תיאור אופן הכנת בגדי הכהן הגדול בפרשת ״ותצווה״ הוא עשיר ומפורט. בגדי הכהן הגדול הם מלאכת מחשבת מורכבת מעין כמוה, שהתורה מתארת כל פרט בה. חומרי הגלם עצמם עשויים ממשאבים טבעיים נדירים וקשים להפקה: החל מצבעים שונים כגון תכלת וארגמן שהיו מוצרי יוקרה בעולם העתיק (וכנראה היו מופקים בעמל רב ממיני חי כגון חלזונות ימיים) וכלה במגוון גדול של מתכות יקרות ואבנים טובות. המלאכה עצמה בוצעה על ידי ״חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַֽהֲרֹ֛ן״.
כל זה - ההון הטבעי, ההון האנושי והעמל האנושי הגודל שמושקעים בבגדי הכהן - עושה את בגדי הכהן למיוחדים וייחודיים מאוד, ובכך הם עוזרים לקדש את הכהן הגדול ובניו ״לכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת״ לתפקיד מיוחד וייחודי שאין שני לו. הרי זה בדיוק הרעיון - לייחד ולהבדיל את הדברים החשובים והקדושים ביותר לחברה על ידי עיטור ולבוש שהם בעצמם ייחודיים ובלתי ניתנים לשכפול. ואת זה אנחנו עושים דרך נדירותם הטבעית של חומרים מסוימים בעולם, יחד עם השקעה של כשרון, עמל וזמן אנושי רב.
אלא שהעושר והטכנולוגיה של החברה התעשיתית המודרנית, באופן פרדוקסלי, מקשה עלינו לקדש דברים באותו האופן. טכנולוגיות ייצור יעילות ומתוחכמות, משאבי אנרגיה לכאורה זולים ובלתי מוגבלים, יחד עם אי השוויון הכלכלי בין מעמד ביניים עשיר וצרכני, ומעמד נמוך שמספק כח עבודה זול, כולם יחד אפשרו פתאום לייצר בכמויות גדולות, ובמהירות, את מה שפעם היה אפשרי לייצר רק בכמויות זעירות ורק על ידי יחידי סגולה בעלי הידע הדרוש.
כמובן יש לכך יתרונות עצומים - יש דברים חומריים חשובים שנגישים עכשיו באופן רחב הרבה יותר ממה שהיו בעבר. אבל המהפכה הטכנולוגית הזו גם שחררה מהבקבוק את תרבות הצריכה המודרנית. בחלקה, תרבות זו היא נסיון של רבים מאיתנו לייחד ולהבדיל את עצמנו דרך אותם דברים חומריים שפעם היו קשים כל כך לייצור, ושלכן אפשרו לייחד ולהבדיל רק את מה שהיה כזה באמת .זהו מירוץ חסר תוחלת של ייצור וצריכה שבה כל אחד מנסה להיות מיוחד, מפואר ושונה. ואם הפרשה עוסקת בבגדי הכוהנים, הרי שתעשיית הביגוד והאופנה המודרנית היא דוגמא מובהקת לשאיפה וליכולת שלנו לקשט את עצמנו באותם ״כבוד ותפארת״ שפעם היו אפשריים רק לאותם יחידי סגולה בחברה שמלאו את התפקידים החשובים באמת.
מעבר לכך שזהו מירוץ חסר תוחלת, מה שבעייתי במיוחד הוא שלתרבות הזו יש השלכות סביבתיות קשות ואין בה שום דבר בר קיימא. העולם מלא בדוגמאות של מיני חי וצומח שנכחדו או שנכחדים במהירות בגלל השימוש באבריהם לצרכים של קישוט וביגוד (שנהב מפילים הוא אחת הדוגמאות המפורסמות). בעבר, כאשר יכולת האנושות לקצור את האיברים האלה היתה מוגבלת, היא לא הוותה איום אקולוגי. אבל היכולות שלנו התעצמו כל כך שהתמונה השתנתה. לא רק זה, אלא שבאופן פרדוקסלי, ככל שמין החי נהיה נדיר יותר וקשה למציאה, כך גם עולה הביקוש על ידי מי שרוצה לייחד את עצמו ביחס לאחרים, כך שהלחץ האנושי לא מרפה עד ההכחדה המלאה.
במקרים רבים, התעשיה המודרנית מצאה תחליפים סינטטתיים לחומרים מן הטבע. זה אמנם מוריד את הלחץ מהמערכות הטבעיות, אך לפעמים זה קורה מאוחר מידי, וגם כשלא, זה גורם לייצור המוני ומזהם ולכמויות פסולת אדירות של חומר שלעתים קרובות איננו מתפרק בטבע באופן טבעי. תעשיית האופנה המהירה משתמשת, למשל, בכמויות אדירות של פלסטיק, שאיננו מתפרק בטבע וכבר הגיע לכל פינה נידחת ביבשה ובאוקינוסים, וצביעת בדים בצבעים סינטטיים היא אחת התעשיות המזהמות ביותר את מקורות המים ברחבי העולם.
לא רק זה. בעוד ״וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֨דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִֽהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַֽחֲרָ֑יו״, הקלות שבה מופקים המוצרים הסינטתיים עושה אותם לזולים וקלים להחלפה, ולכן הם גם מושלכים בקלות אחרי שימוש מועט. השינויים המהירים באופנות שגורמים לתחלופה המהירה הם כמובן חלק מהנסיון חסר התוחלת של כולנו להיות מיוחדים וייחודיים. לפי הערכות שונות, אחוזים ניכרים מהביגוד המיוצר איננו נלבש כלל לפני שהוא מושלך.
ייצור הביגוד גדל פי עשרה בחמישים השנים האחרונות וימשיך לגדול. תעשיית האופנה המהירה היא מהתעשיות המזהמות בעולם, ואחראית לחלק ניכר מפליטות גזי החממה. אך לא רק היא משתתפת במירוץ הצריכה ההרסני הזה. הנסיונות הנואשים שלנו לייצר דברים מיוחדים בעידן הסינטטי מגיעים כל הזמן לשיאים חדשים. הדוגמא העכשוית ביותר היא האמצעים הדיגיליים המאפשרים לתת חתימה ייחודית ובלתי ניתנת לשכפול לחפצים שאין להם בהכרח שום ערך אוביקטיבי או ממשי, דרך מה שנקרא ״אסימונים חסרי תחליף״ (Non Fungible Tokens). חפצים סתמיים בעלי חתימות דיגיטליות כאלה כבר נמכרו בעשרות מיליוני דולרים.
האם לא מדובר בטירוף? לאן זה יוביל אותנו? אולי התשובה היחידה האפשרית שתעזור לנו להציל את עצמנו מיכולות הייצור הבלתי מוגבלות שלנו, היא להיזכר מחדש באותם דברים שהם באמת ייחודיים וקדושים, ולהפסיק לנסות לייחד את אותם דברים שאינם ראויים לכך.