אחד מהרגעים המכוננים בחיי האישיים הם אותם רגעים שאדם חשוב ודומיננטי בחיי אמר לי "התייאשתי ממך אין לך שום סיכוי להצליח בחיים" היה זה אדם חשוב שצילק את נשמתי ברשעות לשמה בעקבות חוסר כלים חינוכיים שהוא לקה בהם ולא ידע להודות בזה, סיפור דומה שמעתי מתלמיד יקר ומעוד אנשים בחיי.
מי לא רוצה להצליח בחייו?! אז למה כולם לא מצליחים הרי אין דבר העומד בפני הרצון?
האדם הוא יצור חברתי, החברה מעניקה ושוללת כוח מהאדם, ישנם אנשים שרכשו לעצמם אוהדים בצורות שונות ובכך נהפכו לנערצים על ידי החברה ושגשגו בהצלחתם על אף שבמעלתם האישית הם נחותים בהרבה מאחרים, לעומתם ישנם רבים וטובים מוצלחים בכל קנה מידה, אך צפונים בביתם ויתכן שלנצח, הרבה מאוד בהצלחת האדם בחייו תלויה במזל החברתי, "אפילו ספר תורה שבהיכל תלוי במזל"!
באירוע שהתקיים השבוע נחשפתי לאלימות חברתית הקיימת בבתי ספר שונים אצל כאלו שאינם שומרי תורה ומצוות, האלימות בצורת חרמות ופרוטקשן ברשעות בלתי נתפסת על ידי ילדים קטנים הגיעה למצב של התגייסות רשתית ולסיירות של מוחרמים המחזקים ממוחרמים ומנודים, וכך לדוגמא ילדה שחברותיה לכתה החרימו את בת המצווה שלה זכתה לסיירת של מוחרמים לשעבר בגיבוי סלבים מבוגרים שהגיעו לעשות לה שמח, ועוד סיפורים רבים ומחרידים (כמו ילד שהוחרם שלא הסכים לשתף את חבריו בסיבת היעדרות של אביו ועוד ועוד)
התפילה שלי היא שבמוסדות הניזונים מחיי תורה וקדושה לא חודרת רוח רעה ואכזרית זו, די לנו בצרותינו הקיימות כבר במחננו אין צורך ביבוא צרות חדשות ומודרניות.
מה יכול לגרום לילד/נער שנפגע חברתית או שלא מקבל פיידבק חברתי חיובי להצליח בחיים ולהתגבר על הווי קשה?
בשליש האחרון של ספר בראשית התורה עוסקת בדמות אחת בעיקר, ביוסף הצדיק, יוסף יתום עובר חרם משפחתי ומושלך לבור ונמכר לעבד, הוא עובר שנים של בידוד בכלא ומהמשפחה, לכאורה כל התנאים הסביבתיים להיות נער נושר קלאסי, אבל יוסף לא עוצר ולא נשבר בשום נקודה, גם כשיוסף היה בתוך הבור, וגם בעגלה המדיינית ובכלא במצריים הוא ראה את עצמו כמושל בעתיד, יש לו יעד וכל מה שמתרחש בדרך היא עוד לבנה בדרך אל אותו יעד, אנו יכולים להעיד בדיעבד שאכן הוא צדק, הכניסה לכלא הייתה הדרך לעלייתו להיות משנה למלך, וכך יוסף אומר לאחיו לאחר שהוא מתוודה אליהם " ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלקים לפניכם" .
יוסף חי את החלום, יוסף מסתכל חדור מטרה אל המטרה של והנה אחד עשר כוכבים משתחווים לי, והשמש והירח, זה נשמע לא הגיוני, זה מוביל אותו למאבקים ונפילות, אבל הוא מאמין בדרך ולא נבהל משום משבר, ועם הרבה אמונה הוא צועד ליעד.
אבל השיא מתרחש באופן מרגש ונדיר כפי שאכן יוסף הציב לעצמו יעד וכמו שמסביר לנו השם משמואל זצוק"ל על האירוע המיוחד כאשר יוסף מתוודה לאחיו, אותם מילים שכה מהדהדות בלב התוכחה הרוחנית של אדם "אני יוסף" שעל זה אמרו במ"ר "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה", רגע האמת! אין עוד סיפורים של "חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף", או "יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו," רגע האמת ממקום בלתי צפוי.
מסביר השם משמואל את הסיטואציה המיוחדת הזו בצורה שמביאה אותנו ליסוד עצום, "הלא עוד לא הזכיר להם יוסף המכירה ומהו הלשון שלא היו יכולין אחיו לעמוד בתוכחתו, ונראה דהנה לשון הפסוק אני יוסף אחיכם ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, והיינו כי בראותם מאור פניו אז נבהלו בעצמם מפני הבושה בראותם עתה העיוות אשר עשו, ובכן אף שלא אמר להם מאומה, אעפי"כ כאשר הראה אותם מה שעשו, התביישו בעצמם"
כאשר האחים רואים את "מאור פניו" הם רואים אותו מצליח, הם רואים אותו שקט על ממלאכתו, יושב על כס המלוכה, עצם ראיית הצלחתו של יוסף עוד לפני ששאל אותם למה מכרתם אותי, זו התוכחה הגדולה ביותר, והם לא מצליחים לענות לו כלוםכי בראותם מאור פניו אז נבהלו בעצמם מפני הבושה בראותם עתה העיוות אשר עשו, ובכן אף שלא אמר להם מאומה, אעפי"כ כאשר הראה אותם מה שעשו, התביישו בעצמם.
הרגע הזה שהאדם מצליח להגיע ליעדים למרות חוסר אימון ואמירות מייאשות היא התוכחה הגדולה ביותר לאותם רעי לב המסרסים ומעקרים את הצלחתם של האחרים, הבעיה היא שחלק גדול נופלים בדרך ולא מצליחים לצעוד על המסלול בעקבות אותם אמירות וחרמות שפלות, אין נקמה מתוקה יותר מלנקום באותם האנשים דרך ההצלחה שלך, וכשתפגוש בהם תגיד להם שלום במאור פנים, אין צורך יותר מזה כלום, אם רעב שונאך אכילהו לחם.
ממשיך השם משמואל ומסביר את המדרש: "כן הוא לעוה"ב, מראין לאדם מה הוא ועד כמה גדלה נשמתו ומה שקלקל אותה בעוה"ז, ואז הלא יבוש ופניו יחורו וזהו לשון תוכחה שמראין אותו גדלותו שהי' וקלקל, ובזה מובן היטב לשון המ"ר לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא והבן היטב, ובאמת אם הי' אדם יודע ומכיר ערכו היינו לא שהוא בשר ודם רק גדלה מעלתו ונשמתו, שוב לא הי' חוטא בנפשו:" - שם משמואל ויגש
טור זה מוקדש לכל הנפגעים בכל דרך שלא נתנו להם עתיד ותקווה ואעפ"כ צועדים באמונה בדרכם, אשריכם ההולכים בדרכו של יוסף הצדיק.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין