מה הכי רחוק?
יש שתי אפשרויות להגיע אל היעד, הדרך הישירה והדרך המסובבת. על מה נלך? באופן טבעי היינו אומרים "למה ללכת רחוק כשצריך להגיע קרוב?!"
מסתבר שהתשובה לשאלה הזו היא לא כל כך טריוויאלית. לפעמים צריך ללכת רחוק כדי להגיע קרוב.
מה המרחק הכי קרוב בעולם? המרחק שבין המח ללב. עשרים סנטימטר מפרידים ביניהם, והם במרחק עצום. מה לעשות?
לפעמים אפילו שבעים שנה לא מצליחים לקרב ביניהם... גם כשהשכל יודע משהו, לא באופן אוטומטי יהיה לנו שיתוף פעולה עם התובנות.
למה? כי יש את הענין של הבשלות. אני יודע אבל אני עדין לא מרגיש...
"מה שלא יעשה השכל, היו אומרות הסבתות, יעשה הזמן. ותשובות (ותרופות) של סבתא, מי יכול עליהן?!"
קרוב רחוק
לבני ישראל יש אפשרות קרובה להגיע לארץ ישראל – המסלול הדיירקט הוא דרך ארץ פלישתים. ויש את האפשרות הסובבת מדבר.
השם מנחה אותם ´לא´ ללכת דרך ארץ פלישתים – כי קרוב הוא!
זה קרוב מדי לשעבוד. סמוך מדי לשיחרור צריכים קצת להסתובב עם ההגדרה של ´עם סגולה´ לפני שנוחתים למציאות יומיומית של הקיום בארץ.
התקופה הזו שנראית כארבעים שנה של ניסוי ותהיה, הם בעצם תהליך אמוני מדהים. ארבעים שנה שבו האוכל המוגש לחם שמימי. השתיה היא צלולה במיוחד: מי באר מפכים. אף אחד לא טרוד בלעשות שופינג. לא צריכים לכבס. ובכלל, גם לא יוצאים לעבוד. נישאים בין עננים, ושומעים דברי תורה ממשה רבינו. מאחים מחדש את המשפחות, ומנצלים כל רגע כדי להיות מוכנים לעתיד.
ילד קטן – חכם גדול
שאל פעם רבי יהושע בן לוי ילד קטן, איך הדרך המובילה אל העיר? הציע לו הילד בתיחכום שתי אפשרויות: יש קצרה וארוכה. יש ארוכה וקצרה.
כשיש קצרה, בשביל מה להאריך? מיד ביקש רבי יהושע הדרכה על הדרך הישירה. הסתבר בהמשך שהיא מלאה אתגרים. לעלות מעל גדרות, לטייל בין קוצים. מהר מאוד שב על עקבותיו. עכשיו רצה לשמוע את ההכוונה על הדרך הארוכה – שכפי שמסתבר היא דווקא הקצרה בסופו של חשבון.
על מה הדיון?
לפני תקופה קצרה, ניגש נער בן 14 לבחינות הדיינות של הרבנות הראשית לישראל. הרב הראשי שליט"א, שהבחין בנער – פסל את כשירותו. הרב הראשי טען שגם אם הנער קנה בקיאות מדהימה בהלכות ופסיקתן, עדין אינו בשל נפשית וחסרה לו הבגרות הנדרשת ונסיון החיים כדי לשמש דיין בישראל. שום ילד מחונן, כך טען, לא יכול להיות מנתח בגיל כזה. ודיינות היא לפחות כמו ניתוח.
"סע לאט אבל בטוח" – הסיסמא הזו תקפה בכביש, והיא בעצם מפתח להצלחה בחיים.
לא ללכת דרך ארץ פלישתים – כי קרוב הוא מדי. לפעמים צריכים לחכות, וזה כדאי!.
רוצה להגיד משהו באופן ישיר? מוכרח לסגור ענין? אנא המתן!!
השבת נתחזק כולנו, נספור עד מאה, ננשום חמש נשימות עמוקות, נרים עינים לשמים באמונה שהכל ממנו. ונזכור " ולא נחם – כי קרוב הוא" . סע לאט - - -
שבת שלום ומבורך.
הצגת כל התגובות