בפרשת השבוע, חוזרת ומצווה התורה על שמירת השבת, פעם נוספת מתוך שתים עשרה פעמים בהן הציווי כתוב בתורה. מדוע התורה ראתה צורך להדגיש פעם נוספת חובת שמירתה? המדרש כתב, שבגלל שפסוק קודם מצווה התורה על השמיטה, היה מקום לומר שבשנה השביעית שכולה מעין שבת לא תהיה חובה לשמור על השבת - באה התורה להשמיע שהשבת לא מתבטלת.
כיוון שונה עולה מדברי האור החיים (דברים יב, כג), שכאשר עסק באיסור אכילת דם כתב, שדברים שחומרתם רבה ואיסורם שכיח כמו הלכות דם ושמירת שבת, ראתה התורה צורך להדגיש ולחזור עליהם פעמים רבות כדי להדגיש את חומרת האיסור, ובלשונו:
''ומטעם זה הוצרכה תורה להזכיר איסורו כמה פעמים, לפי שהיו רגילין בו הרבה והיו קשים לפרוש, וכן דרך התורה בדברים החמורים להזכירן פעמים רבות, כעניין שבת שהיא שקולה כנגד כל המצוות כולן והוא נזכר בתורה י"ב פעמים, וכן ענין יציאת מצרים נזכר בתורה חמישים פעמים.''
בעקבות העיסוק בדיני שבת בפרשה, נעסוק השבוע בהלכות שבת ובשאלות, האם מותר לקרוא עיתונים בשבת, מה דינו של עלון שמיועד לדברי התורה אבל יש בו פרסומות, וכן בשאלה האם מותר לקרוא ספרי חכמה בשבת.
שטרי הדיוטות
האם מותר לקרוא עיתונים בשבת? כדי לענות על שאלה זו, יש לפתוח בשאלה האם מותר לקרוא שטרי הדיוטות. למרות שלמעשה האיסור לקרוא שטרי הדיוטות לא הוזכר בפירוש בשום משנה, ברייתא, תוספתא וכדומה, נראה שהאמוראים הניחו שמדובר באיסור פשוט, עד כדי כך שרבי נחמיה (שבת קטז ע''א) אסר לקרוא בשבת בכתבי הקודש גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות.
למרות שבעניין כתבי הקודש אין הלכה כרבי נחמיה, ומותר לקרוא בהם בשבת, ישנו מצב בו כולם הסכימו שיש איסור לקרוא שטרי הדיוטות. הגמרא (שם, קמט ע''א) כותבת, שלדעת אביי אסור לאדם למנות את אורחיו מתוך רשימה, גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. עוד מוסיפה הגמרא, שגם 'כתב הרשום תחת הצורה' אסור לקרוא בשבת מאותה סיבה, שמא יקרא שטרי הדיוטות.
מחלוקת הראשונים
כדי לעמוד על המחלוקת בין הראשונים מה נכלל באיסור לקרוא שטרי הדיוטות, נראה את מחלוקתם בשאלה מדוע נאסר לקרוא שטרי הדיוטות בשבת, ומתוך טעמם יתברר מה אסור לקרוא בשבת:
א. תוספות (ד''ה וכל שכן) כתבו בעקבות מנהג העולם שנהגו לקרוא מכתבים בשבת, שהאיסור לקרוא שטרי הדיוטות כלול באיסור 'ודבר דבר', איסור כללי המתייחס לדיני מקח וממכר האסורים בדיבור בשבת, אבל מכתבים וכדומה לא נאסרו בקריאה. מה עוד, שייתכן שבאותו המכתב ישנו דבר הקשור לפיקוח נפש או צורך גדול, וכן פסק הראבי''ה (מרדכי תרסה).
ב. בעל המאור (מג ע''א בדה''ר) חלק וכתב, שרצון חז''ל היה לשמור על קדושת השבת וכבודה באופן מוחלט, לכן כל דבר שאינו קודש ממש נאסר בקריאה, כולל מכתבים. נראה שבדרך זו הלך גם רש''י (קטז ע''ב ד''ה שטר) ומשום כך כתב, שגם קריאת מכתבים אסורה בשבת, למרות שלא מדובר בענייני מסחר וכדומה, וכן עולה מדברי רשב''א (ז, שמו).
ראייה לכך שגם מכתבים וכדומה אסורים בקריאה, הביא הרא''ש (כג, א) מגמרא נוספת במסכת שבת. הגמרא (קמט ע''א) כותבת, שאם יש תמונה שמתחתיה יש הסבר מה מופיע בה, אסור לקרוא את אותו הסבר, גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. כתב שתחת התמונה לא עוסק במקח וממכר, ולמרות זאת נאסר בקריאה, ומוכח כדברי רש''י, ובלשון הרא''ש:
''ושטרי הדיוטות דאסיר למיקרי בהו (= שאסור לקרוא בהם) פירש ר''י היינו שטרי מקח וממכר ושטרי חובות ומשכונות, משום ממצוא חפצך ודבר דבר, אבל מדאסרינן כתב שמהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות שאין בהן צורך כלל, ואסרינן משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות, נראה דהוא הדין אגרות הרשות[1].''
להלכה
להלכה השולחן ערוך (שז, יד) פסק כדעת רש''י ובעל המאור, שגם מכתבים אסור לקרוא בשבת. אמנם, במקרה בו האדם רק קורא עם העיניים ולא מוציא את המילים בפיו, ויש צורך גדול לקרוא את המכתב מחשש שמא יש בו ענייני פיקוח נפש, צורך גדול וכדומה, סמך השולחן ערוך סעיף לאחר מכן על דעת הראבי''ה (הלכות יום טוב תשמד) שנקט, שהאיסור לקרוא שטרי הדיוטות חל רק כאשר מוציאים את המילים בפה, אבל בקריאה עם העיניים - אין בכך איסור.
יש לשים לב, שההיתר לדעת השולחן ערוך לקרוא עם העיניים מתייחס אך ורק למכתבים, שכפי שראינו לדעת התוספות לא כלולים בגזירת שטרי הדיוטות וניתן לסמוך על דבריהם בשעת הדחק ביחד עם שיטת הראבי''ה, אבל כאשר מדובר בפרסומות ממש - לכולי עלמא אסור לקרוא אותן בשבת.
קריאת עיתונים
לפי מה שראינו עד כה, יש לדון בשאלה האם מותר לקרוא עיתונים בשבת, ולמעשה נחלקו בכך האחרונים:
א. סברא ראשונה להתיר, עולה מדברי השבות יעקב (ג, כג). כפי שראינו לעיל, השולחן ערוך פסק שיש היתר לקרוא מכתב עם העיניים בשבת, מחשש שמא מדובר בפיקוח נפש או בצורך גדול של הפסד ממון. השבות יעקב בעקבות כך טען, שגם עיתון יהיה מותר לקרוא בשבת - שמא יש בו איזו ידיעה שתועיל להצלת ממון ממדינה שמתחיל בה מלחמה וכדומה, ובלשונו:
''ועל דעת קריאת הנייא צייטונג (= חדשות) בתוך כתב החדשות שנדפסים מקראות של זמנים הללו, שיש בהם כמה צורכי בני אדם לידע באיזה מדינה שהוא מלחמה או שאר מקראות רעות חס וחלילה, ואולי אפשר להציל איזה דבר על ידי איזה פעולה וכיוצא בזה נראה לומר דליכא (= דאין) בזה אסור קריאה משום שטרי הדיוטות.''
בעקבות דברי השבות יעקב פסק בשמירת שבת כהלכתה (כט, מח) שמותר לקרוא עיתונים בשבת, שמא יש צורך בקריאתם, וכן פסק הרב אשר וייס (א, יט) בצירוף עוד סברות להקל (למשל דעת הראבי''ה שראינו לעיל שיש איסור לקרוא רק בפה ולא עם העיניים). גם הרב עובדיה (חזון עובדיה ו, עמ' ע) הקל בשעה שיש מלחמה בעולם, וייתכן שיש בקריאת העיתון צורך.
סברא שנייה להתיר, כתב הגרש''ז אויערבך (שולחן שלמה שח, ד) בעקבות דברי המגן אברהם (שא, ד). הגמרא בברכות (ו ע''ב) כותבת שאסור לרוץ בשבת, אך אם מדובר בריצה של עונג או לצורך מצווה - פסק הסמ''ק ובעקבותיו השולחן ערוך (שא, א) שמותר לרוץ. עוד הוסיף הסמ''ק, שמותר לרוץ גם לראות דבר שמתענג בראייתו, ונחלקו הפוסקים בביאור כוונתו:
המגן אברהם (שם) הבין, שכמו שבדרך כלל נאסר לרוץ בשבת אך כאשר יש בכך עונג - מותר, הוא הדין בקריאת שטרי הדיוטות, שעל אף שבדרך כלל יש בכך איסור בגלל חילול השבת, במקום שיש עונג יהיה מותר. לפי הגרש''ז אויערבך, בדרך כלל יש עונג בקריאת חדשות בעיתון, לכן מותר לקרוא אותן בשבת על סמך היתרו של המגן אברהם (אך מודעות מצערות אסור).
ב. על אף הנימוקים להתיר, לא מעט אחרונים לא קיבלו את היתרם של הפוסקים הנ''ל, וסברו שיש איסור לקרוא עיתונים בשבת, וביניהם המשנה ברורה (שז, סג), הרב אליהו (מאמר מרדכי ד, נב), האור לציון (ב, כה) ועוד. הם דחו את ראיות הפוסקים שהתירו:
דחיית ההיתר הראשון: את היתרו של השבות יעקב, להתיר לקרוא את העיתון מחשש שמא יש בו ידיעות משמעותיות דחו, שדבריו היו נכונים בזמנו, שמי שלא היה קורא עיתונים לא היה יודע את המתרחש בעולם, לכן היה מקום להתיר. אך בזמנינו שהדברים מפורסמים, וודאי כאשר מדובר באירוע משמעותי עם השלכות לחיי אדם או הפסדים כלכליים - קשה לסמוך על ההיתר.
סיבה נוספת לדחות את היתרו של השבות יעקב כתב היעב''ץ (א, קסב), שגם אם ישנם עניינים ביטחוניים וכדומה שיש צורך בקריאתם, העיתונים גם מלאים בפרסומות שלכולי עלמא אסור לקוראן בשבת גם בהרהור, ויש חשש שהקורא יתפתה להתעסק בהן, לכן אין לקרוא כלל את העיתון, וכן כתב המשנה ברורה (שז, סג, ועיין הערה[2]), ובלשונו:
''ולעניין קריאת צייטונגי"ן בשבת, אף שבתשובת שבות יעקב מקיל בזה הרבה אחרונים אוסרין, מפני שיש בהם ידיעה מעניני משא ומתן.''
דחיית ההיתר השני: את היתרו של הגרש''ז אויערבך, שסמך על המגן אברהם שכאשר יש עונג בקריאת העיתון אין איסור בקריאתו דחו, שרוב הפוסקים, וביניהם הב''ח, שולחן ערוך הרב והמשנה ברורה לא קיבלו את ביאורו של המגן אברהם בסמ''ק.
לשיטתם אין כוונת הסמ''ק להתיר לקרוא דבר אסור כאשר יש בו עונג וכפי שהבין המגן אברהם, אלא שאם יש דבר שמותר לקרוא ויש עונג בקריאתו, מותר למי שמתענג בכך לרוץ לקוראו, וכפי שהותר לרוץ לדבר מצווה (ויש להוסיף שגם מדברי המגן אברהם נראה שהסתייג מעט מביאורו).
ספרי חכמות
עד כה עסקנו בקריאת עיתונים וכדומה, נחלקו הפוסקים מה דינם של ספרי חכמה ומדע:
א. לעיל ראינו שבעל המאור (שם) אוסר לקרוא שטרי הדיוטות ומכתבים בשבת בגלל קדושת השבת. כמו כן הוסיף, שגם קריאת ספרי חכמה אסורה בשבת, כי למרות הערך שיש בקריאתם, מכל מקום קדושה אין בהם, וכן פסק הר''ן (מג ע''א בדה''ר ד''ה ושמואל). כך עולה גם מפירוש הרמב''ם למשנה, אם כי משמע שחזר בו מדבריו בי''ד החזקה.
ב. הרשב''א (תשובה שם), למרות שפסק כרש''י שאסור לקרוא מכתבים, בספרי חכמות הקל. בטעם החילוק הסביר שולחן ערוך הרב (שז, לא), שרק במכתבים שיש חשש גדול שיחליפו אותם בעניין מסחריים אסר הרשב''א, אבל בספרי חכמה אין לגזור, וכן העיד על עצמו הרמ''א (שו''ת סי' ז) שלמד בשבת חכמות, ובלשונו:
''אני אומר על שתיהן (הקבלה והפילוספיה) כי שניהם כאחד טובים וצדיקים ילכו בם וכו', ומכל מקום אומר שסהדי במרומים שכל ימי לא עסקתי בזו רק בשבת ויום טוב וחול המועד בשעה שבני אדם הולכים לטייל, וכל ימות החול אני עוסק כפי מיעוט השגתי במשנה ובתלמוד ובפוסקים ובפירושיהם.''
להלכה
א. לדעת הרמ''א כפי שהעיד על עצמו בתשובה, מותר לקרוא בשבת ספרי חכמה, וכן נקטו להלכה גם הגר''א, שולחן ערוך הרב (שז, לא), והלבוש (שם, יז). המשנה ברורה (שז, סה) אמנם כתב בעקבות האליה רבה שטוב להחמיר, אך נראה שבמקום צורך, למנוע שעמום וכדומה, גם הוא היה מקל לכתחילה וכשאר הפוסקים.
ב. בדברי השולחן ערוך יש סתירה: בעוד שבסימן שז (סעיף טז) הביא את דעת הרמב''ם שאוסר 'כסתם', ואת דעת הרשב''א המתיר 'כיש אומרים', וכפי שראינו בעבר (קרח שנה ב') בפשטות הלכה כדעת הסתם. בסימן שח העוסק במוקצה, נראה שפסק כדעת הרשב''א, הסובר שמותר לטלטל את אותם הספרים בשבת (כיוון שיש היתר לקרוא בהם).
הרב עובדיה (שם) הסביר, שהשולחן ערוך הביא את דעת הרמב''ם רק כדי לומר שטוב לחוש לשיטתו, אך מעיקר הדין הלכה כדעת הרשב''א, שמותר לקרוא ספרי חכמות בשבת. כף החיים (שם, קכג) חלק וכתב, שכוונתו השולחן ערוך לפסוק כדעת הרמב''ם, שאסור לקרוא ספרי חכמה, והוא הביא את דעת הרשב''א רק בגלל היתר מיוחד בהלכות מוקצה, וכן כתב הציץ אליעזר (יז, נג).
שבת שלום! [3]...
[1] כפי שכתב הרשב''א בחידושיו על הש''ס (קמט ע''א ד''ה ולעניין)יש חילוק בין שיטתו לשיטת רש''י. מרש''י עולה שהמכתבים עצמם נחשבים שטרי הדיוטות, הרשב''א כתב שהם לא נחשבים שטרי הדיוטות, אלא שנאסרה הקריאה בהם מחשש שמא יקרא בשטרי הדיוטות. כמו כן יש להוסיף, שלדעת הלבוש (שז, יג ועוד פוסקים האיסור הוא משום ממצוא חפציך וכמו התוספות, ולמרות זאת אסרו אגרות שלום כמו רש''י.
[2] לפי סברא זו, לכאורה אסור לקרוא גם דברי תורה הנמצאים בעיתון, כיוון שיש חשש שהקורא יקרא פרסומות. אך למעשה הפוסקים לא נקטו כך, ורק קריאת דברי חול שאין מצווה בקריאתם אסרו, ומכל מקום יש להיזהר שלא לקרוא את הפרסומות.
[3]מצאת טעות? מוזמן לפנות: tora2338@gmail.com