ג'רי היה מפרנס את משפחתו מחנות מכולת שכונתית שניהל.
אנשים רבים אהבו לקנות אצלו, שכן ניחון בחביבות מיוחדת במינה.
שירות לקוחות של ג'רי? אין כזה בכל הסביבה. הוא גם היה מומחה לזהות את סגנון הלקוחות הנכנסים לחנותו. היתה לו פרקטיקה מיוחדת לענין.
חנותו שכנה ליד בית הספר ולא מעט מהקונים הרבים בחנותו, היו תלמידים הממהרים בהפסקה לרכוש דבר מתיקה.
מה לוקח הילד בכיסו?
והנה הגיע ילד חסר חינוך אשר מנסה במשובה לפלט לעצמו ממתק מבלי לשלם.
ג'רי זיהה את תנועותיו חסרות הבטחון של הילד וחש כי מתכוון הוא 'לסחוב' ובעצם לגנוב את הממתק שבו הוא חפץ. אבל הוא לא מיהר להאשים
מי יודע אולי אני טועה?
אבל הוא לא טעה. הנער ניסה להצניע את הממתק בכיסו והחל רץ מחוץ לחנות, שמא ייתפס. ובכן, כשראה בעל החנות, את הנער בורח מן החנות ומתחיל לרוץ, החליט שלא לוותר. הוא תפס תאוצה רצינית. ואץ בשעטה במעלה הרחוב. הוא היה נחוש בדעתו לתפוס אותו.
"כזה חצוף!!" אמר לעצמו. "איזה חוסר חינוך!! שם בכיס את מה שלא שלו".
בדיוק לרגע הזה המתין השודד שבקצה הרחוב. הוא עמד מוכן עם שקים ראויים. מכונית דולקת ומוכנה לבריחה, ומיומנות מקסימלית.
הוא נכנס למכולת ובמהירות הצליח לפנות את המדפים כשהוא נוטל עמו את כל ה'שמנה וסלתה' של החנות,ומותיר אחריו הרס וחורבן.
מה אתה תופס?
הילד השובב הוכה על ידי ג'רי , מנהל החנות לא ויתר. אותו נער נכנע מתוך כאב ובזיון. הוא השיב את גזלתו. מכיסו הוצא ממתק עלוב ומעוך.
אך כששב בעל הבית לחנותו , הזדעזע מגודל החמס אשר חווה בחנותו. שדדו אותו לאור היום!!
עכשיו, כמעט שלא עמד לו ליבו...
הכישלונות הקטנים, המאווים שעדין לא הגשמנו הם בבחינת הנער הקטון, אשר גזל מחנותינו ומרכושינו דבר מה. אבל העצבות והיאוש שבאים
בעקבות זאת, הם הם השודדים האמיתים של הרכוש הגדול שאנו צוברים.
הם הגנבים אשר מנצלים את אותו רגע של יאוש משתלט ויכולים לרוקן את החנות כולה מכל זכויותיה ואוצרותיה...
העיקר מכל המידות הרעות הוא עצבות
העצבות אינה עבירה, אבל מה שיכולה העצבות להביא, לא יכולה שום עבירה בעולם אמר רבי אהרון הגדול מקרלין.
וכפי שמובא בסדר היום ל'בית אהרון מקרלין': "העיקר מכל המידות הרעות הוא עצבות ומרה שחורה. והוא דבר מאוס וטריפה!"
זה בעצם כל הסיפור של החיים. משהו אחד קטן טורף לנו את כל השמימיות של החוויות. משהו אחד שאולי באמת חסר לנו,
כי אין שלימות בעולמינו. אבל למה אותו חסר קטן, גורם לנו להפסיד את ה-כ-ל?.
ורק הלב יודע את האמת, שלמרות שהיינו אמורים להיות בשיא האושר , אנו עכשיו מרגישים את ה'כאב'. למה? כי העצבות מסלקת את כל ההשגים.
מצוה להיות בשמחה
פרשת כי תבא אנחנו מוזהרים באופן אישי על השמחה: ושמחת בכל הטוב אשר ד' אלקיך נותן לך. ועוד מוסיפה התורה ואומרת, אם תתעצב חלילה
על הפסדים ותחפש את הסיבה להפסד, הרי היא ברורה: תחת אשר לא עבדת את ד' בשמחה...
השמחה היא כלי מחזיק ברכה. וגם כספת לאושר ולהצלחה.
וכבר אמרו יודעי דבר: אם היינו שמחים עם כל מה שיש לנו באותן אמות מידה שאנו מצוברחים ממה שאין לנו, כנראה שהיינו
רוקדים ברחובות מרוב אושר....
הצגת כל התגובות