לקראת שבת נלקטה נא מעט פירורים מתורת רבותינו מאורי החסידות על פרשתינו פרשת וישלח.
המגיד הגדול ממזריטש זיע"א אמר: לא לחינם רימו בני יעקב את אנשי שכם שימולו בשר ערלתם. לפי האמת לא היתה כאן רמאות כלל. אלא שמי שהוא בער ושרוי בחמריות, נדמה לו תמיד שהוא מוכן לכל דבר שבקדושה. ורק אחרי שיסיר את ערלת החמריות, אזי הוא רואה כמה הוא רחוק מן הקדושה. ולכן, בני שכם קודם שנימולו, נדמה היה להם שהם ראויים להידבק בבת יעקב. ומשום כך ציוו להם להימול, כדי שיזדככו ויראו כמה הם רחוקים מלהידבק בבית יעקב.
אמנם אחרי שנימולו בני שכם, ראו בני יעקב שזה לא הועיל, ועדיין אינם מבינים שאינם ראויים לזה, ועדיין חושקים להידבק בבת יעקב. אמרו בני יעקב: אם כן הוא, בהכרח שאין בהם חיות כלל, ולכן אינם מבינים ואינם מרגישים דבר, ואם כן למה להם חיים? ועל כן הרגום.
הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז זיע"א ביאר 'דרך הלצה': בזוהר הקדוש מבואר, שכשנגע המלאך בכף ירך יעקב, רימז לו בכך שלא יהיו תומכי תורה, ויהיו בני תורה עניים, והעשירים לא יתנו להם די סיפוקם. אך יש לומר, שלאחר שהתחנן לו יעקב שיברכהו, והודה לו המלאך ואמר לו 'לא יעקב יאמר עוד שמך', הרי בכך חזר בו המלאך, ובישר לו שהבני תורה יהיו גדולים בחכמה ובמעשים טובים ובעלי מעשיות ממופתים שונים, עד שהעשירים יצטרכו להם, וכך יהיו המה בני התורה בעלי השררה, והעשירים יכנעו תחתיהם, וממילא לא יחסר להם כל טוב.
הרב הקדוש ר' משה מזוועהיל זיע"א ביאר את הפסוק: "כי יפגשך עשיו אחי, ושאלך לאמור למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך. ואמרת לעבדך ליעקב, מנחה היא שלוחה לאדוני לעשיו".
'עשיו אחי' - הוא היצר הרע. כלומר, כי יפגשך היצר הרע, "ושאלך" וביקש ממך "לאמור" תורה לפני העם, אז תחשוב קודם שתפתח פיך לומר תורה לפני העם, "למי אתה" – שבאת מטיפה סרוחה, "ואנה תלך" – למקום עפר רימה ותולעה, ועוד אתה צריך לידע "ולמי אלה לפניך" – עליך לדעת שורש נשמתם של העם היושבים לפניך לשמוע התורה שלך. ואם תחשוב כל אלה, אז "ואמרת" - תאמר תורה לפני העם, אבל "ואמרת לעבדך ליעקב" – חשוב בנפשך שאתה אומר תורה לעבדך ליעקב, דהיינו לשם היצר הטוב, ולא לשם היצר הרע. ועדיין "מנחה היא שלוחה לאדוני לעשיו" – היזהר שלא תמצא לבסוף שהיתה זו מנחה ליצר הרע, שנקרא עשיו.
התסיד ר' יעקב שלום מקאמינקא, היה רגיל לנסוע לבעלז לשבת פרשת וישלח, בה נאמר "ויבא יעקב שלם". פעם בערב שבת איחר לבוא, ומרן רבינו ישכר דוב זיע"א מבעלז שאל מדי פעם אם ר' יעקב כבר הגיע. לבסוף הגיע סמוך לכניסת השבת, ונחפז אל ביתו של מרן לקבל שלום. על שאלת מרן לסיבת איחורו, סיפר: "יצאנו מקאמינקא בעגלה. אחרי כמה פרסאות נשבר גלגל. המשכנו לנסוע ב'קל וחומר' ממגלשה ואופניים: באופניים יש שני גלגלים, ונוסעים. במגלשה אין כלל גלגלים, ונוסעים. קל וחומר בעגלה עם שלושה גלגלים, בוודאי אפשר לנסוע. כשעברנו עוד כמה פרסאות נשבר עוד גלגל. המשכנו לנסוע ב'קל וחומר' ממגלשה, ו'גזירה שווה' מאופניים. אחרי כמה פרסאות נשבר גלגל השלישי, ונסענו עם 'קל וחומר' ממגלשה, עד שהגענו לבעלז".
צחק מרן ואמר: "אם נסעת בקל וחומר וגזירה שווה, אינני מתפלא כבר על שאיחרת".
הצגת כל התגובות