1:
בפרשת ״מטות״ אפשר למצוא שיעור חשוב בנושא ה״חמלה״.
כתוב: ״ויצבאו על מדין כאשר ציוה ה׳ את משה ויהרגו כל זכר״.
כתוב ב״ספרי״ שהציווי כאן הוא להקיף את ה״מדיינים״ משלוש רוחות (כיוונים) ולהשאיר את הרוח הרביעית פתוחה, כדי שיוכלו המדיינים לברוח אם ירצו בכך.
ומה שכתוב בהמשך הפסוק: ״ויהרגו כל זכר״, מדובר על אותם אלה שלא ברחו והעדיפו להשאר ולהלחם בעם ישראל.
הוכחה לדברים אלו אפשר לראות בעובדה ש״מדיין״ לא הושמדה לגמרי מעל פני האדמה, מאוחר יותר, בימי ״גדעון״, נלחמו בהם ישראל שוב. (עמק הנצי״ב)
כך כותב הרמב״ן: ״שנצטוינו כשנצור על עיר להניח אחת מן הרוחות בלי מצור, שאם ירצו לברוח יהיה להם דרך לנוס משם, כי בזה נלמד להתנהג בחמלה אפילו עם אויבינו בעת מלחמה, ובו עוד תיקון שנפתח להם פתח שיברחו ולא יתחזקו לקראתנו, שנאמר ויצבאו על מדין כאשר צוה ה׳ את משה״.
2:
בספר ״תורה תמימה״ מביא גם את דברי ה״ספרי״ שאומר: ״ויצבאו, הקיפוה מד׳ רוחותיה, ר׳ נתן אומר, נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו״.
גם הרמב״ם (פ״ו ממלכים) אומר להלכה שכשצרין על עיר לתפסה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלושתן, כדי להשאיר מקום למי שרוצה לברוח ולהמלט על נפשו.
הרמב״ם גם הוא לומד דין זה מהפסוק שלנו: ״ויצבאו..״, ומוסיף שדין זה מפי השמועה למדו.
מקשה בספר ״תורה תמימה״, מדוע פסק הרמב״ם דווקא כמו ר׳ נתן וכנגד חכמים?
ועל איזו שמועה מדבר הרמב״ם שמשם למד דין זה? ומאיפה ר׳ נתן למד דין זה?
ומתרץ ע״פ מה שכתוב בירושלמי: (שביעית פ״ו ה״א) שלוש פרסטיניות (הודעות) שלח יהשוע בטרם נכנס לארץ ישראל לאומות שישבו שם.
ואחת מההודעות היתה שמי שרוצה לברוח ולהנצל מהמלחמה עם עם ישראל, שיברח וינצל.
לכאורה יש לשאול, ממי יהושע למד את זה?
מי הוא זה שאמר לו לנהוג כך?
לפי הדברים שלעיל, צריך לומר שיהושע למד את זה ממלחמת משה עם מדין.
ור׳ נתן סמך דעתו על הברייתא במסכת ״שביעית״, ומכיון שסתם ברייתא כר׳ נחמן, פסק הרמב״ם כמוהו.
ועכשיו מובן גם מה שאמר הרמב״ם שלמדו דין זה מפי השמועה.
את עצם העובדה שכך נהג יהושע. למדו מזה שכך נצטוה משה.
עד כאן דברי ה״תורה תמימה״.
3:
במלחמת ״מדיין״ מצווה הקב״ה את משה שהוא עצמו צריך להלחם במדיינים.
וזאת למעשה תהיה מלחמתו האחרונה.
לאחר מלחמת מצווה זו, משה אמור לעלות השמיימה בטרם יכנסו עם ישראל לארץ ישראל, זה יהיה סיום תפקידו.
צריך להבין מה מיוחד במלחמה זו שצריכים אנו דווקא את משה?
מדוע מתנה הקב״ה את הסתלקות משה במלחמתו במדיין?
ועוד צריך להבין, מדוע במלחמה זו נלחמו גם בני שבט ״לוי״ שלא כמו בשאר המלחמות?
מה המיוחד במלחמה זו?
וחשבתי לתרץ שמלחמה זו היא לא מלחמה גשמית רגילה.
המדיינים לא רצו לכבוש את מקומם של ישראל, הם לא רצו להרוג את גופם של ישראל, כל רצונם היה להחליש ואף לחסל את הרוחניות שלנו.
להחליש אותנו מבחינה ״רוחנית״ ולא ״גשמית״.
אם כן לפי זה מובן מדוע זקוקים אנו דווקא למשה, הוא משה שאחראי להעביר את התורה מסיני לעם ישראל, הוא האחראי להלחם מלחמת שמד רוחנית עם המדיינים.
אותם מדיינים ששלחו את בנותיהם להחטיא את עם ישראל, אותם הולך לחסל משה במלחמת מצווה זו.
עכשיו גם מובן מדוע במלחמה זו זקוקים לשבט ״לוי״.
בשאר מלחמות ישראל לא השתתפו שבט ״לוי״ כיון שהיו אלה מלחמות גשמיות, מריבות על חבל ארץ, על מקום.
שבט ״לוי״ שהיה אחראי על רוחניותם של עם ישראל, לא השתתף במלחמות גשמיות, ולכן גם לא קיבלו הלווים נחלה בארץ ישראל.
מי שלא נלחם על מקום, לא קיבל מקום.
הלווים היו מפוזרים בארבעים ושמונה ערי מקלט ותפקידם היה ללמד את עם ישראל תורה.
אך לעומת זאת במלחמה זו, שהיתה מלחמת חורמה על רוחניותם של העם, במקרה זה חייבים אנו את שבט ״לוי״.
מי שאחראי על התורה בעם ישראל, אותו צריך לשים בראש החזית כשיש מלחמה כזאת, שבט ״לוי״ ובראשו משה רבנו.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי