חלק מהסימפטומים אותם לימדונו חז"ל על עיקבתא דמשיחא הם "אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב" בפשטות המשנה מצטטת רצף של סימפטומים שאינם בהכרח קשורים אחד בשני, אך למעיין לעומקם של דברים חז"ל מנו לנו חוליות בשרשרת אופי המגדירה את חיי אותם האנשים בדור בואו של המשיח- דורינו.
"אויבי איש אנשי ביתו" – זה הביטוי הכואב ביותר שגובים עבור הפלורליזם והמתירנות. אותם המסגרות המשפחתיות האמינות, החמות, המעניקות לאדם ביטחון עצמי ושמחה, הבונות סולם דרגות במשפחה ויוצרות אי של שקט ושלווה בתוככי ים החיים הסוער שבחוץ, נעלמים להם, המבצר השקט והשלו של האיש השפוי מעולם היה ביתו- ביתו של אדם זהו מבצרו- וכשמבצרו הופך למלחמתו אזי איבד הוא את מבצרו.
ונשאלת השאלה מה עושים במצב שכזה, כשהורים מאבדים את אחיזתם בחינוך ילדיהם, ומתקשים מאוד בחינוך יוצאי חלציהם?
מצוות חנוכה היא נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, חז"ל אומרים לנו לא די שאתה חדור הכרת היהדות, אלא עליך להנחיל הכרה זו לכל בני ביתך! ואם תיטיב להעריך את תפקידך תדע כי לא די בנר כללי המאיר מתוך בית יהודי, אלא עליך להקדיש תשומת לב מיוחדת לחינוכו של כל אחד מבניך, לגדלו ברוח התורה והיהדות, למען יוסיף הנר לדלוק בלבו גם הוא, אל תאמר די בכל אשר כבר עשיתי להדלקת נר התורה עליך ללכת מחיל אל חיל ולהגביר יותר ויותר את האור בביתך, אתמול העלית נר אחד! היום שני נרות! אם לא תתקדם תמיד סופך יהיה ירידה! כל אשר הינך עושה בבית בצינעה יאיר החוצה, נר אלוקים שהדלקת בביתך ישפיע גם על שכניך, היה גאה על ביתך שהוא בית יהודי אמיתי, "ובשעת הסכנה מניח על שולחנו ודיו" לפחות עליך להציל את שולחן ביתך, ולשמור על קדושתו וקדושת ביתך, אומנם מדליקים נר חנוכה גם בבית הכנסת ובבית המדרש, ובזה אין אדם יוצא ידי חובתו כי עיקר המצווה הוא "ביתו", לא מהיכלי בית הכנסת ובית המדרש תבוא הישועה אלא בעיקר מבתינו אנו, אפילו טמאו הגויים את כל השמנים, די בניצוץ אחד של קדושה המהבב בלב היהודי, כדי להציל את עצמו ואת עמו, על כן חובה להדליק נרך בביתך ואל יהי ערך ביתך קל בעיניך, אפילו אם אתה השריד האחרון אשר דם המכבים זורם בעורקיו ורוחם משתמרת בביתו, דע לך כי ביהודי אחד ובבית אחד די כדי להקים את בית המקדש על יסודותיו, אפילו אם אין לך חברים לדעה ולרוח החשמונאים, המשך לתת לרוח זו מקום של כבוד ומקלט בביתך! (ע"פ הרש"ר הירש מעגלי השנה מאמר "מורשת המכבים לכל דור")
הכלב הולך תמיד לפני בעליו אומנם, אבל מביט הוא לאחוריו כל הזמן, אין לו יציבות משלו, הוא ניזון מלהביט לאחור, וזהו הסימן השני של עיקבתא דמשיחא שפני הדור כפני הכלב, ונסמך הוא לדברי חז"ל אויבי איש אנשי ביתו, אוי לו לאב משפחה הצועד ככלב ומביט כל הזמן לאחוריו להביט מה האחרים עושים ועל פי הם יינהג את ביתו, על האב להביט אל צור מחצבתו, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, להביט קדימה ביציבות ובביטחון, ללא צורך לקבל חיזוק מאלו ההולכים אחריו, הבט אל מבצרך ושמור על רוחו ללא פחד, להקדיש תשומת לב מיוחדת לחינוכו של כל אחד מבניך, לגדלו ברוח התורה והיהדות, למען יוסיף הנר לדלוק בלבו גם הוא, למצוא את הדרך הנכונה המקרבת כל ילד בפני עצמו כעולם יחיד למטרה הנעלה של הוספת שלהבת אהבת הבורא!
יוסף הצדיק נמצא בניכר בגלות, עובר ניסיונות קשים, בידיעה שככל הנראה אין איש מחפש אותו היות ואביו דווח שהוא מת ואחיו שנאו אותו, אך כאשר הוא נעמד לפני פרעה כנער צעיר הוא שוטח בפני פרעה את מורשת אביו במילים בודדות "בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה" איזה עוצמה של נער שמבין שהוא בזמן מסוגל להציל את עתידו, אך הוא בוחר להצהיר על אמונתו באופן גלוי ללא פחד, שנים רבות אחר כך עומדים שבעה בניה של חנה מול מלך אכזר ופורשים את משנתם האמונית במחיר של מוות, גם תינוק בן שנתיים בלבד עושה כך! כי כאשר השלהבת הפנימית בוערת ומוסיפה לבעור עוד ועוד, אזי שום ניסיון לא יכבה את הלהבה הפנימית.
הפלורליזם והמתירנות הדמוקרטיה והפמיניזם אינם מושגים שאמורים להרתיע אותנו מלעמוד על משמר קדושת תורתנו ודרכנו, עלינו להיות גאים בהיסטוריה היהודית שנכתבה לעיתים בדם ובכאב, אך בשמחה ובצוואה לדורות הבאים: שימרו על אש היהדות הקפידו על קיום התורה תוך הקפדה על מידות טובות כאלו שהוגדרו לנו על ידי חז"ל, ולא אלו שנוצרו מתוך מציאות החיים עליהם אמרו חז"ל פני הדור כפני הכלב! ולעומתם חוקי התורה הקוראים לנו באהבה: מי לה' אלי!
הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- ישיבת ההסדר החרדית חיספין