בריטי מנומנם שכח יום אחד לסגור את החלון, התוכי שלו שהיה מדבר אנגלית רהוטה עם מבטא בריטי עמוק "נאמן למקור" תרתי משמע, ניצל את ההזדמנות ויצא קצת לשאוף אוויר צח.
האיחוד המרגש נערך רק לאחר ארבע שנים, התוכי שב לבית בעליו הבריטי הוא היה נראה צעיר ויפה כשהיה. אך סימן בולט אחד ניכר בתוכי הוא איבד את המבטא הבריטי שלו ובמקום זאת הוא פטפט בספרדית.
תוכים ודומיהם הם בעלי החיים היחידים שמיצרים דיבור אנושי ורבים מהם עושים זאת בצורה יוצאת דופן.
אלכס ראש המדברים
בוקר אחד בשנת 1976 נכנסה סטודנטית צעירה לחנות חיות מחמד בשיקגו וקנתה לעצמה תוכי אפריקאי-אפרפר בן שנה. שלימים יהיה התוכי המפורסם בעולם העונה והקורא בשם 'אלכס'.
איירן פפרברג אותה סטודנטית חקרה רבות על חקר התנהגות של בעלי חיים ורצתה לשכלל את התחום בעצמה. ואכן אלכס היה תלמיד מצטיין אומנם הוא ביטא רק 100 מילים אך ההקשרים שלו היו שומטי לסת.
הוא לא רק היה חיקה מילים אלא השתמש בהם כדי למשוך תשומת לב ותקשורת עם הסובבים לו, לדוגמה הוא היה משלב את המילה 'רוצה' עם מגוון דברים בהם הוא חשק. רוצה אגוז, רוצה לעלות כתף, רוצה לצאת, רוצה להיכנס, מעבר לכך הוא ידע לזהות צבעים ומספרים, וביום טוב ידע גם לענות איזה מספר יותר קטן או איזה קובייה גדולה יותר.
מרשים ביותר, לא?
אלכס גם היה מורה מצוין באילוף תוכים אחרים – השיטה הפופולרית לאילוף היא שיטת המורה והמתחרה בשיטה זו יש מורה שחוזר על מילים ומאלף נוסף שחוזר אחריו כדי שלתוכי המתלמד יהיה חבר לספסל הלימודים. אלכס מילא לא פעם את מקומו של המתחרה לצד תוכי תלמיד שנה א'.
איך הם עושים את זה:
ראשית התוכים הם חברותיים מאוד ומתאמים תנועות קבוצתיות באמצאות קולם. תוכים משתמשים גם בשיחות קשר כדי ליצור אינטראקציה גם במקרים שמחוץ לטוח הראייה, אך בנוסף לדפוס התנהגותם הם בנויים פיזיולוגית אחרת.
תיבת התהודה שיש בגופם של התוכים, מאפשרת להם להפיק עושר קולות וצלילים, ומכאן שהם חקיינים טובים כל כך. הם מסוגלים לחקות מגוון רחב של צלילים וקולות הכולל דיבור אנושי. הדיבור של התוכי הוא לא חלק מהתקשורת המילולית שלו. תוכים לא מבינים באמת את המשמעות של הדיבור. ניתן לאלף אותם להבין ברמה פשוטה את ההקשר ולהגיב לגירויים מסוימים, במילים ומשפטים מוגדרים. זה מרשים מאד, אבל זה לא דיבור של ממש.
איתותי ציפורים
הגמרא במסכת גיטין מספרת שרב עיליש נפל בשבי. יום אחד הזדמן לשם אדם שיודע בלשון ציפורים, והנה בא עורב והשמיע קולו, שאל אותו רב עיליש מה העורב אומר. אמר אותו אדם שהעורב קורא "עיליש ברח, עיליש ברח" אמר רב עיליש: עורב הוא עוף טמא - אין לסמוך עליו.
בינתיים באה יונה והשמיעה קול, שוב שאל עיליש את אותו אדם מה אומרת היונה? אמר לו "עיליש ברח עיליש ברח" אמר רב עיליש: כנסת ישראל נמשלה ליונה כנראה עומד להתרחש לי נס ואכן הוא הצליח לבורח.
דיבור הציפורים כבר מופיע בפסוק בקהלת "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר"
המדרש בתהילים דורש על הפסוק – אמר רבי ירמיה זה עורב חכמת טיארין.
הפירוש המילולי של המילה טיארין הוא חוכמת העופות (טיר = ציפור, עוף) מין מסר מקודד שנמסר ע"י עורב. התייחסות לנבואת העורבים מופיעה אצל רבנו הרמב"ן שיוצא בחריפות נגד המתייחסים בזלזלו לתחום העתידנות במשק כנפי הציפורים.
ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים ורבותינו גם כן יודו בהם כמו שאמרו כי עוף השמים יוליך את הקול זה העורב וחכמת הטיארין העופות בלשון ערב טאי"ר וחכמי העופות יקראו טיארין
ומהם נעשים סימנים בעופות שבהם יודיעו עתידות ולא לזמן גדול ולא עתידות רחוקות יגידו רק בעתידות הקרובות לבא יודיעו מהם בקול העוף בקראו. בקול מר למת, מהם בפרישות כנפיו, והוא שאמר יוליך את הקול למגידים בקולם ובעל כנפים לרומזים בכנפיהם וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם. וכך אמרו ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעין וערומים בטייר והנה שלמה למד זה בכלל חכמותיו והידיעה היא הבנת הצפצוף והערמה לסבור ענין בפרישות הכנפים.
לדעת הרמב"ן העופות אינם יודעים את העתיד אלא שדבר זה ניתן להבחנה מתוך התנהגותם. קולם או צורת מעופם. והם משופעים מאותם כוחות עליונים השולטים בהם ואינם אלא ביטוי להם. כדברי הכתוב ובעל כנפיים יגיד דבר.
ראש של דג
בית הקברות העתיק של וינה, כמו בתי קברות נושנים באירופה הרי שהוא אפוף סודות ומסתורין. אך בבית החיים הוונאי ישנה תעלומה רבת שנים. בלב בית הקברות נצבת לה מצבה שונה בצורת דג שכמו זועק מעל גל אבנים שתחתיו. על המצבה לא נכתב דבר מעבר למילים 'פה נטמן הדג שצעק שמע ישראל', זהו. מה שסיפק כר נרחב לאגדות ומעשיות מכאן ועד וינה ובחזרה.
הגרסה הרווחת של האגדה יודעת לספר שלפני כמה מאות שנים, באחד מעברי השבתות יהודי מהעיר וינה עסק בהכנות לקראת שבת קודש. חידד את הסכין במשחזת וניגש לטפל במסירות בדג של שבת. כשלפתע נשמע זעקה קורעת לב מפיו של הדג. שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד.
כל העיר הייתה כמרקחה והאירוע הנדיר התפרסם כאש בשדה קוצים. רבני העיר הזדרזו לקיים התייעצות שבסופה הוחלט לקבור את הדג בבית החיים של וינה ועל קברו תתנוסס מצבה עם המילים 'כאן נטמן הדג שצעק שמע ישראל'.
בזמירות לשבת קודש עם ליקוטי עטרת ישועה מאת גאב"ד העדה החרדית מיכאל אריה פריינד זצ"ל נכתב שפעםהוא נשאל האם לאגדת הדג יש אחיזה במציאות, והשיב כי זקנו הרה"ק מנאסויד זצ"ל היה רגיל תמיד לעיין בפנקסי 'החברא קדידא' וכאשר הזדמן פעם לווינה ראה בפנקס הח"ק דשם כי היה בעירם גד אשר זעק שמע ישראל.
עוד הוסיף כי אצל זקנו הנ"ל היה מקרה ששמעו בערב שבת דג אחד נאנח בקול והרה"ק מנאסויד אמר בלשון קודשו:
דאס איז נישט קיין הפקר וועלט (העולם אינו הפקר) ולא הרשה לאחרים לטעום מן הדג אלא אכל אותו הוא בעצמו. ויהי הדבר לפלא.